לב חיים פלג'י חלק ב קי

דעתו להתיר והני קי"ל בעירינו אזמיר יע"א לאסור בנין ע"י גוים בשני ימים וכן הורו רבנן תקיפי וכן הורינו גם אנחנו כמה פעמים לאסור בי נר' שפשטה ההוראה והמנהג באזמיר יע"א לאסור בנין בפורים אפילו ע"י גוים וכיון שכן שבפורים קי"ל בעירנו אזמיר דהמנהג לאסור אפילו ע"י גוים כ"ש בע"פ דיש לאסור דחמיר טפי וגם הד"מ ז"ל יודה לאסור כיון שהמנהג הוא לאסור בפורים בנין ע"י גוים וכמ"ש הרב זכור לאברהם זל וכמש"ל ונראה לומר שזהו דעת מרן ז"ל דבהל' פסח סימן תס"ח הביא מחלוקת זה אם ע"י גוים דיש אוסרים ויש מתירים והגם שכתבנו כי דעתו כס' אחרונה עכ"פ לא הכריע בפירוש כמ"ש בהל' ט"ב ס' המתיר לבד ונראה דה"ט כי מרן ז"ל דיבר במקום שלא יש מנהג ידוע לאסור ע"י גוים כי בודאי אם יש להם מנהג לאסור אז ינהגו כמנהגם וכן נראה דעת מור"ם ז"ל שאחר ס' המתירים כתב וכן נוהגים בי ש"מ דבערי אשכנז נהגו להקל בזה לעשות מלאכה ע"י גוים אבל במקומינו שנהגו איסור בפורים כ"ש בע"פ שיש לאסור ומה גם כי אפי' לס' הכנה"ג ז"ל שהוא מכת המתירים לעשות מלאכה ע"י גוים עכ"ז רצה לחלק ולומר דבבנין בביתו דאוושא מילתא אסור א"כ נקיטינן בודאי לאסור ע"י גוים בנין בביתו ועיין מ"ש הרב בית יעקב ז"ל בתשו' סימן קב"ל ולהרב בתי כנסיות שם בא"ח סימן תס ח יע"ש: איברא דיש לעמוד בזה ממ"ש בב"מ ד"י דיד פועל כיד בעה"ב ומינה דן הרב מחנה אפרים ז"ל בהל' שלוחין סי' י"א והרב הלכות יו"ט דף ע"א דפועל שאני דידו כיד בעה"ב יע"ש וכיון שכן הרי המלאכה עושה הפועל חשיבא כלו עשאה הבעה"ב עצמו ויהיה אסור ושו"ר בכיוצא בזה בס' נ"מ ישועות יעקב בהל' יו"ט סימן תצ"ח שרצה ללמוד מדברי הר' מח"א אלו לענין איסור עשיית מלאכה בשבת ע"י פועל גוי יע"ש אלא דנראה לדחות כי לא נאמר כן כי אם לענין זכייה ועיין מ"ש עט"ר מו"ה ז"ל בס' חק"ל ח"כ ליו"ד סימן ט' דט"ו ע"ד ע"ש ועיין בקונ' גנזי חיים מערכת א' אות ט"ז ובמערכת יו"ד ד"ה יד פועל וכו' וק"ל: סימן צ שאלה מעשה שנמצאת בדבש שהרתיחו על האש לתוך קדרה והגיסו בכף אחת ונמצאת בתוך הדבש חתיכת בצק חמץ ואסרו הדבש והקדרה אך הכף נתערבה עם אחרות ואינו ניכר והגיסו שאר התבשילים ואינם יודעים אם היא מכף שנאסרה או מהכשרות יורינו המורם התבשילים אי מותרים או לא: תשובה לכאורה נראה לע"ד להתיר שהרי כפי מ"ש רבינו גרשון ז"ל בס' בית מועד כ"י הביאו הרב ברכ"י א"ח סי' תמ"ז אות כ"ד שכ' וז"ל כתב ר"ג מעשה בא לפניו באשה שהגיסה את הקדרה בכף אחת שלא הוגעלה ולא הרגישה בפעם ראשונה ובפעם שניה הרגישה והתיר לה בתבשיל הב' מפני שהכף הוגעלה בתבשיל ראשון וכמו שמצינו בכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו נראה לדעתו שהדבר שאוסר במשהו אפי' שהוא פגום אוסר ואינו נראה כן שכל שהוא פגום אינו אוסר ואולי חמץ אינו חשוב איסור פגום יע"ש וא"כ גם כאן שאפילו יהיה זה הכף שנאסרה עכ"פ כבר עבר ושם בקדרות כמה פעמים ונעשית גיעול אלא דהיתר זה אינו נר' מכמה סיבות חדא דהיא בת יומא וגם דאין מועיל הגעלה בתוך ימי הפסח דאז החמץ נאסר במשהו כמ"ש מור"ם בהגה' רס"י תנ"ב כמו שיע"ש ועיין להרב ערוך השלחן בסי' זה אות כ"ג שעמד ע"ד ר"ג ע"ש ועיין להטור בא"ח סימן תס"ז שכתב בשם הרוקח וז"ל חטה שנמצאת בקדרה ונאסרה הקדרה והגיסו בה הקדרה ושמוה בקדרות אחרות כלן אסורות ועיין מג"א שם ס"ק י"ג וכן פסק הרב חק יעקב והרב חק יוסף סק"ט וז"ל אפי שנשתמשו בהם הכיסוי והכף וה"ה שאר תבשילין שנתערבו בהן מאותו תבשיל ואפי' שלא נתערבו אלא במשהו ואיכא תרי משהו מ"מ אסור וכ"כ המ"א וכו' יע"ש ומ"מ נרא' להתיר מכח מה שנתערב הכף באחרות מטעם ס"ס דאע"ג דיש מחלוקת בפוסקים אי מהני ביטול כלים ברוב באיסור חמץ וכמו שהביא השכנה"ג בסי' תמ"ז בהגב"י אות י"ט והרב פר"ח ונראה דאפי' לאוסרים דלא בטלי ברוב באיסור חמץ זהו בנאסר הכלי עצמו לא כשנאסר בטעמו וכמ"ש הרב שלחן גבוה בסי' תמ"ז ס"ק ל"ד מחודש יו"ר יע"ש ועוד יש להתיר מכח ספק ספקא שמא של פסח ושמא יבש בטל וכמ"ש הרב פרי מגדים בחלק א"א בסי' תמ"ז ס"ק א' יע"ש ועוד יש להתיר משום נותן טעם בר נותן טעם וכמ"ש בס' שמחת יאודה בתשו חא"ח סי' ג'. ועוד יש להתיר דהרי הגיסו בכף זאת שנסתפקו בה כל הקדרות כמה תבשילים דהוי יותר מתרי משהו ועמ"ש הרב אהל יצחק בתשו' חא"ח סי' ט' דאסר בתרי משהו ולפי דברי הרב מג"א ברסי' תנ"ב נראה דקא מתיר בג' משהו וכן כתב הרב פרי מגדים שם ובסי' תמ"ז בח' א"א סקכ"ד: סימן צא שאלה מעשה שהיה שלקחו הדבש מהכוורות חלות חלות כמות שהן עם השעוה לצורך פסח בכלי של עץ נקי שדבקו שוליו בתחתיתו בזפת ועוד שמו מאלו החלות דבש בכלי עץ אחר שאינו לשם פסח והיה דבוק שוליו מתחתיתו מבצק וכשהביאום מהכוורת נתחלף להם ולקחו לפסח מאותו כלי שהיו שוליו בתחתיתו מבצק חמץ אכן לא ראו כ"א בשהגיעו לתחתיתו וראו שהיה שם בצק וכבר בשלו זה הדבש ממה שלקחו מהחלות שהיו למעלה ואח"כ באותו כלי אחרי שהיה מורק ושוטף במים חמין מפני השעוה ודבוקה בו שאינו יוצא כ"א ע"י חמימות מים הרבה באותו כלי שהתיכו הדבש ואחרי יום או יומים בשלו בתוכו בשר לחה"פ עתה יורינו המורה משפט הדבש עצמו והכלי עצמו והתבשיל שנתבשל בתוכו. מה דינם ושכמ"ה : תשובה הנה בסתם דבש רבו בו החששות כשהיא רכה שיש חשש שמערבים קמח וסולת וחלב חטה הנקרא נישאסט'ה וכדומה ובחלות דבש שהוא עדין עם השעוה לא יש בו כל החששות הללו כמבואר בהגהות מיימוניות ז"ל פ"ד מהל' חו"מ והביאו מרן בב"י ז"ל בא"ח סי' תס"ז שהובא שם מחלוקת ראב"ן וראבי"ה ז"ל ור"פ דלדעת ראב"ן הוא