לב חיים פלג'י חלק ב קז

מצה בלילה סגי בכזית ושבת כזאת קובעת לכ"ע אפי'. בכזית: וזה ראיתי להרב מאמר מרדכי בסי' תמ"ד סק"ב שרצה לרחות דברי הרב ברכ"י דלענין מעשה יש לחוש לברכה לבטלה ואין לסמוך על זה כלל דמאחר דקי"ל דאין חילוק בפת הבאה בכסנין בין שבת לחול לענין ברכה ולא אמרינן דשבת קובעת וכמו שפסק הרב נר"ו לעיל סי' קס"ח וכן המנהג פשוט גם בער"פ אין לברך לא במ"מ וברכת מעין ג' ואין הטעם שהזכיר הרב מספיק בזה עכ"ל ואין דבריו מוכרחים דאם קי"ל דאין שבת קובע בפת הבאה בכסנין ולא יש חילוק בין שבת לחול עכ"פ מצינו טוב טעם ודעת דיש חילוק בין שאר שבתות השנה לשבת זו שחל ער"פ בשבת ואם הטעם שכתב הרב ברכ"י אינו מספיק הרי מצינו טעמים רבים שהם מספיקים ליטול ידיו ולברך המוציא וברה"מ כי שבת כזאת לבד קובעת גם מ"ש עוד הרב. וז"ל ולו היה דעת מרן ז"ל והאחרונים כדברי הרב נר"ו לא הוו שתקי מיניה דכל כי האי מילתא הו"ל לפרושי וכו' כמו שיע"ש הנה אמת שמצינו בפוסקים שיש מהם שנשתמשו בכלל זה דא"א להא לא הוו שתקי הפוסקים ועד אחרן מרן מלכא מז"ה הגדול אור היר"ח ז"ל בס' חק"ל חח"מ ח"א סימן ע"ה דע"ח ע"א שכתב וז"ל ובר מן דין זה כלל גדול בתורה מוסכם ומסור בידינו מגדולי רבני האחרונים ובפרט מוהריב"ל בדין מחודש שחידש אחד מן הראשונים ואין זכר לזה משאר דברי הראשונים שיש לדון דחולקין עליו דאם איתא להא לא הוו שתקי הפוסקים מינה יע"ש והנה ס' מוהריב"ל הלא היא כתובה בח"א כלל ב' סימן י"ג וח"ב סי' מ"א ובס' זאת קאי מוהראנ"ח ח"א סימן א' ומ"ץ ח"ב סימן ע"ה וסי' ע"ב : אלא דלע"ד אחרי המח"ר אין זה כלל מוסכם בפוסקים דמצינו שלמים וכן רבים חולקי' על כלל זה מוהרשד"ם בחח"מ סי' שפ"ב והרב כנה"ג בח"מ סימן פו"ר הגה"ט אות ה' שהכריע כס' מהרשד"ם והשיב ע"ד הרב מ"ץ וכ"כ בתשו' בעי חיי חח"מ סימן ע"ה דע"ח ע"ב והובא בס' עדות ביעקב סי' ע"א דקצ"ד וכן הסכים הרב עדות ביעקב שם סי' ע"ב דרכ"ד ע"ד והובא בס' פני משה ח"ג סי' ס"ב דקי"ט ע"ג אלא שראיתי להרב פ"מ שם סי' ס"ג דקכ"ו ע"ג דכתב על ס' הרמב"ן אילו הוה שמיע להו לא הוה שתקי יע"ש ועמ"ש הרב גו"ר חאה"ע סי' כ"ג ובס' י"מ בכללי הפוסקים סי' כ"ט ועמ"ש עוד סי' א' ובמ"ש בעניותי בסה"ק נשמת כל חי ח"א חיו"ד סימן ע"ט דע"ח ע"ג ובח"ב חח"מ סי' י"א דכ"ו ע"א וסי' י דמ"ט ע"א וסי' מ"ד דפ"ב ע"ד ובסה"ק חקק"ל ח"א חיו"ד סימן ל"ח דל"ח ע"ד יעש"ב בס"ד ואם באנו לדחות דברי הרדב"ז והרב ברכ"י מהאי כללא דאילו הוה שמיע להו לשאר הפוסקים לא הוו שתקי אין זו דחייה כלל זאת ועוד אחרת כי לא נאמר כלל זה כ"א כשאין טעם בדבר באותו דין מחודש אבל כשיש טעם נכון ומילתא דמסתברא לא נאמר כלל זה וכ"ע מודו דלא נאמר בזה אילו הוה שמיע להו לא הוו שתקי וכמ"ש בסה"ק שם בס' נשמת כל חי ח"ב סימן טו"ב ובסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד סי' ל"ח דל"ח ע"ד יע"ש בס"ד וכאן בענין זה יש טעמים דבים וסברא ישרה לומר כי כל כה"ג אפי' במצה עשירה יוצא י"ח: ועוד דאעיקרא זה שכתב הרב ז"ל דאלו היה דעת מרן וכו' בדברי הרב נר"ו לא הוו שתקי וכו' הרי כבר ביארו מרן בב"י. בהדייא במ"ש דמה דנקטו הפוסקים דמשיירים מיין ב' סעודות הוא למי שא"א לו לאכול מצה עשירה ולא אטרחו רבנן ופשט הדברים מורים כי בשיעור מה שהיה מקיים סעודת שבת בפת חמץ זהו הוי תמורתו במצה עשירה דהלא"ה כי במצה עשייה צריך לאכול כשיעור שיקרא קבע כדין פת הבאה בכסנין היה לו למרן לבאר דבר זה ומדסתם סתמו כפירושי וכן ראיתי להרב ברכ"י גופיה בס' חיים שאל ח"א סימן ע' דפ"ג ע"א שהביא דברי מרן לו וסיים וכתב וז"ל הרי דבסעודת שבת צריך לעשות' בפת וב' סעודות לכ"ע כמבואר סי' רמ"ד אפי"ה בפשיטות קאמר דיכול לקיימם במצה עשירה ושפיר מקרי פת ויותר מזה האריך הרב זרע אמת ח"א חא"ח סי' כ"ח להוכיח דיוצא י"ח סעודת שבת דבעיא לחם בפת הבאה בכסנין דשפיר מקרי לחם יעש"ב והם דברים פשוטים כל שקבע ובירך המוציא וברה"מ ודאי דיוצא י"ח סעודת שבת עכ"ל וכשהביא הרב חיד"א ז"ל דברי מרן בב"י סתמן כפירושן דיוצא י"מ בסעודות שבת בפת הבאה בכסנין הן אמת שראיתי להרב ברכ"י עצמו בתשו' בס' יוסף אומץ סי' מ"ח ד"ע ע"א דרצה לפרש דברי מרן בב"י אלו דהא דכתב דיאכל מצה עשירה בשבת היינו שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה דגם במצה עשירה דהוא פת הבאה בכסנין כי קבע סעודה מברך המוציא וברכת המזון דבשבת חייב לאכול פת שמברכין ברה"מ וכו' יע"ש ולעד"ן סתם דברי מרן מוכיחים כי בשיעור כזית וכביצה ממצה מברך המוציא וברה"מ בהיות שבת כזה שהוא מוכרח ואם בדברי מרן לא יש גילוי בבירור לזה מ"מ אנן בדידן אין לנו שום ספק בזה כלל אחר שנהגו בעיר רובם ככלם לקבוע סעודה בשבת כזאת במצה עשירה הו"ל קבע בכזית וכביצה וכאשר נתבאר וכאשר הוא עצמו בברכ"י דעתו הא מיהא להיות מודה להרדב"ז דבכביצה הוי קבע: אלא שראיתי למורינו הרב מהרח"א בכר דוד ז"ל בקונ' אשר בס"ס אשדת הפסגה דט"ו ע"ג שהביא לתשו' הרדב"ז אלו ותמה עליו דאיך בכזית מצה עשירה מברך המוציא וברה"מ כיון דהוי פת הבאה בכסנין ורצה לצדד דס"ל להרדב"ז דשבת קובעת והביא דברי הרב מוהר"יח שנסתפק בזה ומ"ש הרב גו"ר יע"ש ואחרי המח"ר לא היה צריך לכל זה כי כגון דא דשבת כזאת דא"א באופן אחר הוא דס"ל להרדב"ז דשבת קובעת ולא בשאר שבתות השנה וכמש"ל והרב זכור לאברהם ח"ג בחא"ח. בהל' פסח ד"מ ע"א הביא דברי מורינו הרב מהרח"א אלו ורצה ליישב כי הרדב"ז מיירי כשלש המצה ביין עם תערובת מים יע"ש והרואה יראה כמה דחיק ואתי מרחיק תי זה כי הרדב"ז סתם קאמר מצה עשירה והנראה שהיא המצה עשירה שעושים לאכול תוך הפסח שהוא רחוק מן השכל לתת בה מים כלל כי לא נהגו בהכי אלא האמת כמ"ש והנה בעתת בא לידי ס' זרע אמת ח"א חא"ח וראיתי שם בסימן כ"ח שנשאל אם פת הנילוש במי פירות אם יכול לברך המוציא וברה"מ דאחרי שהכריח דאפי' בפת הבאה בכסנין כיון שדעתי לקבוע סעודה שפיר מצינן לברך עליו המוציא והשיג ע"ד הרט"ז וכתב וז"ל אחרי מופלג אורו עיני כי ראיתי