ליקוטי חבר בן חיים ד צ

בעי' קם דינא שפיר כ' הרי"ף דבעי' עלך קסמיכנא וכדר"ל: ואין להק' אדר"פ לעיל למה לא מוקי הני ברייתות חדא כר"מ וחדא כרבנן דע"כ לרבנן גם הדיוט פטור דמהי"ת יתחייב: והא דהוה מ' לר"א דר"מ ולא ס"ל קאמר היינו משום דק' לי' ל"ל למימר ר"מ הוא א"וו דלית הל' הכי והשיב לו ר"ל מאחר דהא דר"מ ידעי' מברייתא דמחיצת הכרם ודאתיא כר"מ היינו כמ"ש תוס' דר"י ור"ש דס"ל אין אדם אוסר ע"כ לא ס"ל כהך בריי' ומעתה ה"ק ר"ל כי היכי דהל' כר"מ בהא דמקדש שאינו שלו ה"נ הל כר"מ בהא דמחייב לשלם וא"ש בזה מ"ט לא מייתי הש"ס לעיל גבי שורף שטר מאן הוא דס"ל דינא דגרמי משום דהא דמחיצת הכרם היינו פי' דד' ר"ל וכמ"ש, ויל"ד בשלמא לד' הרמב"ן דדינא ממש קאמר ר"מ שפיר ילפי' חדא מאידך משא"כ לד' תוס' ב"ב כ"ב והסכים כן הש"ך שפ"ו דקנסא בעלמא הוה מנ"ל למילף חדא מאידך אפי' למאן דיליף קנסא מקנסא הרי עכ"פ חזי' דבדוכתי טובא לא קנסו וצ"ל דעכ"פ תניא בבריי' לעיל דהמראה דינר לשולחני אם אינו אומן כדנכא ואיסור חייב לשלם וכיון דאשכחן לר"מ דקניס בדינא דגרמי אמרי' הך בריי' ר"מ היא: ויל"ד לד' הרמב"ן דאמר דינא ממש ומ' דדינא דאוריי' קאמר דאי דרבנן שוב מקרי קנסא כמו היזשא"נ דקרי' לה קנסא וק"ל היכן מצינו בתורה דגורם בנזיקין חייב וכ' דר"מ יליף לה מעדים זוממין דאמרה תורה כאשר עשה כן יעשה לו ומאי עשה גורם בעלמא הוה ש"מ גורם מקרי מעשה אלא דק' הרי אדרבא בעדי' זוממין אם נעשה מעשה על פיהם פטורים דכאשר זמם כ' אמנם למ"ש הרמב"ם דבממון חייבי' אפי' לאחר שנעשה מעשה שפיר ילפי' מעדים זוממין וא"כ היה אפשר לומר דר"מ ורבנן פליגי בהא גופא אי בממון עדים זוממין חייבי' אפי לאחר שנעשה מעשה או לא ומאחר דקיי"ל כר"מ אתיין ד' הרמב"ם כהר': ויע"ל דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא אי עד זומם חידוש דרבנן כרבא דעד זומם חידוש הוא ולא ילפי' מני' ור"מ סבר כאביי דלאו חידוש הוא ומאחר דקיי"ל בעד זומם כאביי שפיר קיי"ל ג"כ כר"מ: ועד"ז נ' לפ' הסוגי' לקמן פ' הגוזל בתרא דיתבי ר"פ ור' אבוהו גבי ההוא דאחוי אמטכסא בעי' לחיובי' מהא דתנן דן את הדין וק' למה לא פשטו מהך דאם מחמת הגזלן חייב ונ' לבאר דתוס' לקמן ורמב"ן בשמעתין הקשו מ"ט לא מייתי מסתמא דהגוזל הנ"ל ותי' הרמב"ן ק' להולמו דעדן ק' מנ"ל דרבנן פליגו והק' עוד א"כ בדן את הדין נמי ותי' דהתם באמת הו"מ לדחויי הכי אלא דעדיפא מק' וק' עכ"פ על המק' דקאי בב"ק והניח מתני' במכלתון ופשיט ממס' בכורות ועוד תי' דסמיך אהך דלעיל מני' מי שאינו מומחה וראה הבכור דאתיא ג"כ כר"מ וק' קו' תוס' דהו"ל לאתויי מהא דהוה ג"כ דינא דגרמי ואולי ס"ל להרמב"ן דהתם כיון שאין לו רשות להתיר בכורות ומתיר הו"ל כמו שאינו שוחט ושוחט דשחיטתו נבילה וישלם מביתו כן ה"נ גדרו בדבר כי היכי דלא יתיר בכורות מי שאינו ראוי להתיר וצ"ע ואמנם נ' דאדרבא עיקר רבותא דר"ל הוה דר"מ דאין דינא דגרמי וכמ"ש הרמב"ן דל' דינא מ' דינא ולא קנסא וכ"מ אי דינא אי קנסא כדאמרי' בהגוזל בתרא למגמר מכי' לעלמא ועתה אי ר"מ דינא קאמר אף מראה דינר לשלחני חייב ואי קנסא מכא תימרא והכה לכ"ע מתני' דהגוזל בתרא מיחייב בדינא דגרמי אלא דאכתי לא ידעי' אי דינא אי קנסא ור"נ דאהדר לקמן מתני' היא ג"כ לא פשוט מידי כ"א א"ל עובדא דידי מתני' היא וממילא לא מצו הש"ס לאתויי לא ממתני' דהגוזל ולא ממי שאינו מומחה דתרווייהו י"ל משום קנסא ואכתי דינר לשלחני לא ידענא ובעי למפשט ודן את הדין דא"נ תימא התם ג"כ קנסא טיהר את הטמא והבעה"ב עירבן עם פירותיו למה זה יקנסו לדיין אי לאו דדינא הוא דגורם כמזיק ודחה דמיירי בכו"כ ביד ופשיט מצבע דיל"ד למה נקט תכא בכפילא שחור וצבעו אדום אדום וצבעו שחור א"וו לאשמעי' דלא רצה לאונות לבעה"ב דאפי' אם הצבע שצבע הוא ביוקר מאשר רצה הבעה"ב אפ"ה חייב ונקט תרי גווני דלא נימא דווקא כה"ג חייב משום דרצה להונות ואמאי באמת חייב ומאי קנס שייך א"וו דינא קאמר ודחי התם לאו גורם הוא ופשיט ממסכך ומחיצות הכרם דתנן חייב באחריותו ולא חייב לשלם מל' חייב באחריותו מ' דהשעבוד על נכסיו כבשאר נזקין ואפי' מת המזיק יפרע הניזק מנכסיו ואס"ד קנסא הרי לא קנסו בנו אחריו, והשתא א"ש דר"פ ור' אבוהו לקמן פ' הגוזל בתרא לא רצו לפשוט ממתני' דמחמת הגזלן דוודאי ידעו דמסור חייב לשלם אך סברי מדין קנס וס"ל דאין גובי' קנסות בבבל ולעיל דלא קאמר דהיינו נ"מ דמדחזי דר"נ חייבין הרי ידעו דר"נ דינא ס"ל ורצו לפשוט מדן את הדין וכמ"ש דטיהר את הטמא וודאי דינא הוה ולא קנסא ודחה ר' אילעא ושדרוה לקמי' דר"ש בן אליקי' ור"א וחייבוהו מדתנן חייב להעמיד לו שדה אחר ומאי בעי' תנא בזה לתני חייב ותו לא א"וו בא להורות דדינא הוה דגורם כמזיק ומעדי' זוממין ילפי' דכ' כאשר עשה כן יעשה לו וחייב דווקא לקנות לו שדה אחר לא זולת א"כ ש"מ דינא קאמר ואף בבבל חייב ומ"מ ר"פ ור' אבוהו דלא פשטו ממתני' לית להו הא דיוקא וליכא למפשט ממתני' מאומה ולהכי שביק הש"ס מתני' דמחמת הגזלן ופשיט ממחיצת הכרם דתנן חייב באחריותו והתם וודאי דינא קאמר וכמ"ש לעיל: הי ר"מ כ"כ לעיל קו' הרמב"ן למה לא מייתי מפ' הגוזל בתרא ותי' הרמב"ן משום דבעי' לאשכוחי מתני' דפליגי רבנן עלי' דר"מ ויל"ד הרי רבנן דמזיק שעבוד פטור במ' גיטין ע"כ גם בדינא דגרמי פטרי דר"ש הוא כדאמרי' פ' פ' הכונס והיה כ' דהרמב"ן אזיל בשטת הראב"ד בה' חובל ומזיק דאף מאן דמחייב בדינא דגרמי יוכל לסבור דמזיק שעבודו של חבירו פטור אלא שה"ה שם הביא דהרמב"ן כחלק על הראב"ד ומ"מ במ"ש נתיישב למה לא מק' הש"ס לעיל עלי' דרבה ממתני' דהגוזל בתרא דמחמת הגזלן חייב אלא דרבה באמת הו"מ למימר אנא כרבנן דרשב"ג ס"ל דמזיק שעבודו של חבירו פטור והא דאמר רבה ניירא קלאי מינך למוקמי נפשי' גם כרשב"ג וכ"ד הש"ס פ' הכונס: ולכאורה יש להביא ראי' לד' הראב"ד דיל"ד ר"פ ור' אבוהו דלא רצו לחייב מסור משום דא"ל ר' אילעא ממתני' דדן הדין אין ראי' למה לא אמרו דדינא דמסור