לב חיים פלג'י חלק ב קח

שכונתי לדעת גדול הרב"י שכן מוכח מדבריו בסימן תמ"ד ד"ה וכן הנהיג רש"י וכו' ואין להקשות יבער הכל מלפני השבת ובשבת יאכל מצה עשירה דאין סיפק ביד כל אדם וכו' יע"ש הרי דהבין מדברי מרן בב"י דברים כפשוטן דאם סיפק בידו לאכול מצה עשירה יבער את הכל מלפני השבת ויוצא י"ח סעודות שבת בפת הבאה בכסנין שהוא מצה עשירה לא דיש להרגיש ע"ד זל דזהו תינח למה שאנחנו דנים בו בער"פ שחל להיות בשבת דאיכא טעמים רבים לומר כי מצה עשירה שהיא נקראת פת הבאה בכסנין שיתחשב קביעות סעודה לברך המוציא וברה"מ ובפרט כשנהגו כן ברוב בני העיר דאז הוי קביעות לכ"ע אבל בשאר שבתות השנה שכתב הרב זל מנ"ל דהוי קביעות אם לא שנאמר דגם הרב ז"ל בהכי מיירי נמי שכן נהגו בעירו בכל שבתות השנה לסעוד בפת הנילוש במי פירות וכיון שנהגו בהכי הו"ל קביעות שאחרים קובעים עליו ואז יכול לברך המוציא וברה"מ וכן דייקי מסוף דברי הרב ז"ל שם שסיים וכתב וז"ל אך מנהגינו לברך המוציא על לחמים הנילושים כלם במי בצים דהוי ודאי פת הבאה בכסנין ובאמת לע"ד לק"מ דכיון דדעתייהו לקבוע סעודה שפיר מצינן לברך עליו המוצי' עכ"ל הנה דבריו ברור מיללו דגם הרב מיירי כשנהגו כן בני העיר דהשתא הוי קביעות גם לגבי אחרים ועכ"ז הוי נ"ד עדיפה מנדון הרב ז"ל כי הרב ז"ל לימדנו ריבותא טפי דאפי' בכל שבתות השנה דהרי הוא יכול לאכול פת לחם גמור בשופי ואין שום דבר המכריחו והטורדו מלאכול פת לחם עם כ"ז בהיות ברצונם הטוב שרוצים לאכול פת הנילוש במ"פ נעשה להם זה לקביעות לברך המוציא וברה"מ כ"ש בשבת כזה שחל להיות ער"פ שהוא בקושי ובטירדות רבות לאכול פת חמץ אפי' בב' סעודות ראשונות כמו שביארנו וכ"ש וק"ו בסעודת ג' דא"א בשום פנים לאכול חמץ ולא מצה שאוכל בלילה דודאי דיכול לברך המוציא וברה"מ על מצה עשירה אפי' שהיא פת הבאה בכסנין דהיכא קביעות הניכר מצד השבת עצמו ומצד הנוהגים כן ברוב בני העיר וזה ברור: ומאחר שכבר נתבאר שדעת הרדב"ז והרברכ"י סוברים בפי' כי בסעודות שבת שקובע בשבת זו בפת הבאה בכסנין מברך המוציא וברהמ"ז ולדעת הרבנים דס"ל דגם בשאר שבתות קובע אע"ג דלא קי"ל כוותייהו בשאר שבתות השנה הא מיהא אהני לן לצרף דעתם לשבת כזה כי א"א בלא"ה דיהיה קובעת וכיון שנהגו רוב בני העיר לקבוע סעודות שבת במצה עשירה הו"ל קביעות מרוב בני העיר והוי מקרי קבוע לכל וכאשר למדנו מק"ו מנדון הרב ז"א ז"ל. וכד הוינן טליא בזמן ב' המאורות הגדולים מורינו הרב הגדול במהרי"ם ז"ל ומורינו הרב הגדול מז"ה ז"ל שאירע ער"פ שחל להיות בשבת זכורני שכה הורו לרבים שיעשו ג' סעודות בשבת במצה עשירה ולברך המוציא וברהמ"ז וכן עשו מעשה גם המה ובכן לית בזה עוד פקפוק עפ"י הדין כלל כי לענין לאכול מצה שיוצא בה י"ח בלילה יש בזה דעות חלוקות בפוסקים ומידי פלוגתא לא נפיק כי הנה לדעת הרא"ש בפ' ער"פ דאינו אסור לאכול מצה אלא מזמן איסור חמץ ואילך שהוא מחצות היום וזהו דעת הרז"ה והר"ן כמו שיע"ש וכ"נ שהוא דעת הר"פ הביא דבריו בס' אורחות חיים ה' שבת דין ג' סעודות אות וי"ו יע"ש וכ"ן דעת הרב ברכ"י סימן תע"א אות ג' יע"ש ועמ"ש בס' ככר לאדן בליקוטין סי' ה' דקכ"ג ע"א ס"ג וסעי' ד' יע"ש ובס' פני אריה סי' ע"ח יע"ש. אמנם דעת הרי"ף הוא לאסור כל היום וכן הכריח הרמב"ן ז"ל כמ"ש הר"ן בהל' בפ' אלו עוברין וכ"ן שהוא דעת הרמב"ם בפ"ו מה' חו"מ כמ"ש ה"ה שם וכ"ה דעת הרשב"ץ בס' יבין שמועה במאמר חמץ דל"ג וכ"פ מורם ם בהגהה בסי' תע"א ס"ב וכ"ה דעת הרב מהר"א מפרא"ג בהגהותיו כמ"ש מור"ם בד"מ שם יע"ש וכן פסק הרב הלבוש וכתב הרב א"ר ובס' א"ז ז"ל סי' תע"א ס"ק ג' וז"ל משמע לי מפוסקים דליל ער"פ מותר מיהו ראיתי בשכנה"ג דקצת נוהגים איסור מי"ח יע"ש ונראה ודאי דזה שנוהגים איסור מר"ח הוא ממידת חסידות ולא מדינא דמדינא אפי' בליל ער"פ מותר וכ"פ בהדייא הרשב"ץ בס' התשב"ץ ח"ג סימן ר"ס שאחר שהביא מחלוקת זה דלדעת הרז"ה היא נאסרה מחצות ולדעת הרי"ף והרמב"ן שהיא כל היום וסיים וכתב ול"ן כדברי הרי"ף והרמב"ן המסייעו שכל היום הוא אסור מע"ה עד הלילה יע"ש דש"מ דבלילה מותר: אלא שראיתי בס' אורחות חיים ה' חו"מ דע"ו ע"א אות קי"ד וי"א שאסור כל היום י"ד ולילו עמו וכו' יע"ש וכן נראה דעת הרב מג"א שם בסימן תע"א סק'ו וכמ"ש הרב ערוך השלחן שם אות ה' יע"ש כי כן לא יש אופן כ"א לאכול מצה עשירה בג' סעודות ולברך המוציא וברה"מ כיון דנוהגים כן רוב בני העיר הו"ל קביעות גמור וכהוראת ב' המאורות הגדולים רבני מתא ז"ל: אלא דפש גבן למי שנוהג שלא לאכול מצה עשירה בפסח אי יכול לאכול בשבת שחל להיות ער"פ בג' סעודות מצה עשירה הנה פשיטא ודאי דשני סעודות ראשונות לא תבעי לך דליכא בו פקפוק כלל דאפי' אם נימא כי טעם שנהגו שלא לאכול מצה עשירה בפסח הוא משום חשש חימוץ שמא נתערב בו מעט מים וכמ"ש מהרי"ל בהל' שבת הגדול ובהגה' סמ"ק סימן רי"ט וכמ"ש הרב חק יעקב בסי' תמ"ד סק"א כמו שיע"ש ולדידן הוי חשש חימוץ מטעם שהחמיר רש"י ותוס' במנחות והר"ן והריב"ש ז"ל שצריך שמירה כשאר עיסה הלא"ה הוי חמץ נוקשה וכמו שהאריך מוהראנ"ח ח"ב סימן ע"ד ולדעת הרב תומת ישרים סימן ק"ח חוכך להחמיר במ"פ לבדן בלתי מים ואפי' ע"י שימור וכמ"ש הרב כנה"ג בא"ח סי' תס"ב הגה"ט יע"ש הרי בב' סעודות יכול לאכול אפי' חמץ גמור וכל שכן זו שהיא מצה עשירה דליכא כ"א ספק חשש חימוץ דודאי מותר גמור ולא מבעייא לן כ"א לענין סעודה ג' כי אינו יכול אז לאכול חמץ אם יש חשש משום חימוץ יהיה אסור לעשות סעודה שלישית במצה עשירה אכן לטעם שנוהגים איסור במצה עשירה משום גזירה שמא יבא לאוכלה בלילה הראשונה משום חובת מצה הנה מלבד מ"ש הרב ח"י שם כי אין לנו לגזור גזירות והבו דלא להוסיף עלה עוד בה כי בכה"ג בער"פ שחל להיות בשבת לא גזרו ואפי' לנוהגים איסור מחמת חשש איסור חמץ היה מקום להקל כי זהו דוקא בחיך הפסח אבל בער"פ הגם כי חל איסור אכילת חמץ בער"פ מחצות לא חל כ"א בודאי חמץ אבל בספק חמץ שהוא משום חומרא ותלוי במחלוקת