לב חיים פלג'י חלק ב קו

יבא לידי חשש חילול שבת בנתינת הפת לגוי ע"מ שלא לצאת וגם בבירור הבתים והחצרות שיבואו לאשויי גומות ויתר פרטים אשר לא תקיף בהם היריעה ועוד משום דאיכא צד וגדר וסייג ומשום עונג שבת כי באוכלו לחם חמץ בשבת זה בשתי סעודות אלו בלילה ושחרית כאמור אינו יכול לאכול אכילתו בישוב בשלחן ערוך כראוי ומפה נקיה וגם מקומות מושבותם צריך להיות בחצירות ובגנות ובקרפיפות ע"פ קרקע או ע"ג מחצלת במקום צר ודוחק ולפעמים בין תנור וכיריים והלואי לא יהיה במקומות שיש בהם אשפה וביהכ"ס ומקומות המטונפות והרי כיון דהיכא כל אלו העניינים רבים הגורמי' שמחמת אכילת חמץ בשבת זו וגם המאכלים צריכים להיות צוננים ומהם אינן אוכלין תבשיל של בשר וכדומה כ"א פת חריבה עם גבינה ומלוח וכדומה והרי כשאוכל מצה עשירה אוכל כל מאכלים טובים ובשר ובחמין ושלחן ערוך במפה נקיה ויושב במקומו ככל שהר שבתות השנה ועל כל אילין דהוו סיבות רבות כאלו וכדומה לאלו מפני זה נשתרבב המנהג לאכול בשבת זאת בג' סעודות מצה עשירה כי אין ספק שיש גדר וסייג לתורה משום חשש חמץ ושמירת שבת וגם משים מ"ע וקראת לשבת עונג כאמור: א"כ בכה"ג שבת כזו קובעת באכילת מצה עשירה אי משום שהוא מוכרח במעשיו לקיים ג' סעודות במצה עשירה כי א"א בלא"ה כאמור ואשתני שבת זאת למעליותא מכל שבתות השנה יש בזה מה שאין בשאר שבתות השנה ועוד בה כי כיון דהוקבע המנהג גם ברוב בני העיר כאשר הוא המנהג פשוט בעירנו אזמיר יע"א לאכול רובם ככולם כל השלשה סעודות במצה עשירה מהני טעמיה וסיבות מספיקות כאמור א"כ הרי קי"ל בטור ובש"ע א"ח סימן קס"ח ושאר הפוסקים שכתבו דכל שמצינו שאחרים קובעים סעודתם בתר רובא אזלינן אפילו הוא אינו קובע וכ"ש כשנמצא הוא והם במנהג אחר שכולם קובעים דהוא פשוט דמיקרי קביעות בכה"ג לצאת י"ח סעודת שבת וגם לברך ענט"י והמוציא וברה"מ וכנר' מפשט דברי מרן בב"י כמו שהוכחנו למעלה: ומצאתי עוד ראיה לזה מדברי התוס' בברכות פרק כ"מ דל"ז ע"ב ד"ה לחם וכו' שכתבו בסוה"ד וז"ל אכל אנילי"ש אין מברכין עליו המוציא דלא הוי אלא גולבא בעלמא ומיהו אם קבע סעודתיה עלייהו כמו בפורים מברך המוציא יע"ש ועיין בהג"א שם סי' י"א ע"ש. הרי נר' דאפי' דבר שהוא פת הבאה בכסנין שמברכין עליו במ"מ עכ"ז בפורים שנוהגים לקבוע דבר זה לסעוד' דכשיבא קביעות לברך המוציא ובהמ"ז א"כ כ"ש בענין שבת שח"ל בו ער"פ דחשיב אכילת מצה עשירה עשו בה לקביעות גמור והגם כי ראיתי במרדכי שם בברכות בפ' כ"מ סימן ק"ך וז"ל ואם קבע סעודתיה וכו' אמנם אותו נילי"ש רכים הם יותר מדאי ואינן אלא גולבא בעלמא ויש להסתפק אם יש לברך המוציא או במ"מ והיה נוהג ר"י שלא לאוכלם אף בפורים כי אם תוך הסעודה ולברך בפת תחילה כדי לפוטרם מברכה שהיה מסופק אי הוי קבועתיה קביעות או לא וכו' יע"ש ועמ"ש הרב"ח שם בא"ח סימן קס"ח סעיף ח' יע"ש ולהרב ב חמד משה סק"ז יע"ש נראה דדוקא בפורים לא חשיבא קביעות כי אינו מוכרח לאכול בפורים אלו הדברים לקביעות כי אין שמחה לא בבשר ויין ואפילו פת לברך ברה"מ ועל הנסים ומה הכרח יש לאכול אלו הדברים ולכך כיון שאינו מוכרח מחמת מצות אכילת סעודה בפורים באלו הדברים לא חשיב לר"י דבר זה לקביעות אפי' שאחרים קובעים משא"כ ער"פ שח"ל שבת כי הוא מוכרח לקבוע סעודה ובפת הבאה בכסנין הוא מה שמוכרח לקיים ג' סעודות ובהכי קבעו רוב בני העיר א"כ לכ"ע בכה"ג חשיבא קביעות כי בלא"ה האוכלים כל ימות הפסח מצה עשירה כמנהג קושטא וכדומה הרי הם נוטלי' לידי' בכל סעוד' ומברכים המוציא וברכת המזון כי חשיבא קביעות לגבי בני העיר ההיא לברך המוציא וברה"מ לכל ימות חג הפסח א"כ לדידן חשיב קביעות לשבת זאת מן הטעמים הנאמרים באמת וכיוצא בזה ראיתי בספר ראשון לציון בחי' לברכות לדף ל"ז שכתב וז"ל דשאני כזית מצה בליל פסח דחשיב והו"ל בקבע דמברך המוציא ודרכן של ישראל לקבוע אכזית מצה וכו' יע"ש כמו כן אמר ר"י דרכן של ישראל שבשבת זו לקבוע סעודתן במצה עש רה: וראיתי בתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סי' תפ"ט שכתב וז"ל שאלו ממני אודיעך דעתי איך אני נוהג בסעודה ג' כשחל ער"פ בשבת. תשי' אחר שראיתי כל הדיעות אני רגיל במצה עשירה כשיעור כזית לבד כדי לאכול מצה לתיאבון כי לעשות אותו וכו' הילכך הנכון שיערוך שולחנו ויברך המוציא על מצה עשירה ויאכל ממנה כזית ויברך עליו ברכת המזון על הכוס יע"ש ותשו' זאת רמזה מרן החבי"ב בס' כנה ג בא"ח סי' תמ"ד בהגה"ט ובספרו פסח מעובין אות קכ"ו כמו שיע"ש הנה מצינו גם להרדב"ז ז"ל דס"ל דבמצה עשירה בסעודה ג' קובע סעודתו לברך עליו המוציא וברה"מ הגם כי מצינו לסעודת ג' שיש פוסקים המקילים בה דיכול לעשות' בפת הבאה בכסנין ואפי' בפירות כמבואר בא"ח סימן רצ"ה סעיף ה' כמו שיע"ש וכ"ש בב' סעודות ראשונות שמחוייב מן הדין לאכול פת כמבואר בא"ח סוף סימן קפ"ח ובס' מג"א א"ח סי' תע"א סק"ה ובס' מאמר מרדכי סי' רצ"א סק"ג ובס' ע"ת שם סימן קפ"ח סק"ג ובמרדכי פ' כל כתבי סימן שנ"ז יע"ש ובברכ"י א"ח סי' רצ"א אות ה' יע"ש וכ"פ מרן בש"ע א"ח סוף סימן רמ"ד ס"ד דשני סעודות הראשונות א"א לעשות בלא פת יע"ש דודאי אם עשאה במצה עשירה דמברך המוציא וברה"מ לפי הטעמים שכתבנו והגם שראיתי להרב ברכ"י בא"ח סי' תמ"ד אות א' שהעיר ע"ד הרדב"ז אלו מ"מ הסכימה דעתו בסוף וז"ל ומ"מ נר' דהנכון שיטול ידיו ויברך ויאכל כביצה ויותר מעט ממצה עשירה דכיון דרגיל לקיים סעודת שלישית תדיר בפת ובקביעות סעוד' השתא נמי הוי קביעות ויברך ברה"מ כן נראה לי ועמש"ל סימן רצ"א בס"ד והוא שכתב שם רס"י רצ"א וז"ל מ"מ אפשר דלגבי כביצה שבת קובעת ונחשבת סעודה עכ"ל הנה מבואר דגם הרב ברכ"י הודה לו הא מיהא לדברי הרדב"ז דבמצה עשירה מברך המוציא וברכת המזון היכא דאוכל כביצה כי בלא"ה יש סוברים דבסעודת שבת צריך לאכול כביצה ולא סגי בכזית וכמ"ש בעניותי בימי חורפי מקדמוני בהגהו' רחמים לחיים על תשו' הרשב"א ח"ה סי' ג' יע"ש בס"ד והנראה דטעמו של הרדב"ז כי בשבת כזאת כי א"א לאכול פת וגם צריך לצאת י"ח לאכול לתיאבון