ליקוטי חבר בן חיים ד פח

ליקוטי חתם סופר חלק אה"ע חלק ראשון סי' ו' ד"ה אבל יותר שאין אנו תולין כצ"ל: ססי' ח' תקפ"ח צ"ל תקפ"א כי בשנת תקפ"ו כבר ישב הגאון שערי תורה בואפאלטשאן: סי' י' ד"ה ואי משום דחיק ומוקי כצ"ל: סי' י"ז ד"ה והאמנם איך ימנעם כ' דאחינוך דעי"ז שרואה כי הדבר מגונה מה"ט ימנע מזה: סי' י"ח ע' נוב"י מהדורא תנינא סי' כ"ח כ"ט ל': סי' י"ט ד"ה והנה מ"ש ה"ר אברהם הוה מצי לאתויי כצ"ל: סי' כ' ד"ה והנה להרמב"ם דלא תבשל כתיב צ"ע בלא"ה מאן לימא לן דמבשל בחמה חייב מ"ש ממבשל בחמי טברי': שם באו"ד אדעתי' דנפשי' בשביל ישראל לשון זה צ"ע: סי' מ"ג מהמקובץ אם יבוא הרוג צ"ע דבעלי הארכי גופם מעידין מפי אחרים שמת תחת ידם ואין לזה דומה לשטרות העולין בערכאות שנעשה המעשה בפניהם: סי' מ"ד ד"ה והנה הר"דך אבל כתובה בפנינו כצ"ל: סי' מ"ח ד"ה יקרתו הגיעני יעקב בער וואייזענשטאדט תימא בעיני למה לא סמכו ג"כ על המכתבים שקיבל בכל עת מאייזענשטאדט דע"י חותם בי דואר נודע ממילא איזו אייזענשטאדט ויותר מזה שאשתו כתבה לו לשם מכתבים ואולי לא היו המכתבים בעולם וגם העדים לא ראו אותם היטב: סי' ס"ח ד"ה אך סוגיין שהוא שלשים מבוטין כצ"ל: סי' ע"ג ד"ה איברא החמירו בכלאים כצ"ל: סי' ע"ה ד"ה והנה בכתובות לא יאמנו כצ"ל: סי' פ"ו ד"ה וראיתי לרשב"א דבימי המשנה כך כ' תוס' ב"ב קס"ב ע"א ד"ה לפי שאין למדין עיין שם והוא תימא: סי' צ"ו ד"ה והנה לרש"י וא"ת נאמן צ"ל ואתיא נאמן: סי' צ"ז ד"ה ובמאי דשדר ה"ז נזיר ויש להביא ראי' מכנוי נזירות למ"ד לשון שבדו להם חכמים ומ"מ הוה נזיר לכל מילי: סי' ק"י ריש הסי' עפ"י תנאי כצ"ל: סי' קי"א סוף הסי' הקידושין והייחוד צ"ע למה הקדים הייחוד והבעילה לחופה: סי' קי"ג דלא מצינו פגם מצאתי להרמב"ם באגרת תימן שכ' בהחלט דכל היוצאים מדת ישראל אפי' על ידי אונס בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני וביאר שם הענין וד"ל: סי' קט"ז שלשה נשים וכן העתיק בס' חכמת אדם בפשיטות דבעי' שוות בשני זיווגים עיי"ש: סי' קכ"א ד"ה אך להיותו כל שארו דקרא ומ"מ ונתתם את נחלתו לשארו לדידן דקיי"ל ירושת הבעל דרבנן לא קאי אאשתו: סי' קכ"ב אשר ברא ששון ושמחה אמנם התם אמרי' ג"כ מהרה ה' אלקינו ישמע א"כ מתפללין על הבנין ושפיר דמי כי כל נישואין קירוב גאולה כדאמרי' ביבמות מי שאינו עוסק בפ"ו מעכב את הגאולה דאמר מר אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף משא"כ שהשמחה במעונו: סי' קכ"ו ד"ה הנה שיעור שסך הכל ק"ו לויט כצ"ל: סי' קכ"ז בסוף הסי' אלא מאין כסף צ"ע דבקידושין ד' ע"ב מ' דלכ"ע ילפי' אתרוויי' ואין כאן פלוגתא ועיין שם תוס' ד"ה כי יקח וצ"ע: סי' קל"א ד"ה ובהא דכ' ראשונים פ' במה אשה גבי בירית כצ"ל: סי' קל"ג ד"ה והא לא דמי ולמעבד איסורא כצ"ל: שם ד"ה וכ"כ להדיא בענין דאוריי' הל' מוקשה דהרמב"ם פסק בהדי' דאין בנו מן הפנויי' פוטר מן החליצה דמדאפקרה נפשה להאי אפקרה נפשה לעלמא וצ"ע: סי' קל"ד ד"ה מ"ש הר"מ מאמר קידושין צ"ל מאמר קדישין והוא חיבור על שו"ע חו"מ וישנו ת"י: שם באו"ד אפוטרופס לדיקני כצ"ל: סי' קמ"ז ד"ה ע"כ ראו פ' פנחס צ"ל מסעי: שם ד"ה וידוע מה שהשריש בתוס' ב"מ ובריטב"א פ' לולב וערבה עיי"ש: סי' קנ"ז ד"ה אך ענתה בי והיה מתכפר בשעיר כמלך ע' רמב"ן פ' ויחי ע"פ לא יסור שבט מיהודה שכ' דכל מלכי ישראל שלא נמשחו עפ"י נביא עליהם הכ' אומר המליכו ולא ממני וצ"ע: שם ד"ה ולו יהיבנא לשמעי בן גרא לכאורה התם משום שנשבע לו כמו שאמר בפי' לשלמה ואני נשבעתי לו ובאמת משום שאינו רשאי למחול צוה לשלמה ולא תרד שיבתו בשלום שאולה אלא דצ"ע היאיך נשבע דהע"ה לעבור על ד' תורה: ליקוטי חתם סופר חלק אה"ע חלק שני סי' ט' ד"ה ומהנראה אטו חתימה צ"ל כתיבה: סי' כ"ב ד"ה וכל זה כי דור ישרים צ"ע דאין זה קרא בשום מקום: סי' ל"ד דמתקריא באדשאן צ"ל פאשזאן, וכן העתיק בס' טיב גיטין בשם מרן זצוק"ל אלא שהעתיק שם פאשזן בלא אלף ולא ידעתי אם הוא ט"ס: סי' ל"ח הינדל ע"ש השגל כלבתא, אחרי נשיקת עפר רגליו מרן זצוק"ל הייתי אומר על שם אללה שקורין בל"א הינדין, למה נסמיך שם בנות ישראל ע"ש דבר טמא: סי' מ"ד ד"ה ומ"ש מעלתו סמוך לוסתה דאוריי' וכ"כ הסדרי טהרה: סי' מ"ה והקשה הרב"ש דלר"מ חתימה בעי וכ' דלד' הרי"ף ורמב"ם דר"א אף עידי מסירה קאמר א"כ יש לומר או או קתני או לסופר כתוב אם אין עידי חתימה או לעדים לחתום אם יש עידי חתימה: שם ד"ה ובתשובה א' כיון שנעשה שלא ברצון לכאורה כתבי ידו של בעל לכ"ע לא בעי עידי חתימה דהרי יוכל לגרשה מן התורה בכתב ידו בלא עדים וצ"ע: שם סי' מ"ה בסוף הסי' ומחייב קרבן שבועה צ"ע דקרבן שבועה חייב אם אמר איני יודע אבל אם הגיד אלא שחייב בהגדתו את הזכאי וזיכה את החייב מה קרבן שבועה שייך: סוף הסי' פ"ב צ"ל מ"ד, תקפ"ה צ"ל תקס"ה ע' סי' הבא: סי' מ"ו ד"ה ובלאה"נ היכי משכחת צ"ע הא משכחת לה מה"ת בכ' בכתב ידו: באותו סי' ד"ה ושמעתי ממורי כ"ש שהוספת לפי' ד' רש"י ותוס' דטעמא דמודה ר"א דע"כ כשנישאת לשני ניתוק