ליקוטי חבר בן חיים ד ו

נ"ט איכא דדריש וי"ו ואיכא דלא דריש וי"ו בסנהדרין י"ד ע"א תוס' ד"ה ור"ש לא דריש וי"ו וכו' וע"ש נ"א ע"א ד"ה הא מני ע"ש ועש"ס יבמות ע"ב ע"ב דאפי' מאן דלא דריש וי"ו וי"ו דוהי' דרש וביומא מ"ה ע"א וע"ב: ס' כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו הרי"ף סוף ב"ב לית לי' הך כללא ועמ"ש רא"ש ב"ק ס"ה סי' ה' ועמ"ש תיו"ט פ"ח דעירובין משכה ז' בענין זה בשיטת הרמב"ם: ס"א אורחי' דקרא לכפול תיבה א' בענין א' יותר מבשני ענינים ולפעמים מצינו בהיפוך עיי' כל זה בתוס' ס"פ כל שעה ד"ה א"כ לימא קרא בשל בשל מבושל מבושל ע"כ מביאים כל השייך לזה: ס"ב מודה ר"ג דלא פליגי משנה ערלה ספ"א ר' יוסי אמר וכו' ומייתי ר"ש תני מודה ר"י וכו' ומייתי לי' הש"ס פ' כל הצלמים וכ' שם תורת חיים דשייך מודה אע"ג דלא פליגי ומסייעא ממשנה חולין ס"ג ע"א וע"ש תוס' ד"ה ומודה כ' יהודה לא משמע כת"ח הנ"ל עיי' לעיל סי' ב': ס"ג אין אלו אלא דברי נביאות הוי לשבח, עשו דבריהם כדברי נביאות אינו לשבח כך העלו תוס' עירובין ס' ע"ב ד"ה אין אלו: ס"ד תרוויי' תנינהו לפעמים הוי קו' מאי קמ"ל ולפעמים סייעתא ע' תוס' ע"ז ל"ז ע"ב ד"ה אמר רבא וע"ש בעירובין ס' ע"ב בתוס' ד"ה אין אלו: ס"ה כללים בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד עיי' היטב בשבת קכ"ד בתוס' שם וספ"ק דעירובין: ס"ו אין לוקין על לאו שנאמר באם אינו מכין ד' לח"מ פ"ט ממ"א ומביא ראי' מתוס' ר"פ איזהו נשך ס"א ע"א ובאמת המעי' שם מוכח ההיפוך וצל"ע ושוב שמעתי זה בשם אור חדש: ס"ז לפעמים מייתי הש"ס שינוי על אמורא מאמורא דקשיש מני' טובא אלא שלא אמר מילתי' אהך תיובתא רק אמילתא אחריתא והש"ס מסדר לי' הכי ע' תוס' שבועות ה' ע"ב ד"ה רבא אמר וע"ז כ"ד ע"א ד"ה אמר חזקי' ושם נ"ז ע"ב ד"ה לאפוקי וכו' ובדוכתא טובא וע' תוס' חולין ב' ע"ב ד"ה אנא שחיטתו כשרה: ס"ח כל היכא דכתיב אדם היינו ישראל אבל האדם גם גוים בכלל וכן בני אדם ע' תוס' ע"ז ג' ע"א ד"ה כהנים וע' ת"ח שם דבר נאה: ס"ט לפעמים תני ג' בבי והרישא והמצעתא הוי לא זו אף זו לחד תנא ומצעתא וסיפא הוי לא זו אף זו לאידך תנא דצריכא לפרש דברי תוס' בע"ז כ' ע"ב ד"ה ואי וכו' אך מתוס' שבת ק"ב ע"ב ד"ה אבל וכו' לא משמע בן דא"כ הו"ל לשנוי ג"כ הכי וק"ל: ע' כח דהתירא עדיף עמ"ש תוס' ע"ז מ"א ע"א ד"ה אמר שמואל ע"ש בסוף הדיבור: ע"א מצינו מרז"ל כסיפא להו מלתא להחזיר אכסוף רבא גיטין ע"ז ע"ב שם בגיטין אכספי' רב עיליש לרבא ועיי' ב"ב קל"ג ע"ב אכסוף רב עיליש קמי רבא וקרא עליו אני ה' בעתה אחישנה וע' ע"ז כ"ח ע"א אמר טרוקי גלי דלא לותי גברא דלטרדן ולפירש"י משום כיסופא אמר הכי ועיי' עירובין י"א ע"ב אמר ר' ששת לא תימא להו לדבי ר"ג ממתני' דכיפה ועוד ל"ט ע"ב גבי בישרא דטבי' וע"ש עוד כ"ו ע"א קרא עליו ר"ג חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו וב"מ צ"ז ע"א א"ל רבנן לרבא פשיעה בבעלים ואכסיף: ע"ב אביי בר אבין ור"ח בר אבין תני תרווייהו בי רבה פגע בהו וכו' פסחים ל"ד ע"א רב כהנא ורב ספרא תני סנהדרין בי רבה פגע בהו וכו' סנהדרין מ"א ע"ב עיפא תני שבועות בי רבה פגע בי' ר"ה ועיי' מ"ק ט' סע"א תני פי' נדרים בי רשב"י ועוד בשבועות ל"ו ע"ב רב אחא בר הונא תני שבועות בי רבה פגע בהו: ע"ג לפעמים הקשו קו' להקניט בשבת מ"ו ע"א ר' אווי' איקלע לבי רבא וכו' אקפד בי' רבא בעי לצעורי' א"ל מ"ט רבה ור"י עוד שם קכ"א ע"ב אבין שטי' מתני שטותא לדברי' פירש"י כעס ומתכוון להקניטו ובברכות ס' ע"א התחיל הוא מטמא והן מטהרין ובקידושין נ"ג ע"ב ונזיר מ"ט ע"ב תלמידי דר"מ קנטרנים הם ועיי' מעשה סוף הוריות גם בחולין ק"י ע"א גבי רמי בר תמרי ופ' עשרה יוחסין דף ע' גבי הא גברא והא טסקי ובכתובות ס"ט ע"א גבי ענן ענן ממקרקעי ומטלטלי: ע"ד אין למידין הלכה מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שיאמר הלכה למעשה ב"ב ק"ל ע"ב אין למדין הלכה מפי גמרא נדה יו"ד ע"ב תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם בשעת מעשה אמרה אין חוששין לו יבמות ע"ז ע"א וע"ש בתוס': ע"ה החילוק שבין הלכתא מנהג ונהגו בתענית כ"ו ע"ב ומביאו רש"י עירובין ע"ב ע"א מטין אתמר ברכות ל"ג ע"א תענית כ"ו ע"ב כתובות פ"ד ע"ב: ע"ו רבנן מדאורייתא לא עבדי' ק"ו כדה יו"ד ע"ב פלוגתא דר"א ור"י: ע"ז כל ימיו של ר"א עביד כר' יהושע אע"ג דהלכתא כר"א משום דלא נגררו בתרי' ע"ש כל ימיו של ר"ג עביד כר"ג משמת נכנס להפר דבריו עירובין מ"א ע"א בכל יום אתה מחבב דברי לפני ר"י וכו' שמא יראו תלמידים פסחים ק' ע"א: ע"ח חד הואיל אמרי' תרי הואיל לא אמרי' פלוגתא דר"י ורבנן פסחים ל"ח ע"ב חד מיגו אמרי' תרי מיגו לא אמרי' פלוגתא ר"א ורבנן ב"מ ט' ע"ב: ע"ט הואיל ואשתרי אשתרי עיי' יבמות ז' ע"ב וקידושין כ"א ע"ב עיי' חולין ז' ע"א בעי ר' ירמי' איבעי' בשר נחירה ופירש"י שם וכעין זה בברכות וי"ו ע"ב דחלב הואיל ואשתרי בי' אמה"ח ה"א דאשתרי נמי איסור טומאה וכן פא"ט ס"ד ע"א תוס' ד"ה שאם רקמה גבי ביצים ע"ש וע"ש ס"ט ע"א מהו לגמוע חלבו וכו: פ' כי הוי ר"י וכ"ש בפרה לא מסקי' מיני' אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא יומא מ"ג ע"ב כי הוי ר"י ור"ל בתינוקת לא הוי מסקי מיני' אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא נדה ס"ה ע"ב: פ"א כל מקום שנאמר אשתייר הוא פחות מחציו עכ"פ ד' הרשב"א בחי' פא"ט גבי טחול דאשתייר בה בעובי דינר זהב וע"ש בפוסקים: פ"ב אי חיישי' לזילותא דב"ד עיי' ב"ב ל"ב ע"ב ועמ"ש רשב"ם שם ל"ה ע"א ד"ה התם בב' שטרות ע"ש בסוף הדיבור