ליקוטי חבר בן חיים ד צא

תליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן אי מזיק שעבודו של חבירו חייב או פטור וכאן לא שייך ניירא קלאי מנך כמו בשורף שטרו של חבירו אלא ש"מ כד' הראב"ד דאפי' מאן דפוטר במזיק שעבודו יכול לחייב בדינא דגרמי משום דבחברי' קעביד מעשה: תוס' ד"ה טימא את הטהור דע כי ד' התוס' בין לס"ד בין למסקנא וגם במסקנא דטימא בידים לא מיחייב כ"א משום דהיה לו לדקדק בהוראתו דעל מה שטימא לא שייך לחייבו דהכי סבר דטומאות טימא ולא טהרות: ד"ה טיהר את הטמא מה שעשה עשוי היכא דעירבן יל"ד מאי מה שעשה עשוי שייך אם בטלן ברוב וכי משו"ה בטלי משום שהוא טיהר אותם ובשלמא אי מתני' ר"מו ולר"מ לא שייך ביטול אפי' בשוגג רק היכא דעשה עפ"י חכם וכמ"ש תוס' לפנינו או משום דנתכוין לעכב טהרות א"כ שפיר שייך מה שעשה עשוי אמנם למאי דבעי תוס' לתרץ דלענין גרמי דווקא אתיא כר"מ ולא לענין ביטול אי' ק' מאי שעשה עשוי שייך בטיהר את הטמא והיה כ' ראי' מכאן לד' הטו"ז סי' צ"ט דלענין ביטול אי' אומר מותר שוגג הוא אף דהוה מזיד לענין התערובות ושפיר קאמר מה שעשה עשוי והו"ל אומר מותר וכשוגג דמי: ויל"ד מאין פשיטא לתוס' דטומאות דין איסור יש להם לענין ביטול איסור והי' כ' ד' תוס' דאי שמי' היתר ממילא אפי' רובא לא מהני דהיתר בהיתר לא בטיל וכ"ד מקצת פוסקים ובזה א"ש הא דלא מסקי תוס' מיד אדעתיי' לחלק בין נפלו ואח"כ נתפצעו לשמעתין דמ' להו דאי קרית לה היתר משום שבשעת נפילה היתר הי' א"כ אדרבא מגרע גרע דהיתר בהיתר לא בטיל כלל: באו"ד ותימא צריך ביאור מה עלה ע"ד תוס' לפ' דבקם דינא לא מקרי גרמי ולמה יקרא מסור לרבנן גרמי וצ"ל ד' התוס' דכיון דאינו יכול לחזור מהוראתו א"כ כי קא מורה דדבר זה טמא הו"ל כאילו בדבורו טמאו ומה לי מטמא בידו מה לי מטמא בדבורו ולפנינו יתבאר עוד בד' תוס': שם וי"ל אבל פרה וכו' יל"ד בשלמא שערבו עם פירותיו מאחר דמתני' באינו מומחה מיירי דהרי קתני וישלם מביתו שפיר כ' תוס' שלא לערב אבל במעשה דר"ט דמומחה לרבים היה מהי"ת ישאל עוד לאחרי' ונ' דעכ"פ יש לדקדק על המק' בסנהדרין שם מאחר דתנן והאכילה כ"ט לכלבים מאי ס"ד לפי דהבעה"ב האכילה וכ' דע"כ טריפות דכיולה האם היה מלתא דתמיהה ולא אירע עד אז בביהמ"ד דאל"כ לא היה הדין נעלם מכ"ט ולפרסם דין זה ביקש ר"ט מבעל הפרה שלא ימכר פרה זו לנכרים כי אז יקחנה נכרי א' ולא יתפרסם הדבר כ"א יאכילנה לכלבים ויקיפו אותה כלבים רבים ויתפרסם הדבר וא"כ הבעל הפרה ראה בזה כי הוראה זאת דבר חדש הוא ושפיר היה לו לשאול גם לחכמים אחרים: ואגב אורחא כ' טעם ר"ט שהטריף הוה משום שמא ניקבו בשעת נטילה הבני מעים והשיבו לו שיש אומנות בכך וליכא למיחש ומזה קצת ראיה לתרנגולים זכרים המסורסים שאין לחוש אצלם לנקיבת המעיים כי האומנים בכך יודעי' להזהר: ויש לעיין למה לא מייתי הש"ס מר"ט ור"ע דדיינא דינא דגרמי מקמי דידעי' מנשא ונתן ביד וכ' דהך דדן את הדין היינו רישא ומק' מרישא תחלה וכיון דאוקמי' רישא בנו"נמ ביד ממילא ידעי' דגם סיפא מיירי בנו"נ ביד: שם באו"ד וכן ברישא דתנן מי שאינו מומחה יל"ד מאחר דפשיטא להו דהתם משום גרמי ישלם מביתו תק' להו קו' בבכורות שם אמאי לא קאמר אהך סתמא לימא תנן סתמא כר"מ דדן דינא דגרמי וכ' ד' תוס' בשמעתין דמאחר דמק' שם לימא תנן סתמא כר"מ דאינו מומחה שראה הבכור יקבר ומשני אפ"ת ר"י בדוקין שבעין ומ"מ פשטא מ' דכר"מ אתיא ולא קיי"ל כוותי' וא"כ גם בגרמי י"ל דלית ה' כוותי' ולהכי מייתי סיפא דדן את הדין דהוא סתמא לענין גרמי לחוד ונידוק מכה דבגרמי הל' כר"מ מאחר דסתם לן תנא כוותי': שם באו"ד מ"ש מכהנים שפגלו לכאורה יש לחלק בשלמא דיין ושלחני כיון דהרבה דייני' בעולם ומה גם אינם מומחי' דמיירי מתני' בי' וכן הרבה שולחני בעולם שאינם כדנכא ואיסר מאן אמר לשואל זה לילך אצל דיין ושולחני זה והוא גרם לעצמו שלא ידע ללכת אל עיר משא"כ כהנים במקדש אל מי מקדושי' יפנה זה שיש עליו קרבן אם לא לכהני המשמר וכה"ג הוצרכו רז"ל לחייב אפי' על דינא דגרמי: שם באו"ד וניירא בעלמא קלאי מני' ואכתי ק' למ"ד מזיק שעבודו של חבירו פטור מ"ש מכהנים שפגלו במקדש והיה נ' מזה ראי' לד' הראב"ד דאפי' מאן דפטור במזיק שעבוד מחייב בשורף שטרי משום דבחברי' קעביד מעשה והיינו כהנים שפגלו משא"כ מזיק שעבוד בנפשי' קעביד מעשה ועדן יש להקשות ממוכר שט"ח ומחלו דלמאן דלא דאין דינא דגרמי פטור מ"ש מכהנים שפגלו ונ' דהא תליא דוודאי לרש"י פ' הכותב שם דס"ל דהנייר כשאר ביד הלוקח א"כ ק' הא בדחברי' קעביד מעשה ודמי לכהני' שפגלו אבל להפוסקים דהלוקח צריך להחזיר הנייר ללוה ולא היה הנייר מעולם שלו דמי למזיק שעבודו של חבירו ולפי"ז צ"ל דגם הראב"ד ס"ל דהנייר של הלוה ולא דמי לכהני' שפגלו ומ"מ ק' למה חייב שוב מדינא דגרמי ואי ס"ל דהנייר של הלוקח יק' דגם למ"ד דלא דאין דינא דגרמי ליחייב מידי דהוה אכהני' שפגלו אם לא נחלק כמ"ש לעיל וע' לקמן נבא אי"ה עוד לד' תוס' אלו: ונבא עוד הפעם לתרץ למה לא הביא הש"ס הך דמחמת הגזלן ע"ד שכ' לעיל דמאחר דגם שולחני הרואה בחכם דינר של חבירו ואינו מתכוין להזיק כלל חייב לשלם ע"כ דינא דגרמי דינא ולא קנסא דמהי"ת נקנוס למי שאינו מתכוין להזיק ממילא לא מצי לאתויי ראיה ממסור דנהי דדייני' שם דינא דגרמי אבל י"ל דמשום קנסא חייב ובאינו מתכוין להזיק ל"ש קנסא ולכך מייתי תחלה מדן את הדין דמ' בכורות ושבק למתני' דהגוזל נתן צמר לצובע וכו' דשנויי' בב"ק משום דהך דדן את הדין דמי לגמרי לדינר לשולחני ודחה רב בשנטל ונתן ביד ואמנם אין אנו צריכין לומר דרב לית לי' דינא דגרמי מדמוקי מתני' בנו"נ ביד לא היא כ"א י"ל רב כר"ח פ' אד"מ ס"ל דמה שעשה עשוי הוה משום דנו"נ ביד דווקא: