ליקוטי חבר בן חיים ד צח

ואמנם לעדה"ק כ' לחלק בענין אחר דהנה אד' הרשב"א ק' מ"ט לא דחי אביי לרב חנינא עד"ז וזה רצה הש"ך בע"כ ליישב ולזה כ' דבס"ד לא ידעי' דמיירי בס' פטר חמור ואמנם גם רש"י בסו"ד מיד כ' לקמן מפ' דס' היינו ס' פטר חמור והיינו דאס"ד דהוה ס"ל מעיקרא דהיינו ס' בכור א"כ לאו בר עשורי כלל הוא ומאי קאמר דפוטר ממונו בממונו של כהן לימא מפריש מן הפטור על החיוב אלא ש"ר דידעי' דמיירי בפט"ח וא"כ שוב ק' למה לא דחי אביי עד"ז ולזה כ' לחלק בענין אחר דבבכור ה"ט דת"כ אין מוציאין דאי אמרת מוציאין אתי למשרי בגיזה ועבודה מטעם שנכתב לפנינו בס"ד משא"כ בפטר חמור דל"ש זה שפיר מוציאין אמנם רב המנונא דהוה מפ' אפכא כמ"ש תוס' דכולא מלתא דאסורי' בגיזה ועבודה הוא משום דת"כ אין מוציאין שפיר לדידי' אין לחלק בין בכור לפטר חמור ואהא פליג רבה עליו ואהא שפיר קאמר ר' חנינא תניא דמסייעא לך דמדינא ת"כ מוציאין ולעולם כיון דמתני' בבכור סתמא קתני המוציא כ"ע מודו דאין מוציאין ומפ' בברייתא טעמא משום גיזה ועבודה: ואמנם ז"ש דאי נימא מוציאין אתו למשרי בגיזה ועבודה היינו אי בכל התורה כולה ס' ממונא אם תפס אין מוציאין וכמו שפסק באמת הרמב"ם והכא נימא מוציאין שפיר יאמרו דאפי' ס' אין כאן ואתו למשרי בגיזה ועבודה ואמנם הא גופא מנ"ל דבכל ס' ממונא אמרי' אם תפס אין מוציאין דהיינו בס' דדינא היינו מגמ' דפ' הזרוע דאמר רב אהאי בן לוי לא מסתייעא דלא שקלי' מיני' אלא מחטף כמי חטף והיינו משום דמס' לי' לרב וק' ע"ש הא מהא כי היכי דלא שקלי' מני' מס' ה"כ מצי למחטף מספיקא אלא לאו ש"מ דדווקא שקולי לא שקלי' מיני' הא אי תפס כהן לא מפקי' מיני' וא"כ היאיך מצי חטף וא"כ עכ"פ ידעי' דיש חילוק בין ס' דדינא דהתם פשיטא דאי תפס לא מפקי' מני' ואמנם היינו טעמא דשייך קים לי דהכא הוי דינא כמו שנזכר בס' ת"כ סברא זו ואמנם בס' המאורע ל"ש זה ומ"מ שפיר גזרי' הכא בבכור וכמ"ש ומבוארי' ד' הרמב"ם: וגם הטור דפסק בבן לוי כהרמב"ם היינו מגמ' דפ' הזרוע הנ"ל אלא דהך סברא שכ' ל"ש לשיטת הטור שהרי הטור לא ס"ל הכי בס' דדינא כמבואר בס' ת"כ וכ' ד' הטור דהתם טעמא אחרינא איכא כיון דרוב ישראל מלבד הכהני' אקרי עם וחייבי' במתנות למה לא נימא דגם לוים בכלל הרוב אלא דכ"ז שהלוים מוחזקי' מסייע להו מיעוטא לחזקה ולא מפקא מיניי' משא"כ אי תפס הכהן שפיר לא מפקי' מיני' משום רובא דמסייע לי': אלא דבין למ"ש הרשב"א בישוב ד' הרמב"ם בין למ"ש צריך ליישב הרי במתני' דס' בכורות קתני בהדי' בין טמאות וכו' ופי' רש"י דהיינו פטר חמור ועלה קתני המוציא וצ"ל כיון דמשום בכור בהמה טהורה נקט המוציא סתמא שפיר אף דבאדם וטמאה דווקא אם הכהן מוציא לא קפיד תנא בהכי: והנה הביא הרא"ש ראי' דקיי"ל תו"כ מוציאין מדר"נ פ' השואל דקאמר אפי' בא בסוף חודש למשכיר אף דהשוכר תפיס ועומד ש"מ תפיסה מס' לא מהני והש"ך בס' תו"כ תמה עליו הא התם טעמא משום קרקע בחזקת בעלי' עומדת וכ' דהרא"ש יישב זה במ"ש ואפי' מאן דפליג ה"ט משום דס"ל אודויי אודי לי' וכו' ע"ש כוונתו דבאמת ל"ש שם קרקע בחזקת בעלים עומדת כמו גבי מלוה אומר חמש דהתם על הקרקע אנו דנין וכאן על השכירות אנו דנין אלא דס"ד למימר כשמואל דעל השכירות אודויי אודי לי' משכיר לשוכר מדלא בא כ"א בסוף חדש ולזה איצטריך קרקע בחזקת בעלי' עומדת לומר כיון דקרקע בחזקתו קאי לא איצטריך לי' לתבוע בתחלת החודש ואין כאן סברא דאודוי אודי לי' ומ"מ אכתי השוכר מוחזק וס' הוה אלא ש"מ ס' ממון מוציאין: ואמנם התוס' דכתובות ס' ג"כ לתרץ מהך דשמואל דטעמא דשמואל משום אודויי וכאן לא ניחא להו בזה ה"ט דהש"ס פריך התם אשמואל מכור בל' וק' מאי מק' הא התם לא שייך אודויי אודי לי' אלא ש"מ דלא ה"ט כ"א טעמא דשמואל משום דתפס וכדמשני הש"ס שם וע' בנ"י ותמצא מבואר יותר: והנה בענין קו' מתרי ותרי תי' הרא"ש דבטוען ברי מהני תפיסה וכן תי' תוס' בכתובות ובשמעתין השמיטו תי' זה ונ' משום דכל עיקר קו' תוס' הוא לפי' רש"י בכתובות ורש"י לשטתו ל"ש תי' דלרש"י מיירי כאן כולא שמעתין בשתק ומטעם אודי' לי' וא"כ ע"כ מיירי דהכהן טוען ברי דאל"כ מאי הודאה שייך וש"מ דלמאן דאמר מוציאין אפי' בטוען ברי מוציאין: והנה הנ"י תי' משום די"ל בעדים לתופס והנה לכאורה זה תליא אי אמרי' ב' כיתי עדי' המכחישי' כ"א באה בפ"ע ומעידה או תרוויי' סהדי שקרי נינהו ולמ"ד תרווייהו סהדי שקרי נינהו א"כ אין מקום לד' הנ"י, אלא דהנ"י להל' שפיר כ': תוס' ד"ה קפץ נ' מקו' יש להביא ראי' לשטת הרשב"א דהיכא דאמרה תורה ביטול איסר מ"מ לא אמרי' נהפך האיסור להיות היתר אלא דמטעם אחרי רבים להטות שרי באכילה וא"כ ה"נ שנו עליו אלא דאקרי רבים להטות וזה לא שייך כאן דמצי מיירי דעם המנוי הזה הוה עשרה וא"כ או שהוא המעשר עצמו או שהוא מהנמנין וע"כ האיסור או הפטור פועל מה שלא הי' לו לפעול: תוס' ד"ה מפריש עליהן נ' דבחדא קו' נוכל לתרץ חברתא דעיקר רבותא דר"נ דאפי' ספיקות בפ"ע ג"כ נכנסין להתעשר דסד"א לעיל דווק' נכנסות לדיר דמשעה שנכנס לדיר הו"ל ס"ס ס' בגופו וס' בתערובות ומשו"ה אין יכול הכהן לתוקפו דלמא לאו היינו הס' ומשו"ה שפיר מתעשר ול"ש פוטר ממונו בממון כהן משא"כ אם הפריש י' ספיקות אף דהי' יכול לפטור בא' הוא לא ידע ולא עשה כן מ"מ חייבין במעשר ולא אמרי' למחר יתפוס הכהן א' ונמצא לא הי' כאן עשרה דאותו של כהן פטור כמ"ש תוס' משום לקוח ונמצא מקריב חולין בעזרה לא הי' כ"א אם תקפו כהן מוציאין מידו והיינו והן שלו אפי' אם תקפו כהן: ובאמת צריך יישוב אמאי לא דחה הש"ס לעיל דכיון שנכנס לדיר מבטל בטל ולא יכול הכהן לתופסו ואולי אפי' לד' ר"י הזקן דכה"ג לא מקרי ס"ס לענין תפיסה מודה ר"י וצ"ע: