לב חיים פלג'י חלק ב קיג

דאיכא משהוא חמץ ומשהוא אין לו שיעור וכן אין אנו נוהגים לבשל בפסח לא בשמן זית וכן ראוי להורות עכ"ל הרי דמלבד חשש איסור שהוא מין קטניות דאיסורו הוי משום גזירה איכא עוד איסור מוסיף מחשש חמץ דשכיחי בהם חטים וע"י שרייתן במים מחמיץ וכ"כ הרב חמדת ימים בהל' פסח פ"ג ד"ז ע"ד וסיים וז"ל והן עתה רבים מיראי ה קדושיו אין נאותין בפסח אלא משמן זית בלבד וכן ראוי להורות עכ"ל והנראה דאפילו להדלקה אין להדליק דאם באנו משום חשש חו"ן הרי כשמדליק בפסח הרי הוא חוזר ונעור גם הרב ברכ"י ז"ל בא"ח סימן תמ"ז אות י"ד הביא דברי הפ"ח אלו ושוב הביא תשו' הרב מהר"י זיין ז"ל בספר ש"י כ"י ש"א סימן ד' שכתב דלדעת ר"נ שהביא הטור בסימן תמ"ב ביין צמוקים לכאורה נראה דצריך לבער השמן שומשמין מן הבית יע"ש והשיב ע"ד ע"ש הא מיהא מיסתייה דאם יש לו בביתו וברשותו שלא יבערנו אבל להשתמש בפסח אפילו להדלקה נראה דנקטו לאיסור וכ"ש לאכילה: ונראה לומר דמה שמצינו בדברי מוהרי"ל וכ"ש לדברי הת"ה ומור"ם זל דהתירו בפשוט להדליק בשמנים הנעשים מקטניות זהו דוקא כשהאיסור הוא מצד הקטניות שהוא משום גזירה אזי לא גזרו כ"א לאכילה ולא להנאה וכדומה וכאשר מתבאר מדברי הת"ה שם אבל כשיש חשש איסור משום חמץ אזי גם המה מודו דאפילו להדלקה אסור כי אע"ג דמבואר בפוסקים דכל שנתערב בחמץ ונתבטל בו דאסור באכיל' ולא בהנאה כמ"ש הרב חק יעקב ז"ל סי' תמ"ז סקי"ח זהו דוקא כשלא יש שם החמץ ברור שכבר נטלה אלא דיש חשש שמא נשארו פרורים וגם שהוא בדבר שאינו מכניסו לאור להיות חו"ן משא"כ בהא דשמן שומשמין כי החטים שכיחי בתיכם וגם חמץ כשמדליק בתוך הפסח וכבר כתב הרב ברכ"י לקמן סימן תנ"ג אות ה' עמ"ש מור"ם וכן מותר בשמנים וכו' וכיוצא בזה נוהגים בארץ הצביה מחמירים שלא לאכול שמן שומשמין להדליק בו. ומיהו לפי מש"ל סימן תמ"ז אות י"ד דיש צד לומר דמאן דחש לס' חו"ן יבערו השמן שומשמין טוב הדבר להדליק בשמן זית מסונן יפה ולא להדליק בשמן שומשמין דשכיח טובא גרגירי חטים יע"ש ובס' מעם לועז ס' בא קאפי' ז' דז"ן ע"ב כתב וז"ל כי יש בקושטאנטינה רבים שאינם עושים מצה עם שמן שומשמין הנעשה בשיק מפני סיבות רבות הן מפני ספק דימצא בו מים מפני שמלחלחים השומשמין במים וגם שאינם מבררים הטב השומשמין ואי אפשר שלא ימצא בהם איזה חטים ושאר תערובת חמץ וגם מפני המלח שמולחים אותם שהוא בלתי בירור וכו' יע"ש והיינו כי במלח נמצאים בהם חטים הרי כי יש חשש חימוץ מכמה סיבות מלבד איסור משום גזירה מחמת שהוא מקטניות ואם כן לדידן בעירינו אזמיר יע"א שנהגי איסור בין באכילה בין בהדלקה מחמת חשש חימוץ הו"ל כמקבל עליו איסור לגדר וסייג ולתורה דק ל דאין מתירים שהרי אפילו היכא דנסתפק לנו אם מה שקבלו לאיסור הוא מחמת גדר או טעות יש סברות בפוסקים דאין מתירים וכמ"ש בסה"ק נשמת כל חי ח"א חיו"ד סימן מ"ז יע"ש בס"ד וכל שכן כאן בנ"ד דידענו בבירור גמור דכל עיקר קבלת הצבור שקבלו שלא לאכול שמן שומשמין ושלא להדליק הוא משום חשש חמץ עד שכמעט אם באנו לחוש לס' הרב מוהר"י זיין ז"ל חייב לבערו ואסור להשהותו א"כ אין מקום להתיר כלל. זולת יכולני למצוא קצת התר להדליק דוקא היכא דנזהרו לברר השומשמין מחטים ושאר חשש חמץ וכ"כ המלח דאז ליכא חשש חימוץ כלל כ"א משום איסור גזירה ממיני קטניות אז יכולים להשתמש בפסח כי בלא"ה אין משתמשים ממנו לשמן זה למאכל לתוך הפסח אין חשש שמא יבואו להסתפק ממנו כמו שנראה מדברי הרב ח"י והרב חמד משה שם: ולענין לבשל בשמן זה לנוהגים איסור במיני קטניות גם זה אסור. לא דהרב מע"ל ז"ל כתב שם דבקושטא נוהגים היתר אפי' לעשות. המצות עם שמן שומשמין והיינו דמבררים השומשמין והמלח מחטים ושאר דברים שיש בהם חשש חמץ ומלחלחים אותם ביין שלא יש בהם תערובת מים כלל וגם הבית הבד שנותנים בהם השומשמין היא נקיה מחשש חימוץ כלל ולשין המצות בשמן זה ע"ש ועיין בס' זכרון לראשונים בס"ס בירך משה ז"ל דף קנ"א ע"ג בא"ח סי' תמ"ז ס"ה וז,ל כגון שמן שומשמין מדברי הרב דרכי נועם חא"ח סי' ו' נראה שמותר לאכול שמן שומשמין בפסח לפי שאין שם ממשו של איסור כלל יע"ש וכן עמא דבר פה קושטא לאוכלו יע"ש: סי' צג שאלה במי שנתן את היין בשעת הבציר בחביות שהיה בהם שכר שרוף הנקרא רו"ם שזה הרו"ם אומרים שהוא נעשה מקנים של הסוקא"ר וכשבאו לשתות בפסח נתן טעם הרום ביין אם מותר לשתותו בפסח כי יש אומרים כי יש ברום חשש שעורים וגם חששא שהכלים הם כלי חמץ על הכל יורינו המורה מה דינו ושכמ"ה: תשובת עיין בתשובת הרב פנים מאירות ח"ב סי' ע"ה והביאה הרב ברכ"י בא"ח סי' תמ"ז אות י"ט שכתב וז"ל נתן יינו בחבית יין שרף ישנות מזמן רב ובפסח הרגישו ביין טעם הי"ש אסור לשתותו בפסח יע"ש וכ"כ הרב י"א מ"ב בא"ח סי' תמ"ב בהגה"ט אות וי"ו יע"ש. והיה נראה להביא ראיה להתיר ממאי דכתב מור"ם בהגהה סי' תמ"ז סעיף ה' חבית יין שדבקו נסריו בבצק אם הוא תוך שני חדשים קודם פסח עדיין רך הוא ונותן טעם בפסח ואסור לשתות ואם נתנוהו קודם לכן כבר נתייבש ואיני נותן טעם בפסח ושרי יע"ש א"כ גם כאן כבר עבר זמן הרבה יותר מששה חודשים ויהיה מותר אפי' אם יש לחוש שהיה בזה הרו"ם חמץ גמור: אלא דיש מקום לדחות ראיה זאת דהתם שאני דכל שעבר שני חדשים אינו נותן טעם ביין ולכך התירוהו כמבואר בס' התרומה והמרדכי בפרק כל שעה סי' תקנ"ד שכתב וזל וכן הדין בחביות פעמים נותנים עיסה בשוליים לדבק הנסרים מותר לשתות היין בפסח שטעם החמץ ביין כבר נתבטל קודם הפסח ובתוך הפסח אינו נותן טעם ביין שכבר הוקשה החמץ אבל סמוך לפסח ב' חדשים אם נתן עיסה בין השולים אסור לשחות בפסח מאותו חבית לפי שעדיין העיסה רכה וגם בימי הפסח