לב חיים פלג'י חלק ב קכ

יבוא לחש' המעות מה שהוציא חיישינן ואם לאו ל"ח וכ"ש כאן שלא נתנו אותה לחמר במשקל ועוד דאפי' הכי אינו פורע ובהצטרפות אומן לא מרע נפשיה ולא מצאנו בדברי הפוס' שצריך חותם אלא בחב"י עוד דלפי פשט הפוסקים שמורה מ"ק ר"ל שיהיה עשויה לשם מצות מצה ושלא יפלו עליהם מים וככה רקדנו אותה ולא היה בה שום חשש טיפת מים כ"ז כתבתי לא להלכה ולא למעשה עד יבוא דבר המלך ודתו לעשות כדת היום שעת הדחק ולא היה לי פנאי לעמוד על בורייו רק אין דבר זולת שלמא דמו"ר יסגא לעד לעולם ברב עז ושלום הצעיר יוסף יאודה חכים סימן צ"ט וזאת אשר השבתי לו ולענין אם יש לשלוח ע"י גוי חטי דפיסחא או קמח בודאי דאסור ואם שלח ע"י גוי חטים או קמח אין לאכול בפסח דאע"ג דאינו משתכר בחליפיו מ"מ אינו נזהר לשומרו בהליכתו מחששת מים ושאר מיני חימוץ ומ"ש הרב ברכ"י בא"ח סי' תנ"ה בשם תשו' כ"י מהרב מוהר"י מולכו ז"ל שמותר ללוש במים שהגוי מסל"ת שלנו בביתו דהוי מידי דרבנן והמחמיר תע"ב יע"ש לעד"ן דאין לסמוך על זה ומכ"ש לצאת י"ח במצה של מצוה וכמו שהשיב עז הרב שערי תשו' שם בא"ח סי' תנ"ה ס"ק ט' ייע"ש ושם מבואר בפי' דהקמח לשם מצת מצוה צריך שימור ולא מהני כשהוא אצל גוי וכו' יע"ש ומ"מ נ"ל דאם נתנו לגוי ספן או קארוני שהוא קאטירג'י קמח בתיבה להביאה ממקו' למקום קשור' בחבל והמקום קרוב כמו ו' שעות אין מקום להחמיר דמשום חליפין ליכא חששא ומשום שימור מן המים ג"כ ליכא חששא שיוציאנו הגוי מן התיבה ויניחנו במקום שיבאו מים או הוא בעצמו ישפוך מים דליכא למיחש דיטרח בכדי יכול על מגן דיש מקום להתיר. עכ"פ צריך שירקד הקמח לבדוק אם יש איזה בצק דבוק וכל שלא נמצא שום ריעותא אין לאסור וק"ל: אלא דהכי נהיג עלמא דכששולחים קמח או חטים או מצות למקומות אחרים ע"י גוי שחותמין חותם בתוך חותם וז"ל השאלתות דרב אחאי גאון ס' בא לא נפיק איניש י"ח אלא במצה דמינטיר ליה מחימוץ מן דנפלה מיא עילויה והיכא דאמטינהו נכרי חרש שוטה וקטן לא נפיק י"ח וכו' דהביא דבריו הרא"ש זל בפסחים פרק כל שעה לד"מ ע"ב סי' כ"ו יע"ש ועיין בס' שבולי הלקט ה' פסח כלל נ"ט דדין ע"ב: ואם היה הענין שבאו החטים או הקמח ע"י גוי ספן או קארוני הנקרא קאטירג'י וכשהובא למכס פתחו אותו והסירו החותם אין לחוש שמא יחליפו כי הספן והקארוני עצמו יש לו נאמנות וכדקי"ל דאומן לא מרע נפשיה וגם אנשי המכס הם נאמנים ולא מרעי אנפשייהו משום מורת מלכות וכן ראיתי בתשו' שהובא בס' פחד יצחק מע' בי'ת דע"א ע"ב שכתב וז"ל ואם זה הגוי המביא צוארי האווזות ההם הוא ספן או קארוני אין ספק אצלי שיהיה נאמן בהבאת התיבה אם הביאה במסמרים דאומן לא מרע נפשיה וירא דילמא יתפס כגנב ואפילו אם הניח התיב' בבית המכס גם שם סתמ' לא מרעי נפשייהו ויראים דילמא יתפסו עליהם כגנב ומורת מלכות עליהם עם כל טעמי דאמינא אי הוה אתי מעשה כי האי לידי במקום הפסד מרובה הייתי מכשיר ליה מן הטעמים שכתבתי וכו' יע"ש ועיין בשמים ראש סי' ש"ן : ונראה דדוקא בבית המכס אין מקום לספק בו כלל שנוגעים ומחליפין וכדומה משום מורא מלכות ומ"ג לפי מ"ש מרן בש"ע יו"ד סי' קי"ח סעיף ז' דאם שלח ע"י גוי בלא חותם אם אותו מקוו מעבר לרבים מותר שהוא ירא שמא יראנו אחד מהעוברים ויתפס עליו כגנב וכתב הרט"ז שם סק"י דאפי' במקום דלא שכיחי רבים ישראל אלא גוים מסתפי זה הגוי שלא יראוהו גוים ויגידו לישראל כמ"ש בטור וש"ע יו"ד סימן קכ"ט סעיף ד' וכ"ש אם מכיר הגבינות כמ"ש שם בסעיף ה' בהגה' מור"ם יע"ש ועכשיו שיש ספינות אש ושיעור מהלך הוא יום או יומים ולא נחשדו בעלי הספינה לקלקל ולהחליף כי מלבד כי לא מרעי אנפשייהו עוד בה שיראים מפני הרואים וכמו כן במכס הוי מעבר רבים ומורת מלכות ואם כן אם יהיה המשקל והמנין מכוון יש להקל ועמ"ש רבינו הגאון הגדול מרן זקני בס' חקרי לב חיו"ד ח"א סוף סימן ר"ב ועוד לו שם בסי' קמ"ח ובכנה"ג יו"ד סי' יק"ח הגב"י אות ג'ם ודוק. ומעכ"ת נר"ו לא ראה כ"א מ"ש הגאון מרן זקני בחק"ל יו"ד ח"א סימן קצ"א דרס"ב ע"א ול' הכנה"ג דסי' יק"ח ותו לא איך שיהיה בנדון אשר שאל כת"ר נר"ו יש להקל אי מצד דלא אתי לאחלופי בחינם ומשום דטריחא ליה טובא זאת ועוד דרחוק הדבר שימצא בדרך קמח כזה מנופה בכמה נפות דקה מן הדקה וחסר המציאות ולהתיר קשר של קיימא כי ע"כ ליכול ולחדי ובשמחה יחוג את חג המצות אכי"ר ברוב עוז ושלום החבי"ף ס"ט סימן ק נשאלתי בזה שעושי' שתיית הטוטון ע"י שמשימי' בתוך נייר קטן כשיעור ב' אצבעות רוחב ד' אצבעות אורך ומשמים הטוטון תוך חתיכת הנייר הנז' וכורכים הנייר עליו עד שנעשה כמו קנה חלול ובקצה האחד נותן האש שהוא לצד הטוטון ובקצה האחר שהוא חלול שואף הטוטון וכדי להעמידו שיהיה כפול ומכופל לוקחים נייר שהוא דק דק מאד וע"י רוק הוא מתדבק ועומד בקיומו כמו קנה וזהו נקרא ג'יגארו בלעז יורינו המורה אם מותר לעשותו ביו"ט או"ל: תשובה הנה אם באנו לבאר בתחילת עשיתו שצריך לקרוע הנייר חתיכות קטנות לשום הטוטון בתוכו הא ודאי דאסור לקרוע הנייר ביו"ט והוי אב מלאכה וכמ"ש הרמב"ם בהל' שבת פ"י ופסקו מרן בש"ע א"ח סוף סימן ש"ם וז"ל המדבק