ליקוטי חבר בן חיים ד צט

סוגי' דקיימו ולא קיימו (מכות פ' אלו הן הלוקין). רש"י ד"ה כל ל"ת אפי' למ"ד לאו הניתוק לעשה אין לוקין יל"ד היכן מצינו מ"ד ניתק לעשה אין לוקין הרי ר' יעקב שנחלק בנותר על ר"י ואמר לא מן השם היינו לומר דאפי' ביטל עשה אין לוקין משום לאו שאין בו מעשה ור"י דשילוח הקן משום דס"ל שלח מעיקרא מ' וכ' דרש"י דייק לי' דלר' יוחנן דאמר ביטלו ולא ביטלו ע"כ איכא מ"ד דס"ל ניתק לעשה לוקין עלי' דהנה מודה ר"י בשטת רש"י דל"ש למימר ביטלו ולא ביטלו אלא אי התראת ס' שמי' התראה אבל לר"י דהכה את זה וכו' דס"ל ל"ש התראה אם אתה אומר דס"ל ניתק לעשה אין לוקין עלי' ע"כ ס"ל קיימו ולא קיימו וא"כ מודה ר' יוחנן דאיכא מ"ד קיימו ולא קיימו והכי הול"ל תני או בטלו או קיימו ולא קיימו א"וו ר' יוחנן פשיטא לי' דמאן דס"ל ל"ת שניתק לעשה אין לוקין עליו ס"ל ביטלו ולא ביטלו ומאן דס"ל התראת ס' לא שמי' התראה ס"ל ל"ת שניתק לעשה אין לוקין עלי' ובהא ג"כ תרי תנאי אליבא דר"י ושפיר כ' רש"י אפי' למ"ד וכו': ויל"ד עוד בד' רש"י מאחר דמשנה ערוכה היא לקמן ובחולין דל"ת שניתק לעשה אין לוקין למה הביא רש"י בריי' דנותר וכ' דרש"י בא ליישב דהנה ר' יוחנן דייק למלתי' ממתני' דבא למקדש ודלמא התם ה"ט משום דהעשה אינו מתקן הלאו כמו בשילוח הקן דהרי אם גם יצא מן המקדש מ"מ כבר עבר על ולא יטמאו את מחניהם אמנם הרי גם נותר מקרי ניתק לעשה אף דא"כ שורף הנותר מ"מ עבר על לא תותירו והיינו דמייתי רש"י להך דנותר: והנה כ' רש"י דקדמו עשה לאו היינו בכ' ר"ל דא"כ ק' קו' תוס' מגזילה כ"א שהעשה נוכל לקיימה גם קודם שעבר על הל"ת וכ"ת א"כ ק' שילוח הקן לרבנן דע"כ עיקר המצוה לשלוח קודם שיעבור על הל"ת ומ"מ מקרי ניתק לעשה כוונת רש"י דתרתי בעי' שהעשה נכתב קודם הלאו וגם יוכל לקיימה קודם הל"ת משא"כ בשילוח הקן דמדכ' רחמנא העשה אחר הל"ת ש"מ לנתוקי לאו הוא דאתא והנה בד' רש"י אלו נתיישבו ד' הרמב"ם בה' חמץ ומצה שכ' הקונה חמץ בפסח לוקה משום לא יראה כיון דעביד מעשה והקשו עלי' מש' ס פסחי' צ"ה ע"א דאמרי' דלא יראה ניתק לתשביתו ואמנם ד' הרמב"ם דהך סוגי' אזלא למ"ד לאו שקדמו עשה אין לוקין עליו דהתם תשביתו מקמי דעבר על לא יראה ניתנה דהרי בל יראה חל בפסח ותשביתו בע"פ מחצות ונהי דגם לבתר הכי שייך תשביתו מ"מ מקרי ניתק לעשה אלא ש"מ דהך סוגיא דלא כהל' ואין זה מן התימא דהרי גם מה דאמרו בבריי' שם דלאו דלא תוציאו ניתק לעשה דבבית א' יאכל כ"כ רש"י שם שהוא דלא כהל' דהך בריי' סברא דלא מפסלא בהוצאה וגם הרמב"ם הביא דלוקה אם הוציא חוץ לחבורה זה ק"פ: ואמנם מתשביתו בלא"ה יש לתרץ דלא אתי חד עשה ומנתיק תרי לאוין וכד' שכ' ה"ר שמואל מווארדון בתוס' חולין פ"א אלא שהתוס' דחו שם דבריו ונבאר בעה"י לקמן: ועדין צריך ביאור מה הביא לרש"י לפ' דאפי' יכול לקיים העשה אחר עברת הלאו כיון שגם קודם עברת הלאו הי' יכול לקיים העשה מנ"ל לרש"י הא דלמא הכל תלוי רק אם העשה קדמה במעשה ללאו או לא ולעולם אם יוכל לקיימה גם אח"כ לא הוה קדמה עשה ונ' דאונס ק' לי' לרש"י דאמרי' לקמן משום אונס הדר בי' רבב"ח והרי עשה דאונס אם יחזירנה כבר תיקן הלאו ותו לא הוה קדמו עשה דל"ד לביאת מקדש דאין ללאו תיקון כלל אם כבר עבר עליו אלא ש"מ כיון דגם קודם לכן ניתנה שוב הוה קדמה עשה וכד' רש"י, ועד"ז נבין מה דחקו לרש"י לפ' דכל ימיו קאי אלא יוכל לשלחה ואף דמ"מ כ' רש"י דעיקר העשה ולו תהי' לאשה וא"כ בקיצור הו"ל לפ' כמו שפי' תוס' בשמו מ"ס קידושין אמנם א"כ מ"מ הרי גם לפני הל"ת הי' יוכל לקיים העשה ושוב לא מקרי ניתק: וכ"ת א"כ ק שילוח הקן לרבנן בע"כ גם רבנן מודו דהמ"ל ניתנה קודם שיעבור על הל"ת ומ"מ מקרי ניתק וצ"ל דדווקא היכא שהעשה נכתבה בתורה קודם הל"ת כמו בגזילה או באונס אבל בשילוח הקן דהעשה ככתבה אחר הל"ת אמרינן אדרבה דהו"ל לרחמנא למכתבא מקמי הל"ת וכ' בתר הכי ש"מ דלנתוקי לאו הוא דאתא: תוס' ד"ה הבא אל המקדש הנה בתי' זה דחו פ' אותו ואת בנו פ"א ע"א ד' ה"ר שמואל שרצה ליישב בסוגי' דתמורה קו' תוס' שם על רש"י עיי"ש ואמנם כ' שם עוד תי' אחר וכ' דגם הר' שמואל מפ' ד' הש"ס בתמורה ע"ד תי' שני שבתוס' אמנם אזיל בתר סברא והענין דבשלמא בעשה דשייך בי' קיימו או ביטלו וא"כ עכ"פ משכחת לה מלקות אם לא קיים או ביטל העשה וממילא היינו דכ' רחמנא ב' לאוין להלקותו שמוני' אם יבטל העשה או לא מקיי"ל אמנם בעשה דלא שייך בה קיום למאי הל' כ' רחמכא ב' לאווין אם העשה פוטרו לגמרי ממלקות א"וו דאין העשה פוטרו וכבר צידדו תוס' בתמורה אי סופג מ' או פ' ומעתה ה"ה עשה דירצה דל"ש ג"כ בה קיום ואס"ד דקרא אתא למימר דלא לקי א"כ תרי לאוין אכתי ל"ל אלא ש"מ דלקי ומתקיימי' ד' ה"ר שמואל: אמנם כד דייקת ד' רש"י פ' או"ב שם נ' דגם רש"י כוונתו לד' התוס' דהנה מאי ק' לי' לרש"י משילוח הקן א"וו רש"י בא ליישב דלכאורה מ' מד' ר"ז דמשום דאיכא גם עשה מגרע גרע ולא לקי דלא כסוגי' דשמעתין וע"ז כ' יש דא"ה ק' מדר"י דאמר בשילוח הקן משום דשלח מעיקרא מ' לוקה ואינו משלח ואמאי עכ"פ הא עשה כ' בי' ומגרע גרע א"וו גם ע"ז מודה דלא אמרי' הכי ור"ז הק' מכדי כ' שבעת ימי' יהי' תחת אמו ואנא ידענא דמחוסר זמן בלאו דלא ירצה למאי הלכ' כ' רחמנא ומיום השמיני ירצה לעשה הרי כ' שבעת ימי' אע"כ ללאו הבא מכלל עשה הרי איכא לאו דלא ירצה אלא ש"מ למימרא דלא ליהוי כ"א עשה וכד' תוס': ואמנם מ"מ תוס' שם הביאו ראי' מלאו דלא תגזול כבר נתקשו בו המפ' האחרונים הרי גם לא תגזול ולא תעשוק בחד קרא סמוכי' כתובי' ואמאי מנתק וכ' כוונת תוס' דבאמת איכא שוב ג"כ תרי עשה והשיב את הגזילה או את העושק אמנם כ' קרא אחרינא לא תעשוק שכר שכיר עני ואביון והיינו דק' להו וע"ז שפיר כ' דלא סמיכי: