לב חיים פלג'י חלק ב קב

ממנו וכבר נתבאר בפוסקים שמתירים מכח ס"ס ועיין בס' פרי מגדים חא"ח בפחיחה להל' פסח די"ט ע"ג או' א' ע"ש אלא דיש להחמיר בזה כי כיון דהוא קודם פסח ובא להתיר לכתחילה לאוכלם בפסח אחר שאפשר שיאכלם אלו קודם פסח או יחליפם עם אחרים לאוכלם בער"פ באופן כי בחג הפסח לא נתיר לכתחילה מכח ס"ס בדבר שיכול לתקנו קודם פסח וזה ברור: סימן פו אריא דבי עילאי ליש ולביא. תוארו כמלאך הטד'ים הן עוד נביא. מגלה עמיקתא ומסתרתא מילתא בטעמא. פקיע ומומחה בניו'ת ברמה. דין הוא הדר הוא לכל חסידיו מעלת הרב המופלא וכבוד ה' מלא חיים ומלך ענותן כהלל. חין ערכו מי ימלל. יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו דשנים ורעננים. שקטים ושאננים. אכי"ר נס"ו: ברא"ש אמי'ר מחוינא קידה מול כסא מלכותו ויעתר יצחק לה' מלכא לעלמין חיי מלכותא די לא תתחבל עד כי יבא שילה כיר"א. . ובא האות על מה ששמעתי מזה כמה שנים מפי מגידי אמת שמזמן קדמון כשהיו קוצרין הקצירה לחיטי דפסחא למצה של מצוה היו עושין כל המלאכה משעת קצירה ובא עד קיצו ע"י גוים ולא ע"י ישראלים ומעולם לא ניסו באלה לעשותו ע"י פועלים ישראלים מכח שהיו חוששין שמא ח"ו יהיה איזה סכנה ופיקוח נפש כיון שכל עסק זה היינו בתקופת תמוז לעיני השמש וכידוע אלא דזאת היתה מנהגם דאיש א' כשר וירא ה' היה עומד שם תחת העץ כדי להיות שומר עליהם וכן הוא המעשה שעושין הן כהיום במתא מגנציאה ובמתא תירי"א יע"א דינושין כן מפני שאינו בנמצא שם פועלים ישראלים ועושין אותה הכל ע"י גוים לא דיושב שם עמהם שומר אחד. ובזמן מוה"ר הגדול מעוז ומגדול מאריה דאתרין בעל חק"ל זצוק"ל ערער על דבר זה וגזר אומר על העוסק בעסק זה שלא יעשה אותה ע"י גוים כי אם הכל ע"י ישראל דוקא וכן נהגו מזה למעלה מארבעים שנה עד היום הזה ע"י פועלים בעלי ברית אעפ"י שעולה על שכרו הרבה מאד ממה שנעשית ע"י גוים מכח שהגוים בשר חמורים בשרם ויכולים לסבול חמימות השמש מן הבקר עד הערב מכח שהן מלומדים מקטנותם בכך משא"כ הפועלים ישראלים שאינם יכולים לסבול חמימות השמש אפי' שעה אחת מכח שלא ניסו באלה ולוה נטיתי אל לבי לידע שורש גזרתו מהיכן הוא הגם שדבריו דברי אלהים חיים ואינם צריכים חיזוק עכ"ז מצוה עלינו לידע ולהודיע ברבים דלאו שפיר עבדי הנך מקומות שעושין כסדר הזה ובודאי דישראל קדושים הם ולא ידעו ולא שמעו כי כך גזר אומר מוה"ר הנז"ל זצוק"ל וגם לא נטו דעתם לפשפש בספרי הפוסקים ז"ל אם עושין אותה כדת וכהלכה על פי סברת כל הפוסקים זל או לא: ואען ואומר דטעמו ונימוקו עמו והוא דהרב הגאון בעל פר"ח זל בא"ח בה' פסח סימן ת"ס עמ"ש שם מרן הקדוש דאין לשין מצת מצוה ולא אופין אותה ע"י גוים וכו' כתב הוא ז"ל וז"ל הנה במצת מצוה בעינן שימור לשמה כדאמרינן בפ' כל שעה מנה"מ דאמר קרא ושמרתם את המצות עביד לה שמירה לש"מ וכו' ואסיקנא דאמר רבא להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשם מצוה ע"כ ומהכא שמעינן דכ"ז שהמצה היא ראויה להתחמץ דהיינו עד שתאפה צריכה לשמרה לשם מצוה וזהו דעת השאלתות שהביא הטור זל בסי' תנ"ג שכתבו וז"ל לא נפיק י"ח אלא במצה דמנטרא מחימוץ מן כד מייא נפיל עילוה ואי אמטינהו לחיטי גוי חרש שוטה וקטן לא נפיק י"ח ויראה שדעתו כדעת ר' ירוחם שכתב שהחיטים צריכים שימור משעת קצירה ולפיכך כל המלאכות הנעשית בה משעת הקצירה רה עד שעת האפיה צריך שימור ואפי' הולכת החיטים לטחון וכו' יע"ש וכ"כ להדייא גדול אדונינו הרשב"א ז"ל בתשו' בח"א סי' כ"ו וסי' תקצ"ג וז"ל צריך אתה לדעת כי מצה של מצוה צריכה שימור לש"מ בין שימור דלישה בין שימור דמשעת הקצירה לומר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדאמר להו רבא כי הפכיתו כיפי הפכיתו לש"מ ומעתה על כרחינו דאין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי ואפי' ישראל עומד על גבו ומזהירו שיכוין לש"מ משים שאין הגוי עושה אלא על דעת עצמו ולא על דעתינו עכ"ל ובודאי דמ"ש הרשב"א ז"ל בלשונו הטהור שאין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי אפי' ישראל עומד ע"ג ל"ד על מלאכת הלישה לא ה"ה דכן ס"ל ממש על כל המלאכות הנצרכות לה משעת הקצירה עד שעת האפיה דכולם צריכים ע"י ישראל דוקא ולא ע"י גוים וכמו שכן כתב בלשונו צריך אתה לדעת כי מצה של מצוה צריכה שימור לש"מ בין שימור דלישה בין שימור דמשעת קצירה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וגם כדי שלא לאפושי פלוגתא בין הרשב"א ז"ל לשאלתות ור' ירוחם זל דהם קפדו דאפי' הולכת החטים לטחון צריך שיהיה ע"י ישר דוקא דאפי' שהחטים הם מונחים בשק ואינו עושה שום מעשה הגוי בהם ואינו נוגע בהם כלל כ"א ההולכה לבד ועכ"ז קא קפדו דאפי' המלאכה קלה כזו צריך ע"י ישר דוקא וכ"ש כל המלאכות הנצרכות לה משעת הקצירה וכמ"ש ר ירוחם ז"ל בלשונו הטהור שהחטים צריכים שימור משעת הקצירה ולפיכך כל המלאכות הנעשות בה משעת הקצירה עד שעת האפיה צריכים לשמה דהיינו ע"י יש' דוקא ולא ע"י גוים ומאי דנקט הרשב"א בלשונו ומעתה ע"כ אין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי ואפי' ישראל עומד ע"ג וכו' ל"ד אלא ה"ה כל המלאכות הנעשות בה משעת הקצירה אלא משום דעיקר השאלה אשר שאלו ממנו היינו להבין דברי הפייטן שיסד באזהרות הפסח נמנע שלא ילוש חרש שוטה וקטן וגר שכפר. וכל האוכל מצה על ידיהם יבוש ויחפר. ואעפ"י שאתה ישראל בר דעת ושפר. כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. עכ"ל אם הלכה כן ואפי' במצה של מצוה כי לא מצאו בשום מקום שיהא אסור ללוש חרש שוטה וקטן ונמצא בי כל עיקר דבריו המה באו על כי לא מצאו בשום מקום שהוא אסור ללוש מצה ש"מ ע"י חרש שוטה וקטן וע"ז נקט בלשונו לבסוף דאין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי וכו' ואין ספק אצלי דמ"ש הפייט ואעפ"י שאתה ישראל בר דעת ושפר ר"ל דבא האזהרה שלא ילוש מצה של מצוה חרש שוטה וקטן וגר שכפר ר"ל הגוי ול"מ כשעושין המלאכה הם לבדם שהוא אסור אלא אעפ"י שאתה ישראל בר דעת