לב חיים פלג'י חלק ב קכא

ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הר"ז תולדות תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוון לקלקל בלבד הר"ז תולדות קורע וחייב עכ"ל הרי דהמפרק ניירות חייב משים דהוי תולדת קורע כל שכן כשהוא קורע ע"מ לתקן הקנה לשתות הטוטון ולא לקלקל דודאי חייב וכמ"ש הרב מוהרלכ"ח ז"ל בתשו' סי' א' יע"ש וכ"כ הרב פרי מגדים בהל' שבת שם בס' א"א סקח"י יע"ש. א"כ אין ספק דגם ביו"ט אסור לקרוע הנייר לעשות זה הקנה לשתות הטוטון הנקרא ג'יגארו כנז"ל וכן ראיתי להרב פרי מגדים גופיה בס' מ"ז בא"ח סימן תקי"א שכתב וז"ל והנה אני רגיל לשתות טוטון ביו"ט כמנהג עולם רפואה ובפרט כהיום הזה שוה לכל נפש ולקרוע הנייר צריך מערב יו"ט גם נייר שכתוב בו אותיות יש לאסור דהוי מוחק מדרבנן על כל פנים קריעת נייר ביו"ט י"ל אב מלאכה הוא שאין מקלקל וכו' יע"ש. והנה זה שכתב הרב לאסור לקרוע הנייר ביו"ט זו בלבד זה מורה באצבע כי דעתו לקרוע הנייר מעיו"ט ולהניחם חתיכות חתיכות וביו"ט כורכו עם הטוטון ומדבקו ושותהו כמעשהו בחול ואם כן מורים דברי הרב ז"ל אחרי המח"ר נראה לע"ד לאסור מכמה טעמים חדא שהוא מדבק הנייר ברוק והוא נדבק הטב הדק מכח כי הנייר הזה הוא דק דק מאד והוי דבק של קיימא ורוצה בקיומו להיות דבק טוב כדי לשאוף הטוטון והרי הגם שהתירו הפוס' בדבק שלא לקיום כמ"ש הרב מג"א בא"ח סימן ש"ם סקח"י והרב פ"מ שם בא"א סק"ב מ"מ כבר השבתי ע"ד בתשו' להל' שבת דיש מחלוקת הראשונים שונים הביאו הרב"י בא"ח סימן שי"ז בתפירה שאינה של קיימא אם חייב או לא יע"ש וכ"ש כאן כי הדבק של קיימא ורוצה בקיומו כי הגם כי לא נעשה זה הדיבוק ע"י בצק או קולן של סופרים יש לאסור וחוץ מזאת איכא איסורא רבה שעושה כלי ובנין ביו"ט שהרי ע"י כפילה וכר יכת הנייר הוא עושה קנה חלול לשתותו וכי גרע זה ממ"ש מרן בש"ע בא"ח רס"י תק"ב וז"ל העושה מדורה ביו"ט כשהוא עורך את העצים אינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה מפני שנראה כבונה אלא או שופך העצים בעירבוב או עורך בשינוי וכו' יע"ש הרי דאפי' בדבר שאינו רוצה בקיום בנינו ולא נתכוון לכך ואינו נהנה מאותו בנין עכ"ז גזרו משום בונה כ"ש כאן שעושה בנין גמור להיות נהנה מבניינו דפשיטא ודאי שהוא אסור לעשותו ביו"ט: ועוד נראה להוכיח לאסור ממ"ש מרן שם בש"ע רס"י תק"ט וז"ל שפוד שנרצף אעפ"י שהוא יכול לפושטו בידו אין מתקנים אותו הגה' ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביו"ט מותר לתקנו ואין מורין כן לרבים שלא יבואו לתקן ג"כ בנשבר מעיו"ט וה"ה לכל מכשירים שא"א לעשותם מעיו"ט וכתב הרב מג"א שם דבדבר שיכול לתקנו מערב יו"ט אסור לתקנו ביו"ט יע"ש ואם כן ה"נ זה הג'יגארו היה יכול לתקנו ולעשותו מערב יו"ט ואם כן בודאי דאסור לתקנו ביו"ט ומ"ג כי כפי דברי הרב ז"ל קריעת הנייר אסור ביום טוב והיא מלאכה גמורה מד"ת ואם כן אם באנו לומר שיתקנם ביו"ט יבא ג"כ לקרוע ויש לנו לגזור: : עוד נראה ראיה לאסור הג'יגארו לעשותו ביו"ט אף שקורע חתיכת הנייר מבערב יו"ט ממ"ש מרן שם בש"ע סוף סימן תקי"ט סעיף ה' קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהן אסור לעשותן ביו"ט משום תיקון מנא עכ"ל . ועיין מ"ש בסה"ק חיים. לראש דק"ו ע"ב בשם ס' זכרון משה בא"ח סימן ר"י שכתב שעשה מעשה הרב מ"א ז"ל באנקונה יע"א לאסור הסיגארי בפסח וכ"ה מנהג פשוט פה ליוורנו יע"ש והנראה שעושין אותו בדבר חמץ ולכן אסרוהו בפסח משום איסור חשש חימוץ אפי' שכבר עשוי ומתוקן מערב יו"ט אמנם בנייר זה שעושין הג'יגארו לא יש שום חשש חימוץ כלל ואין לנו לאסור כ"א מהמת מתקן מנא ודיבוק הנייר בכל האמור ודלא כהרב פ"מ שהתירו כי לעד"ן לאסור וברור: סימן קא שאלה כשמערב הרב בקהל עדתו על כל בני העיר שצריך זיכוי על יד אחר אם הזיכוי הוא בתחילה ואח"כ מערב או מערב בתחי' ואח"כ מזכהו ע"י אחר יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה הנה לפי מ"ש הטור בא"ח סי' תקכ"ז וז"ל כצד הוא עושה לוקח העירוב בידו ונותנו למי שיש לו זכות בשביל מי שמערב על ידו ואומר זכה בעירוב זה בשביל פ' ונוטלו הזוכה מידו וחוזר ונוטלו מיד הזוכה ומברך על מצות עירוב ואומר בדין עירובא יהא שרי לן וכו' יע"ש הרי נר' דבתחילה מזכה ואח"כ מערב ומברך וכ"ן מדברי הרמב"ם בהל' יו"ט פ"ו ה"ח יע"ש והרב שיבולי הלקט סי' ע"ז יע"ש וכ"נ מדברי רש"י בס' הפרד"ס די"א ע"ג יע"ש וכ"פ מרן בש"ע בא"ח סימן תקכ"ז סעיף י"ב וז"ל חוזר ונוטלו מיד הזוכה ומברך על מצות עירוב וכו' יע"ש וכ"כ הרב הלבוש שם סעיף י"א וסעיף. י"ב יע"ש וכ"כ. הרב אורחות חיים בהדייא בהל' יו"ט ד"ץ ע"ג אות ד' וז"ל המניח עירובי תבשילים כדי שיסמוך הוא ואחרים עליו צריך לזכות להם ע"י אחר קודם שיברך ברכת העירוב יע"ש וכ"כ הרב יעבץ ז"ל בס' עמודי שמים בהל' ערב יו"ט דכ"א ע"ב וז"ל אחר שהגביהו הזוכה חוזר המזכה ונוטלו בידו ומברך יע"ש וכ"כ בס' עמק ברכה דקכ"א ע"ב ואח"כ יקח המזכה ויברך זו הברכה וכו' יע"ש : איברא דראיתי להרב מוהר"ח הכהן ז"ל בספר טור ברקת בסי' זה דקפ"ז ע"ד שכתב וזל לא כך נהגו רבותי אלא המזכה על ידו עומד עמו והמערב נוטל העירוב בידו ומברך ואומר כדין עירובא וכו' ולכל בני המדינה ואח"כ נותן העירוב ביד המזכה על ידו ואומר לו זכה וכו' ומגביהו יע"ש גם הרב ברכ"י א"ח סימן תקכ"ז אות ה' הביא דברי הרב טור ברקת וסיים וכתב וכן' משמע מדברי פסיקתא פר' בשלח כ"י יע"ש. אלא דמ"ש שכ"ן מהרמב"ם השיב עליו דאין נוסחתינו כדמייתי ושהרב שבולי הלקט סי' ע"ז והטור כתבו כדברי מרן יע"ש והנה הרב מג"א בסוף סימן ס"ו סק"ך הביא משם רבינו האר"י בס' הכונות שכתב היה מערב ואמר הברכה ואח"כ היה מזכה לבני החצר ואוקמה הרב מג"א דמיירי בע"ת ע"ש וכבר ביארנו דשלימים וכן רבים ס"ל דבתחילה עושה הזיכוי ואח"כ העירוב והכי הסברא נותנת וכן