לב חיים פלג'י חלק ב קה

ודעת למאי דקמן. וכבר ראיתי פסקא דדינא כוותיה דמר חכם בהומנותו הרב ועצום מר בריה דרבינא כמהר"ר יו ט קריספין נר"ו דעמד וימודד אר"ש בנדון זה והחזיק במעוז במה ששמע מעט"ר מ"ז זיע"א והביא כל האמור בספרי הפוס' בזה וכבר עלה על מזבח הדפוס בס' בית אהרן לרב אחיו ז"ל במע' ח' אות ב' ד"ח וד"ט ועו"ש בבדק הבית דס"ז וס"ח תראנו משם ובכלל הביא שם משמי דהו"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור דאי אתה רשאי להתירם בפניהם וא"כ נ"מ דאנחנו דקבלנו עלינו באזמיר כחומרת הגאון מרן זקני זצןק"ל א"כ בבא אינו ממקום אחר חיטי דפסחא או קמחא טחינא צריך לחקור היטב ממקום שבא שלא היה ע"י פועלי גוים והירא את דבר ה' יזהר בזה והאמת אגיד דמה שטרח וכתב כת"ר למצוא סמך על הקצירה גופה משום סכנת נחשים לא היה צריך לדחוק עצמו כולי האי וכבר בא רעהו וחקרו יו"ט דרבנן הנ"ל נר"ו ויישב בטוב טעם ודעת אי מצד דחסר המציאות ואין איתנו יודע ואינן מניחין לישראל ואי מטעם דהוא קודם גמר בישולן והוא ברור והענין אינו סובל אריכות עוד כ"א צויתי את ברכתי לכם דאל שדי יתן לכם רחמים ולא יצטרכו להתעסק במלאכה זו וממקום אחר ישלח שלומיו הרוחה והצלחה ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים לעסוק באהב' בתורת ה' לאורך ימים. מידי דברי. לפי קיצורי ברוב עז ושלום: הצעיר חיים פאלאג'י : ס"ט סימן פ"ח שאלה בי"ד בניסן שחל להיות בשבת איך יתנהג האדם בג' סעודות שאינו רוצה לאכול חמץ כ"א מצה עשירה אפי' בב' סעודות ראשונות שהיא סעודת ליל שבת וסעודת שחרית אם יברך המוציא וברכת המזון יען שהוא פת הבאה בכיסנין וגם בסעודה שלישית אם אוכלה אחר חצות תכף שמתפלל מנחה גדולה ועושה סעודה ג' באכילת מצה עשירה כיצד יתנהג בברכת המוציא וברכת המזון על הכל יורנו המורה ושכמ"ה: תשובה הנה לכאורה היינו יכולים לומר דמאחר שאכילתו בפת הבאה בכיסנין הוא לסעודת שבת א"כ יש לומר דשבת קובעת דאע"ג דהרב מהר"י חאג'יז זל בס' עץ החיים פ"ד דמעשרות נסתפק בזה אם אכילת פת הבאה בכיסנין בשבת חשיבא קבע דקי"ל לענין מעשר דשבת קובעת והניחו בצ"ע הרי מצינו להרב המקובל האלהי מהר"א אזולאי זל בהגהו' כ"י הביא דבריו הרב ברכ"י א"ח סימן קס"ח אות ה' וז"ל כתב מורי זקני הרב מהר"א אזולאי בהגהות כ"י מצאתי בס' כ"י קדמון שכתב וז"ל שבת קובעת דאפי' אכילת עראי חשיבא קביעות למעשר נראה דגם לפת הבאה בכסנין דקי"ל שאם אכל ממנה מעט מברך במ"מ וכו' אבל אם קבע סעודתו עליה בתחי' מברך המוציא ולבסוף ברכת המזון נ"ל דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר וכו' יע"ש ושוב הביא מ"ש הרב גו"ר בחא"ח כלל ג' סי' י"א שעמד על ספק הרב מהרי"ק ז"ל אם שבת קובעת או לא ופשיט ליה דאין חילוק בין שבת לחול וסיים הרב ברכ"י זל וכתב וז"ל ודברי גו"ר נכונים בטעמם דלענין כסנין כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת דעל אכילת עראי מברך במ"מ ומעין ג' וכן עמא דבר עכ"ל. וכ"נ לדקדק מדברי מור"ם בד"מ שם בא"ח סי' קס"ח ס"ג שכתב ע"ד מרן בב"י שם וז"ל אבל אין המנהג כדבריו שהרי בשבתות וי"ט ונשואין מברכין המוציא על מיני לחם המתובלין הרבה וניכר בהם במראה ובטעם וכו' יע"ש ואם איתא דס"ל למור"ם דשבת קובעת מאי מקשה משבת א"ו דפשיט"ל דאין שבת קובעת לפת הבאה בכסנין וכמו שכן המנהג פשיט שנשתרבב בכל גבולינו לאכול בשבת בבקר פת הבאה בכסנין ומברכין במ"מ וברכת מעין ג' לבסוף. לא דצריך אנכי להזהיר גדולים על הקטנים כי לפעמים אוכלים מפת הבאה בכסנין שקורין בויוס על שלישים ועל רבעים ויהיה שיעור יותר מנ"ד דרהם שיש סברא בפוסקים שחייב לברך ברכת המזון ויש שמרבים לאכול ע"י שתיית שכר הרבה וביצים יותר מע"ב דרהם דאז לכ"ע חייב בברכת המזון כי כן צריכים להזהר לאכול פחות מנ"ד דרהם כדי לברך על המחיה ותם יאכלו יותר מנ"ד דרהם ידחקו לאכול עד ע"ב דרהם ויברך ברכת המזון וכשבא למידה זאת הטוב והישר שיעשה סעודה ראשונה בבקר ויברך המוציא וברכת המזון על הפת ואז יוצא י"ח סעודת שבת ויוצא י"ח לברך ברכת המזון ויאכל ככל אות נפשו וכ"כ הפוסקים זל הלא בספרתם: ומיהו נראה כי כיון דאינו יכול לאכול מצה שיוצא בלילה וגם חמץ אינו רוצה לאכול משום חשש שישייר חמץ בשבת ואינו יכול לבערו ומשו"ה קובע סעודות בשבת זו לבד עם מצה עשירה בודאי דמברך המוציא וברכת המזון ומקיים מ"ע של שלש סעודות בשבת. והכי נראה לדקדק מדברי מרן בב"י א"ח סימן תמ"ד עמ"ש הטור שם י"ד שח"ל בשבת בודקין בליל י"ג ומבערין הכל לפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת דסעודה ג' זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשות לא במצה ולא בחמץ וטוב לעשותה בפירות ור"ת היה נוהג לעשותה במצה עשירה שנילושה בע"פ וכן הורה רש"י לבער הכל לפני השבת ולשייר מזון שתי סעודות ולא לאכול מצה כדי שיאכל אותה בלילה לתיאבון ע"כ כתב מרן ב"י וז"ל ומ"ש וכן הנהיג רש"י לבער הכל לפני השבת וכו' ולא לאכול מצה כדי שיאכל אותה בלילה לתיאבון פירוש שלא תאמר יבער כל החמץ מלפני השבת ולא ישייר כלום ובשבת יאכל מצה עשירה דכיון דאין ספק ביד כל אדם לעשות מצה עשירה לא הטריחום רבנן עכ"ל הנה מבואר דאם יש ספק בידו לאכול מצה עשירה הרי הוא יכול לקיים מצות ג' סעודות במצה עשירה והנראה פשוט מדברי מרן שכתב שיאכל מצה עשירה וכו' ולא ביאר שיאכל שיעור הרבה כדי שתהיה סעודת קבע ש"מ סתמו כפירושו דכל שאוכל כזית וכביצה כשיעור אכילה בסתם סעודות שבת מספיק דאל"כ היל"ל ובודאי דה"ט כיון שהוא מוכרח לקיים סעודת שבת במצה עשירה כאשר נבאר בס"ד הו"ל זה קביעות גמור כי זהו לחמו שיכול לאכול כהיום הזה ואין לו אחר בלתו כי הגם כי יכול לאכול בב' סעודות בלילה ובסעודת שחרית פת לחם חמץ מ"מ כיון שמה שהוא מונע מלאכול הוא משום גדר וסייג שהרי חושש שמא ישארו פירורי לחם וגם חשש שמא