ליקוטי חבר בן חיים ד ק

ומתוך דברינו נתיישב קו' תוס' פ' המקבל למאי הל' כ' רחמנא או עשק כיון דע"כ אצטריך למכתב והשיב את העשק למיעקר תרי לאוי סמוכי' אצטריך להקדים או עשק: ועכ"פ מיושב מדוע ציינו תוס' ב"מ פ' המקבל ולא ציינו פ' איזהו נשך משום דהתם מייתי הש"ס גם לאו דלא תעשוק שכר שכיר וע"ז עיקר קו' תוס': אלא דק' דמ' מד' תוס' דעושק דהיינו כובש שכר שכיר ניתק לעשה ומני' מיירי בשמעתין וזה ק' להולמו דבכובש שכר שכיר מאי ביטלו שייך בשלמא בגזילה שפיר כמ"ש רש"י אבל בשכר שכיר צ"ע ותו דלמסקנא באמת הטעם דלא ניתן אלא לתשלומין וזה שייך בין בגזל בין בשכר שכיר וא"כ בתרווי' ע"כ לא לקי ובזה נדחה ג"כ תי' רש"א ר"פ איזהו נשך דאמאי עדיף גזל משכר שכיר דמ"מ למסקנא הדרא קו' תוס' לדוכתא דלמסקנא ע"כ בתרוויי' לא לקי וצ"ע: גמ' משום דק' לי' אונס והק' הריטב"א א"כ הדר ק' לי' הבא אל המקדש והנה תוס' הקשו לקמן למ"ש רש"י דלר"ל לאו שקדמו עשה אין לוקין ק' ג"כ מבא אל המקדש ותי' בדוחק ואמנם לדידן ק' עוד אמאי לר"ל כהן לוקה ואינו מחזיר כיון דהו"ל לאו שקדמו עשה אמאי לקי כלל ונ' דכ"ז יישב רש"י במה שכ' שקדמו עשה ר"ל שהעשה התחילה קודם עברת הלאו אף שנמשכת אחר הלאו וכבר נתקשינו לעיל בד' רש"י אלו אמכם רש"י בא ליישב בדברי' אלו כל הסוגיי' והיינו הנה באמת ר"י דייק למלתי' מבא אל המקדש אמנם התם אין העשה נמשכת כלל אחר עברת הלאו כמ"ש הריטב"א דעשה שעבר עבר ואמנם ר"י לא מ' לי' לחלק וס"ל דכל שקדמו עשה אפי' נמשכת העשה אחר העברת הלאו שוב לוקה והיינו דק' לי' אונס דהתם ג"כ העשה התחילה קודם הלאו ונמשכת אחר הלאו דאם יחזירנו הרי מקיים העשה אלא ש"מ דע"כ צריך לחלק בדבר ולומר דדווקא בא אל מקדש דאין העשה נמשכת כלל אחר הלאו הוא דאמרי' לוקה משא"כ אונס ודחה הש"ס דשאני התם דאיכא עשה אחרינא כל ימיו ומשו"ה לא לקה ומעתה וודאי גם ר"ל מודה כה"ג דבא אל המקדש דהעשה אינה נמשכת כלל אחר הלאו פשיטא דלקי כי פליגי בנמשכת דר"ל דייק לי' מאונס דלדידי' ע"כ כל ימיו לא הוה עשה וכמ"ש רש"י לגי' דידן לקמן ומשו"ה סבר ר"ל דלא לקי אמנם בכהן דל"ש כלל עשה אחר הלאו גבי' ודמי לגמרי לבא אל המקדש מודה ר"ל דלקי ומיושב כל הסוגי' בע"ה: והשתא א"ש דל"ק עלי' דר"ל אטו משום דכ' עשה מגרע גרע דבאמת ל"ק ר"ל כ"א בל"ת דאיכא המשך גם לאחר עברת הלאו לא זולת: אמנם לר' ירמי' ביומא למ' דמפ' דלריה"ג לא לקי אלאו דנבילה משום דכ' עשה בהדה לגר תתננה ע"כ צריך לומר דס"ל דכיון דכ' עשה לא לקי וכ"ת א"כ ק' אטו משום דכ' עשה מגרע גרע י"ל ע"ד שכ' רש"א טעמא דאין עונשין מן הדין דלמא כיון דחמור לא סגי בההוא עונש וא"כ ה"כ לימא אלאו ועשה בהדי הדדי לא סגי במלקות ולאו משום דמגרע גרע אלא דקו' הש"ס כיון דקיי"ל כר' יצחק דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וסגי במלקות ואטו לאו ועשה חמור עוד מחייבי כריתות ומעתה י"ל מתני' דתנן הבא אל המקדש טמא לוקה ע"כ ס"ל כר' יצחק דחייבי כריתות פטורי' ע"י מלקות ומאי עדיפות יש שוב לקדמו עשה וכמ"ש וריה"ג דלמא דלא כר' יצחק ס"ל ופליג אמתני' ופוטר בלאו שקדמו עשה מטעם שכ': אלא דלפי פי' ה"ר שמואל בד' רש"י חולין פ"א גם ר"ז בחולין שם כריה"ג ס"ל ק' וכ"כ לעיל דעתינו בכוונת רש"י וכ"כ רש"י בהדי' בזבחים שם: תוס' ד"ה אם כהן הוא פשיטא להו הכא דהנה גרושה לכהן עשה ול"ת ובב"מ ל"א דייקי מסוגי' דיבמות דלא הי' כ"א ל"ת לחודא עיי"ש וכ' דאף דכ' שם קדושי' יהיו לא קאי כ"א אטומאת מת מ"מ עשה אחרינא איכא דכ' גבי נשים פסולות קדוש יהי' לך אלא בחומש כ' דמהאי קרא ילפי' לפתוח ראשון והעשה קאי אדידן ודנקט הש"ס בגיטין וקדשתו לאו דווקא כ"א וקדשתו כ' רש"י קאי אב"ד על כרחו דפנו ואמנם לפי פשוטו קאי וקדשתו לפתוח ראשון וקדוש יהי' לך קאי לעשה דנשי' פסולות ויהי' היינו בהוויי' ר"ל על כרחו להזהיר ב"ד ושפיר איכא ל"ת ועשה כד' תוס' בשמעתין וכ"ת ק' סוגי' דיבמות אלמנה מן האירוסין לכו"ג התם באלמנה דהוא ניהי גזי"הכ ולכו"ג דווקא וודאי מן האירוסין דליכא עשה דבתולה יקח לא הוה כ"א ל"ת וע"ש ב"מ בסו"ד ומ"ש עוד תוס': גמ' ונילף ממוש"ר לולי ד' רש"י הי' ל לפ' דהא דעל כרחו ישאנה שפיר ידעי' מלא יוכל לשלחה דאם לא נשאה שילוח מניין אלא דמ"מ עשה לא הוה ונ"מ דקיי"ל בד"א ב"מ ל"ת אבל בעשה מכין אותו עד שתצא נפשו וא"כ על עשה זו אנו דנין והיינו דבעי' למגמר ממוש"ר: אמנם מד' רש"י מ' בהדי' לכאורה דמפ' דאהא אנו דנין אם חייב לישאנה כלל ודבר זה ק' להולמו מאי לא יוכל לשלחה שייך אם לא יתחייב לישאנה וצ"ע: תוס' ד"ה כל ימיו המעיי' בד' רש"י יראה דגם בשמעתין כוונתו דקאי אלו תהיו לאשה, וכ"כ בזה לעיל: גמ' היניחא הא דלא מק' הש"ס לעיל הך קו' לפי פי' רש"י כ' ד' הש"ס כך בתחלה מק' ר"פ א"כ ל"ק מאונס מ"ט שפיר עבד דהדר בי' והדר מק' הש"ס דתי' דאונס לא קאי שפיר: רש"י ד"ה היניחא בסו"ד כ"כ לאפוקי מד' הרמב"ם דמפ' קיימו כל אימת דמצי לקיים דלפי גי' רש"י לא יתכן דאל"כ אדרבא קיימי א"ש טפי, והרמב"ם גרס גי' הראשוני': אלא דק' לי' לרש"י מנ"ל להש"ס לפ' כן קיימו ולא קיימו דלמא באמת הפי' כהרמב"ם ולק"מ וע"ז כ' רש"י דא"כ מאי לא קיימו דקאמר ר"ל אלא שהרמב"ם יישב זה דלא קיימו היינו אם מתה או קיבלה קידושי' מאחר אמנם ד' רש"י דזה מקרי אונס אמנם ד' הרמב"ם דמ"מ הוה תחלתו בפשיעה וסופו באונס וחייב וא"כ רש"י ס"ל פטור ונחלקו במחלוקת האגודה וכ"י פ' כיצד הרגל הובא ביו"ד סי' רל"ב סי"ב עיי"ש: תוס' ד"ה היניחא הנה קו' תוס' אד' רש"י חולין ממחזיר ואינו לוקה כ' ד' רש"י שם דגם ר"ל דריש כל ימיו אלא דלא הוה עשה לדידי' דלילקי עלה כ"א עיקר העשה קאי לפני שילוח ומ"מ כיון דגלי קרא כל ימיו שוב לא שייך