לב חיים פלג'י חלק ב יב

שהפסיק וצריך לחזור ולברך איך יש פה לומר דישאר כונת המברך לגבי השומע ולא מבעייא לר"ש דקאמר שתיהן מותרות דבהפרה לראשונה נמשכת לשניה דה"נ נימא בהפסק המברך הראשון דאיבד ברכתו איברו ג"כ השומעים ממנו ואם משום דיש לומר דהתם ה"ט כי לכך נתכונה השניה למה שתהיה הראשונה וסתמו כפירושו וכדברי התוס' כאן נמי הסברא נותנת כי מה שנתכוון לענות אמן ולצאת בברכתו סתמו כפירושו להיות כמו המברך ואם נפשך לומר כי כונת השומע הוא לצאת י"ח אף אם המברך מפסיק בסתם נראה דל"מ כי כיון דאינו תלוי בכונתו לבד כמו הנוד כי צריך ג"כ להיות מושך אחר דעת אחרים מכונת המברך וכל עוד שכונת המברך אזדא ליה ממילא גם כונת השומע נפל אזדא ליה דלא יתכן לומר בכונה אחת מהמברך לחלק לחצאין שתהיה הפסק למברך ולא תהיה הפסקה לשומע ומ"ג דלא בדידיה תליא מלתא כי דעת ורשות אחרים עליו כדי שיצא י"ח משא"כ בנודר וכמש"ל: ובכן גם למברך ברכת תפלין וסמך חבירו לצאת בברכתו ואחר שהניח של יד הפסיק כי הדין הוא לחזור ולברך על של ראש כי גם השומע צריך לברך על ש"ר וכבר ראיתי להגאון מרן זקני ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א בקונ' כינן לחקר דשי"ג ע"ד שכתב וז"ל ותו הרי ברכת המוציא אם שח הבוצע קודם שיטעמו צריכים לברך או שיברך הבוצע. פעם ב' כמבואר בש"ע א"ח סי' קס"ה (צ"ל קס"ד) ואילו לדבריו נימא דלא עשאו שליח לעוותי כי על כן איני רואה טעם לדבריו והואיל ואתי לידן נימא מלתא דאני מסופק במי שרצה לפטור עצמו בברכתו של חבירו בתפלין דקי"ל שח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך אי גם השומע חל החיוב לברך דיש לומר כי כבר התחיל להניח תפלין של יד אינו הפסק לדידיה או"ד לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה וצד זה נ"ל יותר עכ"ל. הרי תנא דמסייע לן דכל ששח המברך אפי' שהשומעים לא שחו גם הם לא יצאו י"ח וצריכים לחזור ולברך או לשמוע מהמברך פ"ב אלא דמ"ש מז"ה ז"ל ותו דאם שח הבוצע קודם שיטעמו צריכים לברך או שיברך הבוצע פ"ב כמבואר בש"ע א"ת סי' קס"ה אחרי המח"ר מלבד כי לא שייך זה בסי' קס"ה כ"א בסי' קס"ז הרי כבר ביררנו כי לא יש גילוי שם לענין השומעים שלא שחו ושח המברך כ"א לאידך גיסא בשחו המסובין ולא שח הבוצע שהוא מחלוקת בין הרוקח ומרן וכמש"ל והרב בית עובד דנ"א ע"ב ס"ק מ"א הביא דברי מז"ה ז"ל לו וכתב עליו וז"ל ולי איש צעיר נראה דכיון שמה שהשומע יוצא בברכת חבירו הוי מטעם דעונה אמן דהוי כאלו בריך איהו גופיה ואף אם לא ענה יוצא מטעם דשומע כעונה ועונה כמברך וכאלו בירך לעצמו חשיב א"כ גם שהפסיק המשמיע אע"ג דהוא לעצמו צריך לחזור ולברך על מצות תפילין מ"מ השומע כיון דאיהו לא הפסיק א"צ לחזור ולברך על ש"ר על מצות תפלין עכ"ל ואחרי המחי"ר אין בדבריו כדי שביעה לדחות דברי הרב מ"ז במה שנטה דעתו יותר דלא יצאו השומעים וכאשר הכרחנו תדבר בהכרח גמור כי כל חיליה דהשומע שהוא יוצא בברכת המברך הוא משים דנתכוון להוציאו וכל שזאת הכונה נפסקה ע"י השיחה א"כ בטל לגמרי גם למה שנתכוון משמיע לצאת: והנה בעתה ראיתי להרב הנז' בס' בית מנוחה ד"ן ע"ב אות י"ב דכתב בפשיטות דאם שח הבוצע בין ברכה לאכילה והמסובין לא הפסיקו בשותה בטלה דאע"ג דהבוצע צריך לחזור ולברך ברכת המוציא לעצמו המסובין אין צריכין לכוין בברכתו השניה דכיון שהם לא הפסיקו יצאו בברכה ראשונה ודלא כהרב מהרי"ח ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א בקונ' כונן לחקר שכתב דאם שח הבוצע קודם שיטעמו המסובין צריכים לחזור ולברך וכו' דלא נזכר זה בש"ע כלל רק מה ששחו המסובין קודם שטעם הבוצע הוא דנזכר בש"ע סי' קס"ז בהגה וגם בזה כתב שם דא"צ לחזור ולברך אלא שחלקו עליו האחרונים וכו' אבל אם שח הבוצע והם לא שחו בודאי דהם א"ץ לחזור ולברך עכ"ד יע"ש. הנה מ"ש ע"ד מז"ה ז"ל להרגיש דמ"ש כמבואר בסי' קס"ה דליתא להא הדין עמו וכמש"ל. בהם במה שחלק בעיקר הדין וכתב בפשיטות מסברא דנפשיה דאם שח המברך והמסובין לא הפסיקו דא"כ לכוין לברכת המברך פעם שנית לע"ד צריכה רבה דאדרבא כלפי לייא מסתברא דאם שח המברך אפי' שהמסובין לא הפסיקו בשיחה בטלה לא יצאו בברכתו וצריכים לחזור ולברך וכאשר נתבאר ומאחר שנתבאר דיותר יש לנטות לצד זה דכל ששח המברך אעפ"י השומעים לא שחי גם הם לא יצאו י"ח הרי יכולים לתקן הדבר בנקל לכ"ע והוא כי בלא"ה המברך הרי הוא חייב לחזור ולברך א"כ השומעים היושבים אתו עמו יהיה הענין במסובין בשלחן יהיה הענין ביושבים אצלו בהנחת תפילין וכדומה הרי בברכת המברך יכוונו היושבים אצלו ויענו אמן והם יוצאים י"ח לכ"ע בלתי פקפוק כלל ויותר נר' להכריח דבמברך דמפסיק בין תפילה של יד לשל ראש דגם השומע ממנו צריך לברך יען קי"ל דהשח בין תפלה של יד לשל ראש הפסיק בברכה הראשונה ומברך ברכה על מצות תפילין בראש הו"ל פנים חדשות שבאו למברך ונשתנה ברכתו ממה שברך וא"כ בודאי שצריך לחזור ולברך גם השומע וכדברי מז"ה שנטה דעתו יותר לצד זה. ועיין עוד מ"ש הטור ומרן ושאר פוסקים בא"ח סי' ק"ם ובסי' תל"ב ובסי' תקפ"ה ותרצ"ב ובשכנה"ג שם והפר"ח והר' אבן העוזר והנר' דבמברך ברכה על המצוה בצבור ונשתתק כל שהנכנס תחתיו לעשות המצוה שמע הברכה א"ץ לחזור ולברך וזהו בתקיעת שופר ומקרא מגילה ברם בקס"ת בעולים לס"ת יש בזה חילוקי דינים כמבואר בהרב פר"ח סי' ק"ם ובשאר הפוסקים ועיין בס' רוח שיהו בחי' על הרמב"ם במגילה פ"א דין ג' יע"ש והנה בעתה נדפס מחדש ס' פתח הדביר להרב כמהרח"ף נר"ו וראיתי לו בסי' דקע"ו שעמד בענין זה ולהיותי טרוד לא יכלתי לעמוד ע"ד: סימן ט נדרשתי לאשר שלחוני מאת אנשי המעלה. מיראי ה' ולחושבי שמו מעיר הגדולה המה הגבורים. מלכים ושרים. אנשים חכמים ונבונים הפחות והסגנים. הגבירים החכמים הרמים.