לב חיים פלג'י חלק ב יא

על של ראש ברכה על מצות תפילין אם גם השומע שלא הפסיק צריך לברך על של ראש יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה הנה לענין שומע הברכה מפי אחר וענה אמן דיוצא י"ח בברכת הנהנים והמצות אם הפסיק השומע אחר שענה אמן קודם אכילה או קודם קיום המצות אם יוצא י"ח השומע או"ל הנה הדבר במחלוקת הוא דהרב הרוקח הביא דבריו מרן בב"י א"ח סי' קס"ז עמ"ש שם הטור וז"ל ולא יסיח בין ברכה לאכילה ואם שח בדברים בטלים צריך לחזור ולברך כתב בב"י וז"ל כתב הרוקח אם דיבר שאר דברים בין ברכת המוציא לאכילתו צריך לברך המוציא פעם ב' אבל אם אכל הבוצע מעט והשיחו הא נפקי כולהו כדמשמע כשילהי בכל מערבים ד"מ דאם יהבה לינוקא נפקי ע"כ ועל זה השיב מרן שם בב"י וז"ל ואיני רואה שום ראיה מהתם דהתם הוא מברך ע"ד שישתה התינוק וכיון ששתה לא הויא ברכה לבטלה אבל הכא כל אחד ואחד חייב לברך כדי לאכול וכשהאחד מברך לכלם הוי כאלו כל אחד ברך לעצמו וכשהוא מפסיק בין ענייתו אמן לטעימתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך וזה נ"ל ברור עכ"ל. הנה בדין הרוקח קיימי בס' הכלבו והא"ז המור"ם בהג"א שם בש"ע סי' קס"ז סעיף ו' והרט"ז שם סק"ח החזיק דברי מרן בב"י במה שהשיב ע"ד הרוקח שיע"ש. עכ"פ למדנו כי דוקא כששחו השומעים והמברך לא שח הוא דהפליגו אם חוזרים השומעים ומברכים או"ל כי לדעת הרוקח ודעימיה א"צ לחזור ולברך ולדעת מרן ודעימיה צריכים לחזור ולברך. ברם כשהמברך שח והפסיק בין ברכה לאכילה אם השומעים ממנו לא הפסיקו אם צריכים לחזור ולברך או"ל זה לא שמענו: וראיתי להרב פרי מגדים ז"ל בחלק מ"ז שם בא"ח סי' קס"ז ס"ק ח' שכתב וז"ל והוי יודע דאם שח הבוצע הפסיק בדיבור בין ברכה לאכילה ואחרים אכלו אח"ך י"ל דיצאו הם בברכתו הואיל והם צא הפסיקו בדיבור ומנא אמינא לה ממ"ש סי' ר"ט סעיף י' בהגה הואיל ומוציא אחרים בברכתו אף דהוא לא היה דעתו שישתה יין עוד וכוס זה מים וכו' יע"ש. הנה נראה מדברי הרב פרי מגדים דאפילו ששח הבוצע כל שלא הפסיקו השומעים יצאו בברכתו: אלא דלעד"ן להשיב ע"ד דעדין יש לומר דכל ששח המברך והפסיק דקי"ל חוזר ומברך גם השומעים ברכתו אינם יוצאים י"ח והראיה מדברי מור"ם בהגה מסי' ר"ט ס"ב אינה ראיה כי דברי מור"ם אלו הם לקוחים מדברי תשו' מהרי"ל שהביאה מרן בב"י סוס"י ר"ו דהתם הוא כי המברך לקח בידו כוס מים ובירך ברכת הגפן שהוא יין וטעם שהיה מים ולא הפסיק בדבור אלא כשהרגיש בטעימתו שהיה מים הרי טעימה בעלמא לא הוי הפסק ומ"ג כי קי"ל יין פוטר כל מיני משקים וגם מ"ש רז"ל אחר כל שתיית שתה מים וא"כ הוי טעימת המים כאילו הוי מצורכי שתיה וע"ד שאמרו בגמ' ופסקו הפוסקים והטור ומרן בש"ע שם סי' קס"ז דאם ברך המוציא ואמר הביאו מלח וכו' לא הוי הפסק וא"כ חשיב כמי האי טעימת המים כאלו הוי מעין השתיה אבל הפסק דיבור בודאי דהוי הפסק וגם השומעים אינם יוצאים וע"ד שכתב מז"ה הגדול ז"ל ועיין להרב מג"א שם בא"ח סי' ר"ט סק"ה שכתב וז"ל ומיהו אפשר לומר כיון שבירך ברכה לבטלה אף הם לא יצאו וכו' יע"ש ועל הכל קשה כי כל הספק הוא אם המברך שח דקי"ל דחוזר ומברך אם השומעים ממנו ולא הפסיקו בשיחה אם חוזרים ומברכים או"ל וא"כ מה הוכח יוכיח לספק זה מדברי מור"ם ז"ל שדינו הוא דגם המברך אינו חוזר ומברך והנראה להכריח דאם שח ומברך קודם שטעמו השומעים דאעפ"י שהשומעים לא הפסיקו עכ"ז לא יצאו ידי חובתן כיון דלא עדיף מגברא דאתו מחמתיה ומה גם כי ביציאת י"ח בעינן כונת שומע ומשמיע וכונת המשמיע שהוא המברך אזדא ליה שהפסיק איך יתכן שיצא השומע: ויש לי ראיה לומר דאם שח המברך גם השומע ממנו חוזר ומברך או שומע מחדש ברכה מהמברך והוא ממ"ש בנזיר דכ"א ע"ב איבעייא להו בעל מיעקר עקר או דילמא מיגז גייז למאי נ"מ לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מיעקר עקר ההיא נמי אישתראי ואי אמרת מיגז גייז איהי אישתראי חבירתה אסירא ושקיל וטרי הש"ס ושם בדכ"ב ע"א אמרו ת"ש דתניא בהדייא האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה היא מותרת וחבירתה אסורה ש"מ בעל מיגז גייז ר"ש אומר אם אמרה לה הריני כמותך שתיהן מותרות ופרש"י היא מותרת וחבירתה אסורה דבעל מיגז גייז ומסיים הברייתא ר"ש אומר אם אמרה הריני כמותיך דמשמע אם נתקיים נזירותיך עלי לקיים ואם לאו לא כיון שהפר לה בעלה לראשונה שתיהן מותרות. והתוס' שם ד"ה ת"ש כתבו וז"ל וי"ל דההיא אוקימנא ליה כר"א הקפר והך רבנן ומייתי לה דפלוגתא דתנאי היא דר"ש אמר אם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות דמשמע הריני כמותיך לכל הדרכים וכשתותר אהיה גם אני מותרת ותימא כיון שקבלה נזירות וחל עליה איך תהיה מותרת בהתרת חבירתה כיון דמיגז גייז הא אין נזירות לחצאין ואילו אמר הריני נזיר היום ולמחר איני נזיר הוי נזיר שלשים יום דאין נזירות פחות מל' יום כדתנן בפ"ק ד"ה ואומר ר"י דהכי איתא בתוספתא ולא נתכוונתי להיות לא כמותיך שתיהן מותרות אי אמרה הכי משום דמשמע ליה לר"ש דהכי קאמרה לה אם סופך שתהיה מותרת לא יחול עליה נזרות כל עיקר ור"ש לא בא לפלוגי על מלתא דת"ק אלא להוסיף עליה וגם ת"ק מודה ליה ואומר מהר"ף נ"ע דלר"ש אפילו ואני לבד מפרשים למלתא הכי כאלו אמרה בפירוש לא נתכוונתי לא להיות כמותיך ובהא פליגי רבנן ור"ש יע"ש הנה מבואר דבנודר למה שנד חבירו וכונת הנודר להיות כמותו אם לאסור אם להתר בהא לא תיבעי לך שהרי הוא כמותו אלא אפילו בסתם שאמר ואני כמותיך הוא דפליגי אם כונתו להיות גם להתר או"ל וא"כ שמעינן בנדר דאין תלוי בכונת הנודר להיות הוא בחיוב אותו נדר כי הוא בחירי ברצון ומש"ה אמרינן דאם הפר בעלה לראשונה שניה אסורא כיון דאינו שייך באיסור הנודר כ"א בחירי משא"כ בנ"ד בכונת השומע ברכה מחבירו וענה אמן לצאת בברכתו כי זה שיוצא י"ח הוא ג"כ בכונה מכונת מהמברך וכל דמצינו בכונה המברך דנפסל מכח מה