לב חיים פלג'י חלק ב קיח

ועוד אם יש אופן לקלות בתחילה החטי' והשעורי' בקלויים ע"ג האש ויזהרו בקלויים שיהיו קלויים יפה וכראוי ואח"ך ירתיח המים ויתנם ליכא בו חשש חימוץ ואיסור בזה כלל וכמ"ש מוהרח"ש בח"ג סימן ז' יע"ש ויותר טוב אם יעשינו קמח דק בתחילה ואח"ך יקלה הקמח באור יפה יפה קלוי באש ויתננה בתוך מים רותחים ועיין מ"ש הר' באה"ט בא"ח סי' תס"ג ס"ק ועי"ש בהגהות מוהר"י כ"י ומ"ש בס' שיורי ברכה: ועוד נראה להתיר כיון שלו האפונים נתונים המה בתוך המרה ושרויים שם עד שנהפך טעם האפונים למרה א"כ היינו מ"ש הרמב"ם בה' יסודי התורה פ"ה ה"ח וז"ל בד"ת שאין מתרפאים בשאר איסורים אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילים את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין ביוה"ך אבל שלא כדרך הנחתן כגון שעושים לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקים אותו דברים שיש בהם מר מעורב עם איסור מאכל שהרי אין בהם הנאה לחיך הרי זה מותר יע"ש ועיין להרב מש"ל שם ולהרב מחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם בה מאכלות אסורות דכ"ב מה שתמה על הרמב"ם ומה שיישב מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"א חלק א"ח סי' ע"ט דקנ"ו ע"א יע"ש הרי דבדבר שהוא מר ואין הנאה לחיך מותר אפי' לחולה שאין בו סכנה וזהו אפי' בחמץ גמור לתת החטים והשעורים בדבר הבא לידי חימוץ ואעפ"י שהרפ"ח שם ברס"י תס"ו פקפק בזה דהגם דליכא איסור הנאה מ"מ איכא איסור משום בל יראה ובל ימצא מ"מ נ"ד שאינו חמץ כלל וליכא איסור בלא"ה משום בל יראה ובל ימצא שהרי מותר להשהותם הרי הוא התר גמור וכ"ש אם יהיה ח"ו בחולה שיש בו סכנה דאז מותר להאכילו אפילו חמץ גמור כמבואר מדברי הרמב"ם זל וכל הפוסקים ואין בזה חולק בדבר וכמ"ש ג"כ בתשובת הרב אמונת שמואל סי' ז"ך והרב נחלת שבעה ח"ב סי' י"ד ומהרח"ש שם בתשו' הנ"ל ובתשו' שבות יעקב ח'ב סי' ט"ו ובספרו חק יעקב סי' ת"ן ס"ק י"א ע"ש וכ"כ בס' פחד יצחק מער' ח' ד"ה חולה דפ"ז ע"ד משם הרב מה טוב שהתיר ליתן תבשיל של חמץ לחולה שכבד עליו חולייו שאמרו הרופאים ערלים בקיאים כי המצה מכבדת עליו החולי וכו' וקדמוני חכמי פירארה התירו כמו כן בחולים ואין שום ספק יע"ש ועיין בתשו' הגאונים הנקראים שערי תשובה בס"ס נהרות דמשק סי' צ"ו וסי' צ"ז דאם החולה מסוכן מותר לתת לו חמץ בפסח עפ"י הרופאים ע"ש ועיין עוד שם סי' ע"ד יע"ש: ועוד נראה מדברי הטור שם בסי' תנ"ג דעיקר הגזרה שגזרו בקטניות שלא לאכול אותם היינו בתבשיל שהוא מעשה קדרה וכן נראה מדברי הרב פר"ח שם ואפי ה סיים הטור וכתב שהוא חומרא יתירה ושלא נהגו כן יע"ש וא"כ באפונים שהוא אוכל אותם כמות שהם בלתי בישול במעשה קדרה נראה דליכא בזה שום גזירה. והראיה לזה שלא יש מנהג לאסור בחולה שאין בו סכנה במיני. קטניות שהרי הגם כי נהגו באורז איסור בעירנו אזמיר יע"א עכ"ז המנהג פשוט דמבשלים אורז לחולה אפי' שאין בו סכנה ותמיד יש כמה בעלי בתים שקודם פסח מבררים האורז להסיר חשים ושעורים שבהם ונותנים בפסח למי שהוא חולה אף שהוא חולה שאין בו סכנה והגם כי נמצא בתלמוד סברת רבי יוחנן בן נורי בפסחים פרק כל שעה דס"ל דאורז מין חיטה מ"מ נר' מדברי הש"ס דאין הלכה כריב"ן ולית דחש לסברתו כמו שכתבו בפרק ע"פ וכמ"ש רש"י ז"ל וכן פסקו כל הפוסקים הטור ומרן שם בב"י ובש"ע שם וגם נראה שם מדברי הטור דזה נאסר משום שמיני חטים מעורבים בהם וכ"כ הרב פר"ח דטעם איסורו הוא משום דאי אפשר לנקותם משום תערובת חטים והרי אם במקום שיש תערובת חטים עכ"ז הותר לחולה שאין בו סכנה דכבר אירע בעירנו אזמיר יע"א בשנת בצורת שהיו החטים ביוקר ועמדו רבני מתא והתירו לאכול אורז בפסח וגם המחב"ר שם הביא משם הרב יעב"ץ בס' מר וקציעה ובס' שאלת יעבץ שהוא מתיר את האורז כדי שלא יבואו לעשות מצה הרבה ויבואו לידי חשש איסור חימוץ שהוא בכרת ע"ש וכמש"ל בסי' צ"ד ועיין בתשו' הב"ח החדשו' סי' ו' דבחמץ בפסח שהוא איסור דאורייתא אין להתיר אלא שלא כדרך הנאתן ובמקום סכנה ומיהו כל חולה שמאכילים לו דבר איסור צריך שתהא הרפואה ידועה על פי הרופאים וגם צריך שלא יוכל לעשות הרפואה בהתר כמו באיסור כמו שהאריך הרשב"א זל בתשו' שהעתיק מהרי"ק ז"ל ביו"ד סוף סי' דק"ל כל זה ברור ופשוט ופסק כן מור"ם זל ביו"ד סי' קנ"א יע"ש: עוד נשאלתי בחולה מסוכן שהיה מקיא דם מן הפה עד שנתחלש הרבה והכביד חולייו. ושאלו בגורלות ואמרו שתרופתו הוא לשתות מי שעורים והשבתי כי אפי' יהיה בעל הגורל מומחה ואתמחי גברא ואתמחי הגורל מ"מ כיון שמה שהתירו הפוס' הוא ע"י הרופאים בקיאים אין לנו להתיר על פי הגורלות כי אפשר שלא כיוין יפה ואפי' אם כיוין יפה יש לנו לגזור שלא לסמוך על מומחה אתו לסמוך על שאינו מומחה א"כ אין לנו להתיר כ"א למה שמצינו לרז"ל. שהתירו ע"י הרופאים מומחים. כי כן בנדון כזה ישאלו לרופאים אם שתיית מי שעורים הוי תרופתו ישקוהו מי שעורים ובתנאי שלא ימצא עוד רפואה דוגמתו בדרך היתר כי אם יהיה ענין רפואה זו משים לתת לחולה משקים ושיקויים קרים אפשר שימצא דוגמתו בדרך הכשר בלי פקפוק ואם לאו הוי היתר גמור להאכילו ולהשקותו חמץ גמור. כיון שהוא חולה מסוכן ב"מ. אלא דיכולים לתת השעורים אחרי שיהיו המים רותחים כדי להנצל מאיסור חמץ בכל מה דאפשר וכדברו הרב אמונת שמואל והרב בית דוד ז"ל וכמש"ל. ולעשות תיקון אחר לקלות השעורים קלוי באש גרש כרמל לא אפשר כי הרפואה היא בהיות השעורים בלתי קלוי באש הנראה לע"ד כתבתי בעזר אלהים חיים. רופא חולי עמו ישר רפואה וחיים: סימן צז נשאלתי כשחל ל"ג לעומר ביום הו' אם מותר לאלמן לעשות הנשואים בערב יום חמישי שהוא ערב יום ל"ב לעומר או לא: תשובה הנה לענין גילוח הגם דמותר ביום הו'. אפי' לדידן דנהגינן איסור בשאר ימות השנה להסתפר ביום ל"ג אלא ביום ל"ד עכ"ז כשחל ל"ג לעומר יום הו' נוהגים להסתפר ביום