לב חיים פלג'י חלק ב קיד

נותנת טעם תוך היין יע"ש וכמ"ש הרב ת"ה בפו"כ סי' קמ"ט הרי דעיקר ההיתר הוא משום שאינו נותן טעם וגם שהוא דבר מועט לדבק נסריו זה גורם היתרו. משא"כ בנ"ד שהחבית כולה בלועה מזה השכר הנקרא רו'ם ואם הוא דבר חמץ הרי פלט כל מה שבלוע בחבית יין אי משום דכיון שהיה זמן הרבה היין בתוך החבית אע"ג דצונן לא פלט אם לא ע"י רתיחא הכא שאני דהוי כבוש בתוכו וקי"ל כבוש הרי הוא כמבושל והרי הוי נותן טעם ממש ביין עצמו וכאשר נרגש בפי' הטעם בודאי דיש לאסור לפי האמת וכ"ן להביא ראיה לאסור ממ"ש הרב ת"ה בתשובה סי' ר"א דחבית של יין נסך שנתנו בו יין אחר כמה זמן שהיה ריק חשש הרב זל לומר דאע"ג דבצונן אינו פולט בלא רתיחה מ"מ כששהה היין בתוך החבית מע"ל פולט וכתב שם הרב ת"ה דיין שרף אינו נותן טעם לפגם כ"א לשבח יע"ש. א"כ גם במשקה הלזה הנקרא רום הוא ניתן טעם לשבח ביין כי בכונה מכוונת מבקשים חביות שהיו נתונים בהם ממשקה זה להשים בתוכו יין שהוא משביח ליין ואינו נותן טעם לפגם וכמו שכ"ן מדברי הרב ת"ה דחבית של יין שרף אעפ"י שאינה ב"י אסור הכל דעינינו הרואות שנ"ט לשבח וכ"כ הרב מג"א בא"ח סי' תנ"א ס"ק מ' על תשו' הת"ה הלזו שהביאה שם מור"ם ז"ל בהגה' שם סי' תנ"א סעיף כ"א עמ"ש מרן שם חבית של חרס שנתנו בהם שכר שעורים מותרים בהגעלה או בעירוי שלשה ימים וכו' הגיה שם מור"ם ובדיעבד אם נתנו בהם יין או דבש בלא הגעלה רק שהדיחן היטב תחילה מותר לשתות ממנו בפסח יע"ש על זה כתב הרב מג"א זל דמשמע בת"ה דבחבית של יין שרף אעפ"י שאינה בת יומה אסור הכל דעינינו הרואות שנ"ט לשבח הוא וכמ"ש ביו"ד סימן קל"ז סס"א לגבי יין וכן נראה מדברי הרב ט"ז שם ס"ק זך שכתב וז"ל ויראה שאם בישל אותו במים עם אפר הו שאר עניינים עד שנסתלק הריח לגמרי אין אח"ך איסור להגעילו יע"ש הרי דס"ל להרב ז"ל דכל שלא נסתלק הריח יש לחוש וכן הסכימו הרב חק יעקב שם סק"ח והרב חק יוסף ס"ק מ"ח וס"ק ן' יע"ש ועיין להפ"מ בח' מ"ז סי' תנ"א ס"ק זך ועיין להרב זל"א ז"ל ח"א בה' פסח סי' תמ"ז ד"ה מים שרופים שהתיר מכח ס"ס ולבסוף העלה וז"ל וכדומה שנהגו להגעילה וכיון שנהגו צריך שיעמדו במנהגם כמ"ש הרב"ד ז"ל חא"ח סי' קצ"ה יע"ש ועיין לעט"ר מז"ה הגדול זל בס' חק"ל חיו"ד ח"א סוף סי' ע"ז דקי"ז ע"ד שרצה להתיר מכח ס"ס ולבסוף נראה דמצריך הגעלה יע"ש. והנה בעתה כפי מה שחקרתי ודרשתי הוא כי ברו'ם אין בו חשש חמץ כלל כי הוא נעשה מקנים של אסוקאר וא"כ יש להקל בזה אם נתן בתוך חביות רום יין לשתותו בפסח וכ"ש כשעשה עירוי במים ג' ימים סגי ומסגי. ברם ליתן יין באלו החביות ללוש בהם מצה עשירה יש מקום לפקפק שנותן ריח ואם ע"י עירוי מים ג' ימים סגי ונראה. דאחר עירוי מים שלשה ימים ישהא אותם קצת ימים עד שיתייבש היטב כדי שלא יפלוט המים שבלע ויהיה חשש מי פירות עם מים וק"ל: ס' צד נשאלתי בעירינו אזמיר יע"א שנוהגים איסור באכילת אורז בפסח והנה בעתה בשנה זאת יש דוחק הרבה במצות אם יש לתת להם רשות שיאכלו אורז או לא: תשובה הנה מבואר בש"ס ובפוסקים וש"ע א"ח רסי' תנ"ג דאורז אינו מין דגן ומיתר להם לעשות מהם תבשיל אלא דהטור והגמיי' והמרדכי והביאו מור"ם בהגה' שם מחמירים ואוסרים וגם הרב פר"ח כתב דמנהגינו לאסור באורז שנמצא בה פעם אחת גרעין חיטין יע"ש. ועיין בס' ברכ"י בא"ח סימן זה ובמחב"ר ושיורי ברכה ובמה שהביא שם בברכ"י משם תשו' הרב מוהר"י זיין ז"ל דירא שמים לא יאכל אורז שפשט איסורו בכמה קהלות כתב בס' ש"ב וז"ל ואני הנער כתבתי שם וכן נהגו שלמים וכן רבים וכונתי דיראי ה' נהגו כן במקומינו אבל לא ידענו באנשי ספרד מאן נינהו קהלות שאסרוהו לכל הקהל כמ"ש מהר"י זיין שפשט איסורו בכמה קהלות וגם לשון פשט איסורו הוא אגב שיטפא דלא מבעייא לנו בני ספרד שאינן נוהגים במניעת הקטניות ודאי זה שלא אוכלים לאורז הוא חומרא אלא אפי' לבני אשכנז ופולין מניעת הקטניות הוא חומרא דהלכה רווחת להיתר יע"ש ואנחנו בעירינו אזמיר יע"א וכל סביבותיה נהגו איסור שלא לאכול אורז כלל והו"ל ממש דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור דא"א רשאי להתיר להם כמבואר ביו"ד סימן רי"ד יע"ש: אלא דכיון דהוי הענין שנהגו איסור משום גדר וסייג משום חומרא בעלמא בודאי כי ע"י התרה שרי. וזכורני כד הוינן טליא כי הגאון הרב הגדול מרן זקני אור הירח ז"ל התיר בעירינו אזמיר יע"א בשנה אחת כי היה דוחק במצות שיאכלו אורז. וכשאני לעצמי נראה להתיר לאכול למי שאין לו מצות כ"א בצמצום גדול כמו שמצינו להרב יעבץ בס' מו"ק בסי' תג"ן שכ' ע"ד מור"ם שכ' דבאשכנז נוהגין להחמיר וכתב וז"ל ומעיד אני על הבא מארי הגאון ז"ל כמה צער נצטער אותו צדיק על זאת וכו' והיה מתרעם ואומר אי איישר חילי אבטליניה למנהג גרוע. הלז שהיא חומרא דאתי לידי קולא ונפיק מינה חורבא ומכשול באיסור חמץ כי מתיך שאין מיני קטניות מצויות להמון לאכול לשובע צריכים לאפות לחם מצה הרבה בפרטות העניים וכו' ומתוך כך אינן נזהרים בעיסה כראוי וכו' קרוב הדבר שנכשלים באיסור כרת רח"ל וכו' דהוה חש להמון דבת עם שלא תלעוז עליו מדינה וכו' יע"ש שהאריך ובתשו' שאלת יעבץ ח"ב סי' קמ"ז והביא דבריו הרב מחב"ר שם. וא"כ גם אנכי מסכים עמו שאם היה בא מידי לתקן שיעשו מצות החצי ממה שהם עושין ולהתיר להם שיאכלו אורז בפסח כי איסור זה שלא לאכול אורז בפסח הוי לגדר וסייג ואיסור חמץ מד"ת ואיסורו בכרת ומחמת שמרבין העם לעשות מצות הרבה לא יבצר מחשש חימוץ בעת הלישה והאפיה כידוע ושומר נפשו יהיה זהיר וזריז בעשיית המצות עכ"פ נראה להתיר למי שהוא עושה מצות בצמצום וגם שיבדוק אותו קודם פסח ב' וג' פעמים בעבור חטים ושעורים וגם בעשייתו ידקדק כי ישים הכלי באש ויהיו המים רותחים ותכף ירחצנו במים קרים רחצה אחת במהירות גדול ויטיל אותו לתוך הקדירה כשהמים רותחים כדי לצאת י"ח ס' ר"י בן אורי והגם כי החמירו הפוסקים בזה בלתיתה