ליקוטי חבר בן חיים ד צד

ב"ב קמ"ז דדמי שטרא מעליא דקאמר אמימר ר"ל דמי מכירה כי היכי דלא יפסיד וא"כ ה"נ הרי השומר לר' יעקב אינו מפסיד כ"א שלא יכול לומר הרי שלך לפניך ודי בזה אם הגנב ישלם לו היזק זה אבל ד' וה' מנ"ל: וגם תוס' בתי' שני כ' כעין זה אבל כוונתם לדבר אחר דלמא ר"מ גורם להזיק ממון חבירו הוא דמחייב אבל גורם לממון אכתי לאו ממון הוא ומ"ש היא לפי שטת תוס' ב"ב קמ"ז עי"ש: והנה הש"ך חו"מ שפ"ו הק' אתי' קמא של תוס' למה לא קאמר הש"ס ג"כ אפכא ע"כ פטרי רבנן אלא בדבר שאינו ממון לכל אדם אבל בשורף שט"ח מודי וכ' דאין זה קו' דבשלמא דנימא ר"ש סבר ג"כ כרבה הוה רבותא אבל לומר דרבנן דר"ש לאו כרבה הא רבנן דפליגי אר"מ ולית להו דינא דגרמי כרבה ס"ל ומה לי הנך רבנן או הנך: (ועכ"פ ד' תוס' ב"ב קמ"ז דשטרא מעליא דקאמר אמימר ר"ל במוחל מה שנתן הלוקח בעד השטר נחזור לד' תוס' פ' מרובה שם שסיימו דדינא דגרמי דרבנן והביאו ראי' מס"פ הכונס דמבעי אמימר אי עשו תקנת נגזל במסור ולמה לא א"ו לא הוה דינא דגרמי כ"א דרבנכן וק' נהי דהוה דרבנן הרי אפי' במשחק בקוביא וחביריו עשו תקנת נגזל דשכנגדו כשבע ונוטל וע"כ צ"ל כוונת תוס' דלא הוה כ"א קנסא וכד' ריצב"א בתוס' ב"ב כ"ב ומעתה איבעי' דאמימר היינו דבעי ר"ה בר חייא פ' הגוזל בתרא מר"נ דינא או קנסא וה"נ אי דינא לא גרע ממשחק בקוביא ואי קנסא לא עשו תקנת כגזל: וא"כ ק' טובא לד' הרי"ף והרמב"ם דדינא דגרמי דינא מאי מבעי' לאמימר אי עשו תקנת כגזל וצ"ל לד' הרי"ף דס"ל כד' ר"י בתוס' ס"פ הכונס דבאיני יודע שהמסור אומר איני יודע קמבעי' לי' והנה בגזלן אומר איני יודע כמה גזלתי וודאי נאמן הנגזל בשבועה דהגזלן הו"ל למידע משא"כ במסור שמחוי על כרי של פלוני וכיו"ב ומנא הו"ל למידע כמה תבואה בכרי זה שנמסר על ידו ומבעי השתא לאמימר אי מ"מ הנמסר נאמן בשבועה או לא: אמר אמימר למאן דדאין דינא וכו' יל"ד מ"ש דנקט אמימר שורף מכולהו אינך דרבה לעיל והי' נ' ראיה מכאן לד' תוס' וסיעתם דכל הנך דלעיל הוו גרמא בנזקין וגם לדידן פטורין משא"כ שורף הוה דינא דגרמי אבל לד' הרי"ף והרמב"ם דלא מחלקי צ"ל דבא לאשמעי' דמשלם דמי שטרא מעליא דס"ד מאחר דמיירי דהלוה מכחיש ואומר דאינו חייב כלום דאי מודה למה ישלם השורף וא"כ יאמר השורף אף אם היה השטר בידך הי' אומר לך פרוע או מזוייף ומי יימר דמשתבעת אם יאמר אשתבע לי דלא פרעתיך קמ"ל אמימר דמשלם לו דמי שטרא מעליא וא"ש בזה דאשמעי' אמימר האי דינא תרי זמנין חדא בשורף בשמעתין ושוב במוחל בכתובות דבמוחל דאין על הלוה לשלם כלום אף דמודה דחייב וודאי חייב לשלם משא"כ בשורף דהלוה מכחיש ס"ד דלא משלם לי ואי אשמעי' שורף הו"א בשורף משלם לו דמי שטר מעליא דהרי המלוה הלוה ללוה ככל הכ' בשטר אבל במוחל דיו אם ישלם ללוקח מנה שנתן בעד השטר וכד' תוס' ב"ב קמ"ז קמ"ל דגם במוחל משלם דמי שטרא מעליא וכמ"ש הרמב"ם בהדיא וכן רש"י בשמעתין דאמנם ד' תוס' ב"ב שם דבמוחל אינו משלם ללוקח כ"א הכסף שנתן בעד השטר ומ' מדברי' קצת דגם השורף אינו משלם אלא מה ששוה השטר למכור מדכ' דהא דנקט אמימר דמי שטרא מעליא לאפוקי דמי נייר ולא כ' דאיידי דנקט בשורף דמי שטרא מעליא נקט נמי במוחל ש"מ דגם בשורף ס"ל דלאו דווקא דמי שטר מעליא אלא דק' טעמא מאי אטו המלוה הי' רוצה למכור השטר וצ"ל ע"ד שכ' דמאחר דהלוה מכחיש דיו אם ישלם לו מה שהיה שוה למכור לא זולת: וכ' רש"י מגבי לי' לשורף נ' כוונתו דדווקא אם השורף בר חיובא וכמ"ש תוס' כתובות פ"ו דקטן פטור מדינא דגרמי ורפרם דכפיי' לרב אשי אף ששרף בקטנותו לפי פי' רש"י היינו לפנים משורת הדין כמו שארז"ל על יאשי' מלך יהודה שהיה מחזיר לכל מי שהרשיעו בדין בעודנו קטן: אמנם בכתובות פי' רש"י שכפאו בהל' במשפט דאתא לקמי' דרב אשי וכ' דבשמעתין לא בא רש"י לפ' כך דבשלמא התם במוחל היה רב אשי דן דאיהו הלוקח אפסיד אנפשי' דהו"ל למכתב שטרא בשמי' דלא יוכל למחול אבל בשורף מאחר דמצינו דר"נ חייב מסור בהגוזל בתרא והל' כוותי' בדיני וכן ר"א ור"ש בן אליקים וכלהו מעשה רב דהל' הוא ומה הוצרך שוב רפרם לכפאו בהל' אלא לאו ש"מ דרב אשי גופי' בקטנותו שרף שטר ומ"מ במוחל לא רצה רש"י לפ' כן דבשלמא ששרף שטר בקטנותו לא ידע שהוא שטר חוב אבל שימחול וע"כ מדעת גרם היזיקא לא' מ' לרש"י שהיה ברב אשי אפי' בעודנו קטן מדת סדום זה לא נהנה וזה חסר ואמר הכ' גם במעלליו יתנכר נער ולזה פי' רש"י דר"ל כפאו בהל': א"נ י"ל דאס"ד דרב אשי בקטנותו מחל חוב ללוה ומחילתו היה מחילה וע"ז כפאו רפרם אח"כ ובלי ספק הי' הדבר מפורסם וכ"כ תוס' דמחילה ומתנה דין א' להם ע"כ ס"ל לרב אשי מתנת קטן שהגיע לפעוטות מתנה ובפ' הנזקין קאמר מר בר רב אשי אין מתנתו מתנה וסיפר לו רב מרדכי כי איהו בעא מני' דרב אשי באותו מקום אי מתנתו מתנה ולפשוט לי' מהא דרב אשי מוחל שטר בקטנותו ומחילתו היתה מחילה שהרי הוצרך לשלם בגדלותו אח"כ אלא ש"מ דהתם כפאו בהל': ובמ"ש לעיל דיל"פ בענין שטרא מעליא ב' פירושי' שפיר י"ל דבהא אפליגו רב אשי עם רפרם אי דמי שטרא מעליא דווקא או לאו דווקא וכפאו רפרם ואגבי מני' כי כשורא לצלמא כלומר דמי שטרא מעליא ממש בלי חסרון: ב"ב קמ"ז ע"ב ברשב"ם ד' צ"ע מאחר דרפרם אתמר במוחל כמו בשורף למה לי' להרשב"ם לאגמורי מוחל משורף וכ' ד' הרשב"ם דוודאי לא אירע הך דרפרם תרתי זימני דכיון דכפיי' רפרם לר"א פ"א למה לי' כאכפויי' זימנא אידך א"וו מעשה שהיה בשורף היה ורב אשי בקטנותו שרף שט"ח מבלי לדעת כלל שהוא שט"ח וכפי' רפרם והש"ס מייתי לה במוחל למגמר מנה למוחל זה כוונת רשב"ם: שם תוס' ד"ה המוכר ומוקי לה כר"מ כוונתם דקאמר הא מני ר"מ היא ואי לא מוקי לה כר"מ כ"א לענין אסור לשהות בלא כתובה הו"ל לש"ס למימר סבר לה כר"מ אבל ל' הא מני ר"מ מ' דכולהו כר"מ אתיא: