ליקוטי חבר בן חיים ד צה

באו"ד והא דאמר בהגוזל כ"כ לעיל דד' תוס' מטין דגם בשורף ל"ד דמי שטרא מעליא דאי חדא דווקא אף אידך דווקא וטעמא מאי בשורף כ"כ לעיל: באו"ד ולא היו יכולים אז לגבות הימנה ובכתובות כ' דקטנה פטורה מדינא דגרמי דדינא דגרמי בכלל מזיק וקטן שהזיק פטור ונ' כוונתם בשמעתין מדחזי' דכפיי' רפרם לרב אשי מ' דבגדלותו חייב ולזה כ' לא היו יכולים אז לגבות: באו"ד וגם שלא היו מפסידין דברים אלו ק' להולמן דאי מחייבת לשלומי מחייבת לשלם הכל ואי פטרת לה משום שהיא קטנה תפטרנה לגמרי ונ' כוונת תוס' ע"ד שכתב בדבור הקודם דאכפיי' רפרם לרב אשי ש"מ דבגדלותה חייבת לשלם ואמנם דיו אם ככפיי' לשלם ההיזק מכיסו אבל לא הריוח ומ' לתוס' דלאו מדינא ממש כפיי' וכמ"ש לעיל: באו"ד כי שמא היה לה בושת כ' כוונתם דמה"ט לא סמכא דעתא דאמרה בנפשה הבעל ימחול ולא יירא ממנה שתתבענו לדין כי יסמוך ע"ז שהיא בושה לתובעו בדין: ויש לעורר דלמא רבנן דר"מ כאידך רבנן דר"מ דלית להו דינא דגרמי ונ' דא"ה הו"ל להש"ס למימר כ"ע אית להו דשמואל וכ"מ לטעמי' דאי' לי' דינא דגרמי ורבנן לטעמיי' אלא ש"מ דמ' להש"ס דלאו בדיכא דגרמי פליגי: והנה קו' תוס' תק' מאוד על הרמב"ם דפסק דצריך השורף והמוחל לשלם דמי כל השטר ונ' ד' הרמב"ם דוודאי אם הי' מכר לה השטר, והיה אומר לה התקדשי לי בדמי מכירת השטר היה דינה כשאר מוכר וצריך המוחל לשלם דוי כל השטר אבל מאחר שלא אמר כ"א התקדשי לי ה"ק לה בפרוטה שיגיע לך משטר זה התקדש לי ואם ימחול אח"כ וישלם לה פרוטת הקידושין אין לה עליו כלום ולכך לא סמכא דעתה: שם באו"ד ומיהו ק' לי והק' מהר"ם לובלין הרי גם בשובר צריכה להחזיר ללקוחות דמי מכירתן וכ"כ תוס' בב"מ בהדיא וכ' כוונת תוס' דאם מחזירין השובר לבעל לא יהיה ללקוחות ממי לגבות דהיא אין לה לפרוע אבל אם אין מחזירין כאמר לה דעי אם תמחלי הכתובה לבעליך אזי אם יבאו לקוחות שמכרת להם הכתובה תתחייב להחזיר להם דמי המכירה בוודאי לא תמחול לבעלה עד שיחזיר ללקוחות דמי מכירתן: באו"ד והלכה והכניסתה לבעלה וק' הרי כ' תוס' דלאחר גירושי' אין לחוש דידעת שאם תמחול תתחייב להחזיר דמים מרובים וכ' דכוונת תוס' שהכניסתן בתורת נכסי מלוג שהבעל יקח פירות ואם יוציא הבעל הא' השובר לא יקבל הבעל השני המעות לקנות קרקע לפירות ומ"מ אין לו דין עליה: ב"ק צ"ח ע"א הזורק מטבע הנ' ע"ד רש"י דכ"ז שלא איבד המטבע של חבירו אף שגרם לו היזק ממון מצד אחר מקרי גרמא בניזקין ומק' הש"ס אי ס"ד דים הגדול משום שיוכל להוציא ע"י בר אמוראה לאו כאבוד דמי למה לא יחלל עלי' מעשר אטו מי שיש לו פירות במקום רחוק והוא חולה שאינו יכול ללכת שם כ"א ע"י שליח לא יוכל לחלל וכ"ת התם במים עכורים לא היא דמ' דומיא דקסטרא שאינו אלא מקום סכנה אבל מי שאינו מתירא יוכל להביאם ודומיא דהכא בים הגדול במים צלולים אלא ש"מ כיון דנתוני' במקום סכנה כאבוד דמי: וה"מ דאדיי' אבל משקל שקלי' לפי פשוטו ר"ל דשקלי' בע"כ והו"ל גזלן ויע"ל אפי' שקלי' מדעתי' מ"מ מאחר שהוא שואל חייב להחזיר ואי זרקו לים גזלן הוא והפי' אפכא מאחר דהשבה בעי גזלן הוה: תוס' השף ע"כ נ"ל כוונתם דלמה לא מחלק רבה בשף גופי' בין משקל שקלא או לא כדלעיל א"א דהכא אפי' משקל שקלי' יוכל לומר הרי שלך לפניך ואמאי הא הוה כנסדק וע"ז כ' תוס' דס"ל דלא הוה כנסדק: אבל הרשב"א הק' מזוזי ועבדינהו נסכא ותי' דגזלן שאני דקני בשינוי א"כ שוב יק' למה לו לחלק בין קורנוס לשופינא לחלק בקורנס גופי' בין שקלי' או לא וצ"ל דגזלן רוצה לקנות כי מכח זה גזל אהני' לי' שינוי מעשה משא"כ בשמעתין דאינו רוצה לקנות לא מקני שינוי מעשה בע"כ: ונ' דאפי' לד' הר"י ב"ב כ"ב ע"ב והרא"ש בשמעתין וב"ב שם דמחלקי בין גרמא בניזקין לדינא דגרמי וכן מבואר כאן ד' רש"י מ"מ בשף לא שייכי הנך סברות של הנ"י בתוס' ב"ב שם דיצא ההיזק מתחת יד המזיק וברי היזיקא וההיזק בא מיד ובאמת לא הזכירו לא תוס' ב"ב שם ולא הרא"ש בשמעתין וב"ב מהך דשף מ' דמודי דתלי' בדיני דגרמי וצ"ע דאין ד' הפוסקים כן: העושה מלאכה בפרת חטאת לא מ' להש"ס דפרת חטאת ר"ל שכבר קנאה הגזבר דלא הוה דומיא דמי חטאת דמיירי ע"כ קודם שהוקדשו כמו שהביאו בתוס', א"נ דמ' להש"ס דבפרת חטאת ממש אפי' מלאכה חייב כמו במטמא טהרות של חבירו וס"ל קנסא מקנסא ילפי': תוס' ד"ה הא קמ"ל ואין לומר יל"ד הא הש"ס בשמעתין קאמר בהדיא הא צורם וצ"ל דכוונת תוס' דצורם קאי אדרבה וכאן דומיא דצורם קאמר כגון שנתן צבע למי חטאת דמנכר היזיקה: ועוד יל"ד לימא לעולם צורם כמי פטור ודנקט מלאכה משום פרה דבפרה צורם חייב לפי האין לומר וצ"ל דה"פ הש"ס דעכ"פ מדנקט תנא מי חטאת ופרת חטאת בחדא מחתא ש"מ דבתרוויי' צורם חייב: בסוה"ד וכן בהכשר צ"ע מעיקרא מאי קס"ד דלא יהא דמי להכשר וכ' דמעיקרא מ' לתוס' דהכי דמי לאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובעי' דעת בעלים משא"כ בהכשר דלא שייך זה משא"כ עתה מסקי תוס' כיון דהנך ב' דרשות על משקל אחד אזלי עובד ויותן דינייהו ג"כ שוו: אודך ה' בכל לב שהגעתי עד כאן בסוגי' עמוקה זאת מתוך צרה יגון ואנחה כי בליל ד' פ' וירא נגשו בנים סוררים בין 10-11 אוהר לשבור דלתי ביתי ולהלמני במהלומות היועץ שנתן עצה זאת שמו אב"ד והראשים הנגשים היו יו"ט ב"ב כפי אשר שמעתי זכרה להם אלקי': בסוגי' דתוקפו כחן ב"מ פ"ק (תחלת ימות החורף תרי"ט.) תקפה א' בפנינו הכה הא דנקט ר"ז בפנינו היינו להרמב"ן משום דשלא בפני ב"ד וודאי אמרי' שתיקה כהודאה או כהרשב"א דשלא בפנ י ב"ד וודאי לא אמרי' שתיקה כהודאה ומ"מ התינח אם האיבעיא לענין שתיקה כהודאה משא"כ אי