לב חיים פלג'י חלק ב קג

ושפר עומד על גביהן עכ"ז האוכל ממצה זו עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר או מ"ש עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר היינו לתת טעם על הגר שכפר דהיינו הגוי ומ"ש אם הלכה כן ואפי' במצה ש"מ ר"ל דכבר נמצא בדינים אחרים דאין מעשה חרש שוטה וקטן כלום אמנם במעשה מצה ש"מ לא נמצא דבר זה וע"ז כתב מ"ש בתוך התשו' עכ"פ למדנו מכלל דבריו שס"ל דכל המלאכות הנעשות במצת ש"מ משעת הקצירה ואילך כולם צריכים שימור לש"מ וכיון שכן לא מהני ולא מידי אם נעשית איזה מלאכה ע"י גוים ואפי' שישראל עומד ע"ג ואומר לו בשעת המלאכה שיכוין לעשות המלאכה לש"מ משום שנכרי אדעתא דנפשיה עביד ולא על דעתינו ואתה תחזה להרב מג"א זל בסי' הנז' שכתב וז"ל כתב הרשב"א בסימן כ"ו כל המלאכות צריך שיהיו לשם מצוה בין שימור דלישה בין שימור דבעידן קצירה וכו' וכתב הרב ב"ח דאפי' בדיעבד לא יצא י"ח בעכו"ם וכתב ב"י בשם הרשב"א ואפי' ישראל עומד ע"ג ל"מ אבל בסי' ל"ב ס"ט וסי' ל"ט ס"ב כתב ע"ש הרא"ש דס"ל דמהני בישראל עומד ע"ג ולכן נר' כמ"ש הרב"ח דאם א"א בענין אחר מותר ע"י גוי כשישראל עומד ע"ג ויאמר לו לעשות לש"מ וטוב שיסייע קצת ומ"מ מוטב לעשותו ע"י קטן מע"י גוי ועיין ביבמות דק"ד ע"ב עכ"ל ועיין ג"כ להרב ערוך השלחן חא"ח סימן זה ד"ה ודע מה שהאריך הרחיב בענין זה יע"ש וא"כ לפי כל האמור ומדובר שפיר גזר אומר מרן מלכא הנז"ל זלה"ה על האומן שהיה עוסק בזמנו עסק זה של חיטי דפסחא שלא תעשה המלאכה כי אם ע"י ישראלים בעלי ברית דוקא ולא ע"י גוים ערלי לב כמו שהיו נוהגין מקדם קדמתה: אלא דעדיין פש גבן להבין דכיון דאסר מוה"ר ז"ל הקצירה הנעשית ע"י גוים מכל הני טעמי שכתבנו וכן עושין אותה עדיין בשמחה ע"י ישראלים למה לא גזר עליהם ג"כ שתהיה קצירת השבלים ע"י המגל קציר ע"י ישראל ולא ע"י גוים ובודאי שאם היה גוזר עליהם אף על הקצירה עצמה כך היו נוהגים עד היום וכבר שאלתי לאומן אחד זקן שאלה זו ולא השיב לי דבר ויש מהן שהשיבו לי שהוא דבר של סכנה גמורה משום דשם תוך השיבולים נמצאים נחשים ועקרבים שאינם נראים לעין לא הם מוצנעים ובשעה שחותכים השבלים נראים לעין כל ויש מהם מאלו הקוצרים שנסתכנו וכיון שכן משו"ה לא קיבלו מעולם היאודים לקצור השבלים עצמם ואנכי מעיד אני עלי שמים וארץ דמיום היותי מתעסק בעסק זה כמה פעמים ראו עיני נחשים גדולים ורעים שיצאו מתוך השבלים וזכורני שזה עשרה שנים הייתי הולך והיו אצלי הגוים שהיו קוצרים בצד אחד ובהיותי הולך אצלם יצא נחש אחד מתוך השבולים כמעט כקורת בית הבד וקם על רגליו והיה מביט בעיניו כרביע אחת ויותר על פני עד דאשתקיל מילולי ולא הייתי יודע מה לעשות אם לברוח ממנו או"ל עד שיעור דכמעט שפרחה נשמתי ממני מכח שראה ראיתי דכבר נכנסתי בסכנה עצומה עד שמן השמים רחמו עלי וממקום שיצא שם ממש נכנס פעם אחרת ברוך פודה ומציל וכן אמרו במדרש תנחומא סדר חקת מעשה בקוצר אחד שהיה קוצר בבקעת בית כוזבא כיון שבא השרב נטל. עשב וקשרו בראשו אתא על ה חד חיוייא גבור קם וקטליה עבר עליו חד חבר חמא חוייא קטיל אמ"ל מאן קטיל הדין חוייא אמ"ל אנא אסתכל במשכא דבדישיה אמ"ל מרים את עשבא דברישך ואת משביח עבד הכי קרב לגביה ולא הספיק ליגע בו עד שנשר אברים אברים ע"כ באופן דדבר זה מצוי תדיר שם וא"כ משום האי טעמא אפשר דלא נכנס שום יהודי בעסק זה כך אמרו לי תלא דעכ"ז לא הרוה צמאוני דשומר מצוה לא ידע דבר רע עד שבהיותי משתומם על הדבר הלזה ראיתי דבקצירת השבלים לא איכפת אם הם נקצרים ע"י גוים אלא דמשם ואילך כל המלאכות הנעשות בהן צריכים כלם שיהיו ע"י ישראל דוקא ואמינא לה ממ"ש מאור עינינו רש"י ז"ל שם בפרק כל שעה ד"מ ע"ב על מ"ש רבא כי מהפכיתו כיפי הפיכו לשם מצוה פרש"י ז"ל מהפכי כיפי העומדין וקושרין את העומרין בימות הקציר עכ"ל יע"ש וכבר כתבנו דמדברי רבא הללו למדו הפוסקים דין זה שכל מלאכות הנעשות במצה ש"מ משעת קצירה עד שעת האפיה כלן צריכין שיהיו לש"מ דהיינו ע"י ישראל ולא ע"י גוים וכיון דזכינו לדין וראינו למאור עינינו רש"י ז"ל שנחית לפרש דמשעה שקוצרין את העומרין בעת הקציר צריך שיקשרו אותם לש"מ והרי קשירה זו של העומרין היינו אחר שקוצרין אותם השבלים ומניחין אותם בארץ מתחת ואח"ך עושה אותם פועל א' יאודי אגודות אגודות עד שקו שרים אותם האגודות הללו ואחר כך חובטין את העומרין הללו במקלות כדי שיצאו החטים מהשבלים ואח"ך זוררין אותם ואח"ך עושין בהן כמה מלאכות עד שהחטים הם מבוררים יפה יפה וכל המלאכות הללו כלם נעשים ע"י ישראל דוקא זולת דקצירת השבלים הם נעשים ע"י גוים ותו לא מידי משו"ה אפשר דלא גזר מוה"ר הנז"ל שגם קצירת השבלים שיהיה ע"י ישראל ג"כ כך נ"ל להליץ על הדבר הזה. ועיין להרב בעל מטה יאודה ז"ל בסי' הנז' שכתב וז"ל ומשמע דגם בדיעבד לא יצא י"ח ואפי' ישראל עע"ג כמ"ש האחרונים וכו' וא"כ אליבא דהרי"ף דס"ל דבעינן שימור משעת הקצירה לא יצא י"ח דפוסקי' כוותיה ולעיכובא שאם לא שמר חטים של מצת מצוה משעת הקצירה לא יצא י"ח דפוס קי' כרבא דבעינן שימור מעיקרא א"כ הה"נ אם היה הטחינה ע"י גוי לא יצא י"ח דהא דכל דבעי שימור בעי' שיהא שימור לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה עביד ומעתה יש לדקדק על הפר"ח כיון שפסק בסי' תנ"ג כדעת הרי"ף ז"ל ולעיכובא שאם לא שמר חיטים של מ"מ משעת קצירה לא יצא י"ח למה בסי' זה לענין לשמה לא כתב אלא לישה ואפיה כדעת הש"ע שכתב וז"ל ולענין דינא אין לנו אלא כפסק המחבר וכו' ומאי אירייא לישה ואפיה דנקיט ועדיפא מינה הול"ל דגם הטחינה וההרקדה שהם מלאכות קלות לא יהיו ע"י גוים כ"א ע"י ישראל ועיין בדברי המג"ד ז וצ"ל דאה"ן דלשיטת הפ"ח בעי' שגם מלאכת הטחינה וההרקדה לא יהיו נעשי' כי אם ע"י ישראל דוקא והפר"ח ז"ל כאן לא נתכוון לא לשאול דעת ר' האיי גאון ז"ל שמתיר אפי' לישה ואפיה דלא קי"ל כוותיה בהא לא כדעת הש"ע דמצריך שימור לשמה ואה"ן דלשיטתו כל המלאכות הנעשות בה משעת הקצירה צריכין שיהיו