ליקוטי חבר בן חיים ד צב

ובתר הכי מייתי מכתן צמר דע"כ מיירי שלא נתכוין הצבע להזיקו דלהכי תנן שחור ואדום אדום ושחור למימרא דאפי' הצבע שנתן על הצמר ביוקר יותר מהצבע שביקש בעה"ב ודחי לי' דעכ"פ עביד מעשה בידים ומייתי מהמסכך גפנו פי' שהיה לו להרחיק ד"א ולא הרחיק אבל לא נתכוין להזיק וכן בהך דמחיצת הכרם נהי דנתעצל מלעשות גדר אבל להזיק לא נתכוין ועד"ז נ' ליישב מדוע לא משני הש"ס לעיל צ"ח גבי שורף שטרו במאמינו ולא קאמר דמודה השורף משום דאם השורף ידע ששורף שטר חוב ומתכוין להזיק מנ"ל לרבה דרבנן דפליגי אר"מ במחיצת הכרם דלא נתכוין להזיק פטרי אפי' בנתכוין להזיק א"וו דהשורף סבר שהוא נייר בעלמא ולא נתכוין להזיק כלל: אא"כ בפ' הכותב גבי מוחל שט"ח שמכרו דקאמר אמימר למאן דדאין דינא דגרמי מגבי' מכי' מ' דלרבנן דפליגי אר"מ פטור ומנ"ל והרי התם מתכוין להזיק, ודלמא גם רבנן מודי וש"מ דאמימר דהתם ס"ל דרבנן כרשב"ג פ' השולח וס"ל דמזיק שעבודו של חבירו פטור טעמיי' משום דלית להו דינא דגרמי ולהני רבנן איכוין אמימר וא"כ עכ"פ מוחל שט"ח ומכרו ומזיק שעבודו של חבירו חדא מלתא היא וכ"ד הרמב"ם ולא כד' הראב"ד: תוס' ד"ה שאני התם דבידים נ' דד' המק' היה מדמחייב ר"ע אפי' השביחו הצבע דהרי בשבח יתר על היציאה פליג ר"י ור"מ אפי' כה"ג מחייב וטעמא מאי משום דעכ"פ גרם לו שלא ליהנות מצמרו על אופן שרצה ומ"מ אין זה אלא גורם בעלמא ודחי לי' נהי דגורם הוה אבל מעשה בידים עביד ואין זה דומה למראה דינר: תוס' ד"ה מחיצת הכרם וא"כ בריי' כר"י ור"ש לא אתיא ונ' די"ל מהך בריי' שמעי' ג"כ דר"י ור"ש בתרתי פליגי אדר"מ בנבאר ד' רש"י לקמן שכ' גדור שלא יוסיף התבואה ומאי בעי בזה דק' לי' לרש"י הכפל דתני בברי' שני פעמי' אומרי' לו גדור ולזה מפ' רש"י דפ"א מיירי קודם זריעה ואומרים לבעל הכרם גדור וכ"ז שלא גדר אין בעל השדה רשאי לזרוע בתוך ד' אמות של כרם ונהי דצריך לשלם לו על הכרם הפסד ביטול שדיהו אבל מ"מ אם עבר וזרע ונאסרה תבואתו א"צ לשלם לו דבידים אפסדיה לנפשי' אבל בפ"ב מיירי דלאחר שזרע נפרצה וא"ל גדור שלא יוסיף מאתים וכמ"ש רש"י וע"ז תנא בתר הכי נתייאש ולגדרה ה"ז קידש וחייב באחריותו דהוא הפסידו במה שנתיאש מלגדור ועכ"פ הא דתני קידש לא תנן אלא לאפוקי מדר"י וכ"ש וזה כבר ידענא ממתני' ואמנם נקט בהדי' וחייב באחריותו למימר דגם אהא פליג ר"י ור"ש דלית להו דינא דגרמי: ומסקי תוס' דתנא דבריי' דהמניח שחטו ונתנו במתנה הוא דפליגי אר"מ ויל"ד למה לא קאמרי דרבנן דרשב"ג פ' השולח פליגי אדר"מ ואמנם כשתדקדק בד' התוס' באו ליישב ד' רבה לעיל צ"ח דס"ל שורף שט"ח של חבירו פטור כרבנן ואי ס"ל כרבנן דרשב"ג אין כאן ראי' דרבנן התם מיירי בדידי' קא עביד וכמ"ש הראב"ד וכ' לעיל שהוא ד' תוס' ג"כ משא"כ בשורף שט"ח דבשל חבירו קעביד ולהכי מייתי תוס' משחטו ונותנו דשור תם דהתם ג"כ בדחברי' קעביד אא"כ יק' מ"ש שחטו ונתנו מכהנים שפגלו במקדש כיון דהתם ג"כ בדחברי' קעביד ותו דתוס' כ' שם פ' המניח דדווקא לר' ישמעאל דס"ל ב"ח הוה ניזק שחטו ונתנו מכור משא"כ לכ"ע וא"כ גם בשחטו ונתנו בדידי' קעביד והו"מ לאתויי שוב מגיטין מרבנן דפליגי ארשב"ג ואמנם גם אראב"ד ק' דמחלק בין בדידי' לדחברי' והנה הרמב"ם פסק כר"ע דניזק ומזיק בשור תם שותפין נינהו ומ"מ פסק דשחטו ונתנו מכור והראב"ד שתק לי' ש"מ דאפי' היכא דבדחברי' קעביד ג"כ מזיק שעבודו של חבירו פטור וק' דידי' אדידי': והנה בעיקר קו' תוס' מכהנים שפגלו הי' כ' לכאורה דל"מ אי כהני שלוחי דידן וודאי מצי למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אפי' למ"ד דשלוחי דרחמנא כיון דרחמנא אזהרינהו שלא לפגל אי מפגל בטל שליחותו והוה כמזיק בידים ונ' דתוס' מיאנו בזה משום דמק' בגיטין שם לחזקי' ממה דתני מזידי' חייבי' מפני תיקון העולם ואי שמי' היזק מדינא חייב ואי כדברינו גם לר"י מדינא חייב ומ"מ י"ל דלבתר דמסקי' התם דאשוגגין פטורין תני מפני תיקון העולם י"ל דהו"מ למימר וליטעמיך ולעולם מטעם שליחות חייב לשלם ומ"מ ד הראב"ד צ"ע וכמ"ש: כ' רש"י נתייאש ובתוך כך הוציא הזרע וכו' כ' דד' רש"י דלאו דחשי' א' ממאתי' ממה שהוסיף אחר שנתיאש כי אם כיון שנתיאש חשבי' למפרע כל מה שגדל באי' ע' בדבריו: תוס' ד"ה אומר לו גדור לכאורה מד' אלו הי' כעין ראיה לד' הרי"ף דבעי' למימר עלך קסמיכנא דהרי גם כאן בעי' התראה אמנם באמת מבואר מד' תוס' דהך התראה הויא כדי שידע דצריך לגדור כי החיוב עליו לעשות הגדר לא זולת: תוס' ד"ה וחייב באחריותו כוונת ד' תוס' דע"כ הך מקרי היזק ניכר דאלא"ה מ"ט חייב וכ"ת משום שלא יהא כ"א הולך הרי כאן גם בעל הכרם מפסיד ואף דכ' תוס' ב"ב כ"ב ע"ב דכל דיני דגרמי מטעם קנסא היינו שראו חכמים לקנוס בדבר ההוה ורגיל וגם מחיצת הכרם בכלל אבל בהיזק שאינו ניכר דטעם הקנס משום שלא יהא כ"א הולך שפיר כ' תוס' דהיכא דהוא מפסיד ג"כ ליכא למגזר: ומ"מ יל"ד מ"ש תוס' ועוד א"כ לא הו"ל לחייב כ"א במזיד הרי במחיצת הכרם התרו בו וכמ"ש תוס' לעיל ומאי שוגג שייך במחיצת הכרם ונ' דד' תוס' בשמעתין דלא כריצב"א הנ"ל בב"ב שם כ"א דגרמי דינא הוה דאי קנסא א"כ נהי דר"מ קניס שוגג אטו מזיד וכד' הריצב"א שם מ"מ הש"ס הו"ל לחלק בדינא דגרמי בין שוגג למזיד ועתה כוונת תוס' דאי נימא דהא דמחייב ר"מ במחיצת הכרם הוא רק משום שלא יהא כ"א הולך מאחר דהוה היזק שאי"נ א"כ מנ"ל למימר דגרמי דינא הוה דלמא קנסא הוה ונ"מ לדידן דלא קנסי' שוגג אטו מזיד בשוגג ליפטר: ואמנם מ"ש תוס' דמשום דבעל הכרם מפסיד ג"כ שוב לא גזרו יל"ד מאי משני הש"ס בחולין ס"פ השוחט כדמקש' אר"נ ור"ע וכ"י ממנסך הב"ע דאי' ליה שותפות דאי לא אין אדם אוסר דשא"ש ולא משכחת מנסך כ"א בשותפות ולד' תוס' למה גזרו במנסך כלל הרי גם שלו מפסיד וצ"ל דלהאי לשנא קמא ס"ל לר"נ וכ"ע וכ"י כמ"ד היזק שאי"נ שמי' היזק ומתיישב בזה קו' תוס' בלי"ב שם בחולין למה לא משני ג"כ בדאי' לי' שותפות אמנם מאחר דאי משני הכי ע"כ ס"ל לר"נ ור"ע ור"י