לב חיים פלג'י חלק ב קיז

סברא זו כי המנהג לאומרה ובמקום שנהגו אין לבטל המנהג וכבר ידוע מכל הפוסקים כי המנהג שנתייסר ואין בו משום איסור אין לבטלו לכ"ע וכאן אדרבא שלימים וכן רבים מצינו שכתבו כן לאומרה לכתחילה א"כ אין מקום לבטל המנהג במקום שנהגו לאומרה לכ"ע וכמ"ש וזה ברור ופשוט שלא. ימצא מי שיחלוק על זה ועיין להרב פחד יצחק מער' ב' דג"ן ע"ד וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן: ועלה על דעתי לומר טעם על דרך הסוד שלא לומר ברכת מעין שבע כשחל ליל ראשון של פסח בשבת ממאי דקימ"ל דאין אומרים ברכת מעין ז בבית חתנים וה"ט משים כיון שהכלה נתברכ' בו' ברכות שם אין צריך לברכת מעין ז' וכמ"ש הרב חמ"י זל וכאן נמי בענין ליל פסח יש לנו דוגמה ז' ברכות ממש וכמ"ש הראשונים ואבודרהם ומהר"י וייל סימן קצ"ג בפי הירוש' דכל האוכל מצה בער"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו שנמשלה לכלה מה כלה אסורה בלא ז' ברכות כך המצה יש לה ז' ברכות קודם האכילה וע"ש וברבני האחרונים חילוק דעות במנין הברכות ובמ"ש גם אנכי בעניותי בסה"ק חיים לראש בדיני ער"פ בס"ד הרי מצינו דאיכא בליל פסח ז' ברכות דומיא למה שיש בבית החתנים שיש בה ז' ברכות ולכך אין בו ברכת מעין שבע אלא דשבתי וראיתי דאין זה טעם מספיק דמלבד כי הז' ברכות של הכלה הוא שכבר נתברכה וכאן עדיין לא ברכו זאת ועוד דאין להרמות ז' ברכות של הכלה לז' ברכות הללו דהתם כלם נתקנו בבת אחת מה שא"כ כאן שהם נפרדות וכל חדא וחדא למילתיה נאמרה וחוץ מזאת כי הרב חמ"י אשר הוא כתב את הדבר הזה שלא לו' ברכת מעין ז' בבית החתנים הוא אמר בפירוש שם סמוך ונראה ולפי טעם פנימיותן של דברים אלו אין למנוע מלאומרה כל לילי שבתות אף כשחל להיות יו"א של פסח בשבת אף כי לפי הפשט לא יתכן כי אז משומרת מן המזיקין כמ"ש הראשונים יע"ש דש"מ דאינו תלוי זה בזה: זאת תורת העולה כי במקום שהמנהג פשוט לומר ברכת מעין ז' בליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת אין לבטל וחייבים לאומרה ובמקום שהמנהג ברור להם שאינן אומרים שב וא"ת ולא יאמרו ואפי"ה אם אירע שכבר התחיל הש"ץ ובירך אל ישתיקו אותו ויסיים הברכה ובמקום שלא נתברר להם המנהג לאומרה ושלא לאומרה אזי אם יסכימו כולם לאומרה בלתי שום מחלוקת יאמרו הלא"ה שיש מחלוקת שב וא"ת עדיף: ולעד"נ לאומרה גם במקום שנהגו שלא לאומרה כל שלא ימצא בהם מוחה אפילו אחד יכולים לשנות המנהג הלא"ה גדול השלום וזה ברור: סימן צו שאלה במי שהיה חולה וציוו אותו הרופאים שיתן אפונים בתוך מרה כבש שחור ששרוים שם ימים רבים ושואבים כל המי מרה בתוך האפונים אם יכול לאוכלם בפסח לרפואה הנה על שאלה הזאת ארי נעשה שואל הלא זה הוד והדר זה דודי וזה רעי מעלת הרב הכולל כמוהר"ר חיים דוד חזן נר"ו בהיותו בעיר הקרובה אלינו יוזיל חיסאר יע"א בשנת התו"ר וגם במכתב שלח אלי וכה היה דברו וז"ל והיום אני עסוק ומתבסם מתורתו בספרו הנחמד חקקי לב ח"א חא"ח סי' י"ג יען נשאלתי בחולה שאמרו לו שמתרפא חוליו באכילת אפונים שרויים במרה כבש שחור אם יכולים לאוכלם בפסח וכפי מ"ש מכת"ר נר"ו שם שיש להקל בלחים דהוי גזרה וליכא איסור אפילו מדרבנן עצרתי. כח להתיר בחולה דאפילו תערובת חמץ כמו טריאק"ה הורה להתיר הגאון אבינו מלכנו ז"ל בס' חק"ל חא"ח סימן ע"ט דעכ"פ נלמד מדבריו נר"ו ומדברי הר בית דוד שהביא מני"ר נר"ו שם דהיא מין קטנית ולא מין דגן ואין בה חשש חימוץ כ"א מפני מראית העין וההיקין של הרב"ד ז ל שהביא רו"ם לתת אותם במים רותחים לא שייך בנ"ד וגם דאפשר דמי מרה הוי מי פירות ואם דעתו מסכים להתיר יודיעני ישמח לבי כי לבי נוקפי זת"ד נר"ו: חיים מדבר ראיתי דבריו דברי דודי המלך דוד חיים עד העולם כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ויפה הן יפה הורה וכל הטעמים שנתן להתיר הם טובים ונכונים טעם ראשון שכתב כי העיקרא איסור אכילת קטניות הוא גזירה מדרבנן שמא יבוא לאחלופי וכמ"ש אנכי הצעיר בסה"ק חקק"ל שם בח"א חא"א סימן י"ג טעם זה לבד יספיק להתיר כי קי"ל כי במקום חולי לא גזרו ביה רבנן. וגם טעם ב' שהוא משום רפואה שהתיר הגאון מזה ז"ל בס' חק"ל ח"א סימן ע"ט באטריאקה לתת לחולה ומ"ג לס' הרדב"ז בתשו' הישנות ח"א סי' ב' דהתיר בפשוט באיסורים דרבנן להקל לחולה שאין בו סכנה והגם כי הרב מ"ל בה יסודי התורה פ"ה הוקשה עליו מתשו' הרשב"א שהביא מרן ביו"ד סימן קכ"ג ושכ"כ בתשו' המיוחסות סימן קכ"ז דאפילו באיסורים דרבנן אין להקל לחולה שאין בו סכנה כמו שיע"ש הא מיהא בענין נ"ד דליכא חשש איסור מדרבנן כלל וכ"פ הרא"ש בתשו' בשמים ראש סי' ר"פ דבאיסורים דרבנן לא גזרו רבנן במקום חולי אפילו אין בו סכנה ועיין מ"ש הר' ערך השולחן בא"ח סי תס"ו או' א' יע"ש גם הטעם הג' שכתב וז"ל וגם דאפשר דמי מרה הוי מי פירות גם זה טעם נכון הוא לא ידעתי אמאי נקט בלשון אפשר כי לע"ד טעם מספיק שאין בו ספק כי המרה היא עצמה הוי מי פירות גמורה ואפילו להשרות בה חטים ושעורים היה מותר וכ"ש אפונים שאין איסור כ"א מחמת גזירה ושו"ר הדבר מפורש להרב מג"א בא"ח סימן תס"ו ס"ק ט' שכ' וז"ל ונ"ל דמי מרה ג"כ אין מחמיצים דהוי כדם וליחה וא"כ מותר לעשות ממנו עיסה לרפואה יע"ש הרי לך בהדייא דמי מרה הם מ"פ וזה ברור וכ"כ הרב באה"ט שם ס"ק י"ג והרב שו"ג ס"ק. י"ב וכבר מצינו כי האי גוונא להרב אמונת שמואל סימן ז"ך ולהרב פ"ח בא"ח סי' תס"ו שהתירו גם המה לחולה לעשות הדבר ע"י מ"פ אפילו בחטים ושעורים עי"ש והביא שם הפ"ח שכ"כ המרדכי בפ' כ"ש יע"ש ואם יהיה הענין שא"א לעשות התרופה ממ"פ וצריך שיהיה ע"י מים דוקא אם יכול לעשות ע"י מים רותחים מ"ט וכמ"ש הרב אמונת שמואל שם בשם הרב"ד: