ליקוטי חבר בן חיים ד מח

דיאות ובהאי עובדא שריי' עלי' רוח קדישא רוח עלאה לאתקדשא בי' אתא לאתקדשא בי' מתקדשין לי' דכת' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ד' כתיב ומעץ הדעת טוב ורע מאי על דא גרים אדם מיתה בעלמא מאן דאחזא עובדא אחרא דלא אצטרך עאכ"ו שור וחמור אוכחן מסטרא דא איקרי שור ומסטרא דא איקרי חמור וע"ד כתיב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו לא תעביד ערבוביי' כחדא בגין דאתער לאתחברא סטרא אחרא כחדא לאבאשא עלמא ומאן דפריש לון אסגי שלמא בעלמא אוף הכי מאן דפריש לון בההיא גוונא כמה דאמרו דלא אשתכח שוע טווי ונוז כחדא האי ב"נ אסגי שלמא לי' ועל כל עלמא קורבנא דקין הו' פשתים וקורבנא דהבל הו' צמר לאו דא כדא ולאו דא כדא רזא דמלה קין כלאים הו' ערבוביא דלא אצטרך סטרא אחרא בלא זינא דחוה ואדם וקורבנא מהאי סטרא קאי אתי' הבל מזינא חדא דאדם וחוה ובמעי' דחוה. אתחברו אילין תכין סטרין ובגין דאתחברו כחדא לא אתא מינייהו תועלתא לעלמא ואתאבידו ועד יומא דין סטרא דלהון קיימא ומאן דאחזי גרמי' בעובדא דחבורא דא אתער עליה אינון סטרין כחדא ויכול לאתזיקא ושארי עלי' רוחא אחרא דלא אצטרך וישראל בעאן לאתערא עלייה' רוחא קדישא למהו' קדישין לאשתכחא בשלימא בעלמא דין ובעלמא דאתי כתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו ובאבנט בד יחגור אמאי איקרא בד יחידאה בגין דלא בעי לאחברא להאי פשתים באחרא: והדרת פני זקן דאיה' בעלמא אמר ר"ש מכאן רמז לתורה שבכתב ורמז לתורה שבע"פ ותו תנינן האי קרא לדרשה הוא דאתא מפני שיבה תקום כמה דאתערו בי' חבריא מפני שיבה תקום אזהר לי' לב"נ עד לא יסתלק בסיבותא דיקום בקיומא טבא בעלמא בגין דדין הו' הדורא לי' אבל לסוף יומא לית שבחא לי' לב"נ כ"כ כד איהו סיב ולא יכיל למהוי ביש אלא שבחא דילי' כד איהו בתוקפא ואיהו טב ושלמה מלכא צווח ואמר גם במעללי' יתנכר הנער: פ' אמור ת"ח ב"נ דאתילד לא אתמכא עליה רוחא וחילא דלעילא עד אתגזר כיון דאתגזר אתער עליה רוחא אתערותא דרוחא דלעילא זכי לאתעסקא באורייתא אתער עלי' אתערותא יתיר זכו ועביד פקודי אורייתא אתער עלי' אתערותא יתיר זכי ואתכסובי זכי ואוליד בכין ואוליף לון ארחא דמלכא קדישא הא כדין הוא ב"כ שלים בכלא אבל בהמה דאתילדת ההיא חילא דאית לה בסופא אית לה בשעתא דאתילידת ואתמכא עלייה' ובג"כ כתיב שור או כשב או עז כי יולד עגל או טלה או שעיר או גדי לא אתער אלא שור או כשב או עז דהאי דאית ליה כסופא אית לי' בשעתא דאתיליד: מהו כיסוי חטאה אלא תרי מילא דחכמתא אית בי' ותרווייה' הכי חד כמה דתנינן דעובדין טבין דבר נש עביד בהאי עלמא עבדינן לי' בהאי עלמא לבושי יקירא עלאה לאתלבשא בהו וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגוברין עלי' עובדין בישין ואשגח בי' קוב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מכי' ותווהא על איכון טבאן דעבד בקדמותא הא אתאבי' הוא מכלא מהאי עלמא ומעלמא דאתי מה עביד קוב"ה מאינון טבאין דעבד האי חטאה בקדמותא אלא קוב"ה אע"ג דההיא רשע חטאה אתאביד אינון טבאין וזכין לי' אתאבדו אית צדיק דאזל בארחוי דמלכה עלאה ואתקן לבושוהי מעובדוהי ועד לא אשלים לבושו' אסתלק קוב"ה אשלים לי' מאילין עובדין דעביד ואביד האי רשע חטאה ואשלים לבושי לאתקנא בהו בהאי עלמא הה"ד יכין רשע וילבש צדיק האי חטאה אתקין וצדיק אתחפי ממה דאיהו תיקון הה"ד כיסוי חטאה: ואל בני ישראל תדבר לאמור איש איש כי יקלל אלקי' ונשא חטאו ר' יודא אמר הא אוקמוה' אבל כי יקלל אלקי' סתם ובגין דאמר אלוקי' סתם לכך ונשא חטאו דהא לא ידעינן מאן הו' אלוקי' מאן דחלא דילי' אי אחד מן השרים אי אחד מן הככבים אי חד מן מדברא עלמא: פ' בחוקותי א"ר אליעזר לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם מבעי' לי' אלא לא מאסתים ולא געלתים מאן דסאני לאחרא מאיס ה' לקבלה וגעלה הוא בגיעולא קמי' אבל הכא לא מאסתים ולא געלתים מ"ט בגין דחביבותא דנפשאי בינייה' ובגיני' כולהו חביבין גבאי הה"ד לכלותם לכלתם כתיב חסר וי"ו בגינה לא מאסתים ולא געלתים בגין דאיהי רחימא נפשאי רחימותא דילי גברא לב"נ דרחים אתתא והוות דיירא בשוקא דבורסקי אי לא הוות הי' תמן לא עייל בה לעלמין כיון דאיהי תמן דמי בענוי כשוקא דרוכלא דכל ריחון דעלמא טבין אשתכחו תמן אף הכי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם דאיהו שוקא דבורסקי לא מאסתים ולא געלתים ואמאי לכלתם בגין כלתם דאנא רחימנא לה דאיהו רחימותא דנפשא דשרי' תמן ודמי עלי ככל ריחון נובין דעלמא בגין ההוא כלא דגגווייהו: פ' נשא והי' על מצחו תמיד לרצון והאי מצחא דאקרי רצון הוא גלוי דכל רישא וגולגלתא דמתכסי' בארבע מאה ועשרין עלמין וכד אתגלי' אתקבלא צלותהון דישראל אימתי אתגלי שתק ר' שמעון שאל תנינית אימתי אמר ר"ש לר' אליעזר ברי' אימתי אתגלי' א"ל בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא א"ל מ"ט א"ל משום דהאי שעתא ביומא דחול תלי' דינא לתתא בזעיר אפין ובשבתא אתגלי' מצחא דאתקרי רצון בהאי שעתא אשתכח רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותי' הה"ד ואני תפלתי לך ה' עת רצון ועת רצון מעתיק יומין לגלאה מצחי' ובג"כ אתקן האי קרא למימרא בצלותא דמנחה בשבתא: קם ר' חייא ואמר אהה ד' אלוקים הכה לא ידעתי דבר כי נער אנכי וכו' וכי ירמי' לא הוי ידע למללא והא כמה מלולין נפקו מפומי' עד לא אמר דא והוא אמר מלה כדיבא דכתיב הנה לא ידעתי דבר אלא ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי תאנא מה בין דיבור לאמירה אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא דבור לבעי לארמא קלא ולאכרזא מילין דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים לאמור ותאנא כל עלמא שמעו האי דבור וכל עלמא יזדעזעו ובגין כך כתיב וידבר ולא כתיב ויאמר אוף הכא כתיב הנה לא ידעתי דבר לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא: