ליקוטי חבר בן חיים ד נ

גבורתא דמשה ושלהובא דמלכא אמרו כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון כיון דכתיב מחשבון אמאי מקרית סיחון דהא קרית סיחון חשבון הוא דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי אלא שלהובא דמלכא שמיא נפק וחרב כולא בשעתא דאינון אמרין תבנה ותכונן עיר סיחון סתם ולא אמרו חשבון דחשיבו דבג"כ יתיבנא למותבא דאמורי כאן אתיבו ואמרו לא יכילנא מ"ט בגין דכל ארחין ושבילין אסתתמו בתקפא דרב עלאה דלהון אי נהדר ונימא ונדכיר חשבון דתבנה הא אש יצאה מחשבון אי נהדר ונימא קרית סיחון הא להבה יצאה מקרית סיחון וודאי כיון דשלהובא דאשא שריא תמן לית מאן לאהדרי' לה ליושנא דהא מכל סטרין לית לון רשו מכאן ולהלאן אוי לך מואב דהא היא דהוה מגן עלך אתבר: פ' פנחס ר' חיי' פתח בארבעה עשר יום לחודש פסח וגו' אמרא דאיהו פסחא למאי אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הא אמרא בגין דמצראי פלחין למזל טלה ובג"כ פלחי לאמרי ת"ח כתיב הן נזבח את תועבת מצרים מאי תועבת מצרים וכי על דשנאי ליה כתיב תועבת מצרים אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון אקרי תועבת מצרים כמה דכתיב כתועבת הגוים דחלא דשאר עמי' ת"ח חכמתא דיוסף דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ואיליף לון למימר אנשי מקנה היו עבדיך וכי מלכא דשליט על כל ארעא ואבא למלכא עביד כדא ועביד לאחוי דישנאון להון ולא יחשבון להון למעבד לון רועי צאן אלא וודאי תועבת מצרים דחלא ואלהא דלהון אקרי הכי וע"ד כתיב הן נזבח את תועבת מצרים אמר יוסף כל מיטב מצרים הוא ארץ רעמסס והאי ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעי' ולמיהך בכל ענוגין דעלמא וכל מצראי חשיבו לאיכון דרעיון לדחליהון כדחליהון אעביד לאחוי דירתון האי ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות והיינו דכתיב כי תועבת מצרים כל רועה צאן מחשיבן כדחליהון א"ר יוסי והא תנינא כמה דאתפרע קב"ה מאינון דפלחי לע"ז הכי אתפרע מע"ז ממש וכי יוסף עביד לאחוי ע"ז א"ל לא עביד יוסף לאחוי ע"ז אלא עביד לון לשולטנא על ע"ז דלהון ולאכפייהו ע"ז דלהון תחות ידיה' ולירד לון במקל אמר יוסף אי ישלטון אחי על ע"ז דלהון כ"ש דישלטון על גרמייהו ובג"כ אותיב לון במיטב ארעא ואשליט לון על כל ארעא ועל דא אימרא דאיהו פסחא אמאי אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הוא אמרא אמר קוב"ה בעשור לחודש סיבו דחלא דלהון ממצראי ותפשו לי' ויה' אסור ותפיש בתפישה דלכון יומא חד ותרין וג' וביומא ד' אפיקו לי' לדינא ואתכנשו עליה ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דלהון דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלון לשזבא לי' הוו בכאן והוא קשי' עלייהו כאילו גרמיי' אתעקדו לקטלא אמר קוב"ה יהי תפוש ברשותיי' יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתי' תפוש וביומא רביעאה אפוקי ליה לקטלי' ויחמי' ליה מצראי האיך אתון עבידו ביה דינא ודא קשי' להו מן כל וכתשין דעביד לון קוב"ה אינון דיכון דיעבדון בדחליהון לבתר דיינא לי' בנורא דכתיב ופסולי אלוהיהם תשרפון באש אמר הקב"ה אל תאכלו ממנו בא דלא ימרון ברעותא ובתיאבותא דדחלכא אכלין לי' הכא אלא אתקינו לי' צלי ולא מבושל דאלו מבושל דהא טמיר ולא יחמון ליה אלא תקונא דילי' דיחמון לי' הכי מוקדא בנורא בגין דריחא נודף ותו רישא עלי' כפוף על קרסלא דלא יטרון דחי' או מלה אחרא הוא אלא דישתמודעין ליה דאיהו דחלא דלהון ותו דלא יכלון לי' ובתאבותא אלא על שבעה אחר קלנא ובזיון ותו עצם לא תשברו בו אלא דיחמון גרמי' חמאן בשוקא ולא ייכלון לשזבא לי' וע"ד כתי' ובאלוהיה' עשה שפטים דינין סגיאין תו ומקלכם בידכם ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא: תוספות הזוהר פתח ר' אליעזר ואמר רפאני ד' וארפא הושיעני ואושע כיון דאמר רפאני מהו וארפא וכיון דאמר והושיעני מהו ואושע כיון דאסי' מסי מאן הוא דמחא אלא אמר ריב"ל אסוותי' דעלמא בידא דקב"ה אבל אית מנהון בידא דשלוחא ואית מנהון דלא איווסרו לשלוחא אינון דאתווסרו בידא דשלוחא אסוותא אינון אבל לזימנין מהדרון אבל אינון דקב"ה מסי לא מתהדרין לעלמין וע"ד אסוותא דילי' איהו אסוותא דלית בי' מרעה כלו ובגין כך רפאני ד' וארפא וודאי בלא קטרוגא כלל: הועתק מזוהר חדש פ' בראשית ר' אבא בשם ר' חייא אמר עץ ממש הי' והי' שנים האחד שנותן חיים לאדם והאחד מי שאכלו ידע הטוב והרע לדעת הדרך הטוב והישר שיכשר האדם והדרך הרע שיתקלקל בה האדם ולפיכך צוה השי"ת שלא יאכל ממנו פן ידחה הטוב ויחונן את הרע ועל כן נאמר מכל עץ הגן תאכל זהו עץ החיים שהי' לו לאדם לאכול ממנו והוא לא חטא אלא בעץ הדעת טוב ורע שנצטווה שלא יאכל ממנו הה"ד ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות מכאן אמר ר' שמעון גזירה נגזרה על האדם קודם למות על שנלקח מאדמה משמע דכתיב ביום אכלך ממנו מות תמות מלמד שאלמלא לא חטא הי' לו חיים ארוכים כיון שחטא הוא העונש שקצר ימיו וימות באותו היום לאחר שעשה תשובה נתן לו יומא דקודשא בריך הוא שהוא אלף שנה וזו ראיה שהגזירה היתה קודם למות שאלמלא כך כשעשה תשובה הי' לו לבטל הגזירה אלא אמר ר' שמעון עשה תשובה וביטל הגזירה שנגזרה עלי' ביום אכלך ממנו והאריך לו ימים שנתן לו יומא: תני' חנוך בן ירד צדיק הי' וקבל על עצמו להרשיע ולקחו הקב"ה קודם זמנו לעשות חסד עמו ושיתן לו שכר טוב לעוה"ב ר' אבוהו אמר אכן תנן כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם איכא דאמרי באשר הוא שם שהי' צדיק באותו שעה ולפיכך שמע הקב"ה את קולו ואין לא גזרינן הכי במתניתן דהא אמר ר' יודא אמר ר' יצחק כמה נתגרש ישמעאל מביתו של אברהם ומה ראתה שרה שאמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה אלא הכי כתיב ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אמר ר' יצחק אין מצחק אלא בע"ז כתיב הכא מצחק וכתיב התם לצחק מה להלאן ע"ז אף כאן ע"ז ובההיא שעתא רשע הי' א"כ במאי נקיים באשר הוא שם אלא מהאי דגזרינא במתניתן דילן: