ליקוטי חבר בן חיים ד נא

אמר ר' יודא אין בית דין של מעלה דנין את האדם עד שיהא בן עשרים שנה ובית דין של מטה מי"ג שנים ולמעלה וישמעאל בההיא שעתא לא הי' בר כ' שנים ולפיכך לא דנוהו דהא ראוי' לעונשו אלא דיומוהי הוא דלא חייבוהו היינו דכתי' באשר הוא שם ביומין דהו' שם: אמר ר' ישמעאל והא חזינן רביא דליתא בר עשרים והא טוב וקורא ושונה ומת מאן סליק לי' מעלמא אי תימא בחובוי דאבוה' דא איהו מי"ג ולעילא ואי תימא בחובין דידי' הא ליתא בר כ' שנה אמר ר' יודא משל למה הדבר דומה למלך שהי' לו פרדס ויום אחד נכנס לטייל באותו פרדס וראה שושנים קטנים צומחים בתוכו והי' עולה ריחם לפני' שאין כמוהו בעולם אמר המלך אי עכשיו כשהם קטנים כך כשיגדלו עאכ"וכ לאחר ימים נכנס באותו פרדס והו' חושב שימצא אותן שושנים שנתנו ריח בתחילה כשהי' לחים וטובים ומעלים גדולי' וטובים ויהנה עמהם כיון שהשגיח בהם ראה שהם יבשים בלא ריח וכעס ואמר אילו בתחילה כשהי' לחים וטובים לקטתים הייתי נהנה בהם עכשיו במה אהנה הא יבישים הם לשנה אחרת נכנס המלך בפרדס וראה שושנים קטנים ונותנים ריח אמר המלך לקטו אותן עכשיו ואהנה בהן קודם שייבשו כמו שעשה קודם לכן כך הקב"ה רואה בני אדם קטנים ונותנים ריח והכל גלוי וידוע לפניו ורואה שעתידים להרשיע ויהי' חשובין כשיבשו ומקדים להם חסד כדי להנות בג"ע ועכשיו כשהם טובים מסלקן מן העולם הזה ליתן להם שכר טוב בעוה"ב הה"ד אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים המנהיג עולם כענין שושנים: פ' נח למה שלח את העורב דאמר ר' חיי' מצטער הי' נח טפי על אובדא דעלמא אמר רבש"ע ידעתי כי אתה רחום ועתה לא רחמת על עולמיך ונהפך רחמנותך לאכזרות אתה לא רחמת על בניך יצא זה שאינה מרחם על בניו ונהפך לאכזרי לפיכך שלח את העורב רמז הוא דקא רמז, א"ר אסי וכי לא כתיב בי' איש צדיק תמים הי' והאיך הטיח דברים כלפי מעלה אמר ר' חיי' מרוב צערו הוא דאמר דהא תנן מניין שאין דנין את האדם לפי צערו שנא' איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל השיבוהו אף ע"פ שהטיח דברים כלפי מעלה אין דינו כמזיד אלא כאדם בלא דעת לפי צערו ולא רצה העורב לילך בשליחותא מפני שמתוקן הוא לשליחא אחריתא לפרנס אליה' שנא' והעורבים הביאו לו לאכול לחם ובשר ולא רצה לעשות שליחותא עד יבשת הארץ שהי' ע"י שבועת אליה' כיון שראה נח שלא עשה כהוגן שלח את היונה ואמר רבי בו תרי עניני רמז בה חדא כיונה פותה אין לב כלומר מרוב צערו אין לבי עמי ונפתה אחרינא אמר כח אין בכל העופות דיסבול מיתתה בלא סרבנות כיונה ולפיכך נמשלו ישראל ליונה אמר כח כך יאות לכו למסבל בלא סרבנותא ולפיכך וישלח את היונה: פ' ויצא ויקח מאבני המקום אמר ר יוסי אבן אחת ממש היתה משמע דכתיב מאבני ולא אבני כד"א מבנות הכנעני ולא אמר אלא אחת כך הה"ד אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אחת מהן: זוהר חדש מגילת רות אמר רבי אשרי משכיל אל דל וגו' מהו דל איש נסתר ויאמר מה תתן לי וכי יותר רשע אני מכל האדם שבעולם ויעשה מלחמה עם הב"ה אשרי מאן דמזכין לי' דכתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי דאמר ר' נהוראי מנאי דכתי' או יחזיק במעוזי וכי הב"ה שהוא בעל השלום עושה שלום במרומיו צריך למי שיעשה לו שלום והלא השלום שלו אלא העני בשעה שרואה את עצמו בדוחק הו' עושה מריבה כלפי מעלה והמחזיק בידו של עני ועושה עמו צדקה כביכול עם הב"ה עושה שלום לפי שחוזר העני ומבקש מחילה מלפניו יתברך על שהטיח דברים כלפי מעלה ואז עושה שלום בינו לבין קונו מי גרם לו לעשות שלום זה הנותן צדקה לעני והחזיק בו דכתיב או יחזיק במעוזי וכו' וזה הדל: בשעה שנתווכח איוב עם הקב"ה מה הו' אומר א"ל הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך וכו' וכי הי' טוב זה העושק שתעשה לי אבי ואמי עשו בי הגוף ואתעבדית אריס עמהון ויהבת בי' נשמתא ואמרת למקטרג גע ידך בכל אשר לו אך את נפשו שמור מה דידך נטרת מה דאבי ואמי אמרת גע ידך בכל אשר לו אך את נפשו שמור וכי הי' טוב זה העושק שתעשה לי כי תמאס יגיע כפיך שהנפש מאוסה מצד יסור הגוף ועל עצת רשעים הופעת סקל איקינו של מלך והמקטרג קטרג על כל זה לפני הקב"ה ונתווכח עמו חזר בו ואמר אחת דברתי ולא אענה ושתיים ולא אוסיף אסכר פומ' קמי דינא: ר' פדת אמר כי לא דברתם נכונה כעבדי איוב לא כתי' אלא כי לא דברתם אלי נכונה אלי לא דברתם נכונה הו' עמד והצדיק את הדין וביקש על עצמו על מה שאמר והם לא בקשו על עצמם על מה שטעוהי במענה לשונם ר' יושע דסכונון בשם ר יודא אמר כל החושד בכשרים ראוי' ללקות בצרעת דכתי' אשר נואלנו ואשר חטאנו וכתי' אל כא תהי כמת חבירי' של איוב חשדוהו במה שלא הי' בו ולא בקשו ממנו מחילה ולא בקשו על נפשם עד שביקש איוב עליהם רחמים והקב"ה הודיע להם במה שחשדוהו ולפיכך ועבדי איוב יתפלל בעדכם: פתח רבי ואמר כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכי יעקב פדה את אברהם ויעקב לא איברא בעלמא אלא ת"ח בשעה דהו' נפלו לאברהם לאור כשדים הקב"ה אכנוס לפאלי' דילי' ואמר שזיבי לאברהם מקדם יקרא דילי' דאיהו רחימא אמרו להקב"ה הא יפוק מיני' ישמעאל אמר הקב"ה הא יפוק מיני' יצחק אמרו להקב"ה הא יפוק מיני' עשיו אמר הקב"ה הא יפוק מיני' יעקב אמרו הא וודאי בזכות יעקב ישתזיב ועל דא אמר אשר פדה את אברהם בזכותא אשתזיב אברהם: אמר רבי בשעה דכפתוהו לחנני' מישאל ועזרי' ונפלו לון בגו אתון נורא יקידתא חנניא אמר ד' לי לא אירא מה יעשה לי אדם מישאל אמר ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי אתך אני ד' אמר עזרי' שמע ישראל וכו'