ליקוטי חבר בן חיים ד מה

מן שאר נוני ימא ויהו' בכיז בגווי' וכיון דאעליה בגווי' חמא יונה במעי' פותי' דאתר ימא ופותיא דאתר דמעוי' כמו היכלא רברבי ותרין עינוי דההוא נונא דנהרין כשמשא ואבן טבא הו' במעוי דנהיר לי' והו' חמא כל מה די בימא ובתהומא ואי תימא אי הכי מאי דכתיב קראתי מצרה לי הא לא אתחזי דכל האי רווחא הו' לי' אלא וודאי כיון דאחמי לי' האי נונא כל מה די בימא ובתהומא מית דלא יכול למסבל כדין עקת לי' ליונה דאמר ר' אלעזר כיון דחמא יונה כל ההו' רוחא הוה חדי אמר הקב"ה ומנה תבעי יתיר להא אעילנא לך הכא מה עבד קטל להאי נונא ומית וכל שאר נוני ימא הו' סחרי סחרני' דההוא נונא דא נשיך לי' מהאי גיסא ודא נשיך לי' מהאי גיסא כדין חמא יונה גרמו בעקו מיד ויתפלל יונה אל ד' בקדמותא דג והשתא דגה כד"א והדגה אשר ביאור מתה וכדין כתיב קראתי מצרה לי ולא כתיב הייתי בצרה או ישבתי בצרה אלא קראתי מהאי עקו דעאקון לי כוכא ימא מבטן שאול שועתי דהא מית ולא כתיב מבטן חי או מבטן דג הלא דוודאי הו' מית וכיון דצלי צלותי' קביל לי' קוב"ה ואחא להאי נונא ואפיק לי' ליבשתא לעיניהון דכלא דכתיב ויאמר ד' לדג ויקא את יונה: אמר ר"ש חד איילתא אית בארעה וקוב"ה עביד סגיא בגיני' בשעתא דהי' צוחת קוב"ה שמע אעקה דילה וקביל קלא וכדי אצטרך עלמא לרחמי לחיי' הי' יהבת קלא וקוב"ה שמע קולה וכדין חייס על עלמא הה"ד כאיל תערוג על אפיקי מים וכד בעי לאולידא הי' סתימה מכל סטרון כדין אתיי' ושואת ראשי' בין ברכהא וצוחת ורמת קלא וקוב"ה חייס עלה וזמין לקבלה חד נחש ונשך בעורייתי' דילי' ופתח לה וקרע לה ההוא אתר ואולידות מיד: אמר ר' אבא כתיב היש ד' בקרבינו אם אין וכי נופשין הי' ישראל דלא הו' ידעין מלה דא והי' חמין שכינתי' קווייה' וענני כבוד עלייהו דסחרין לון ואינון אמרו היש ד' בקרבנו אם אין גוברין דחמו דא יקרי' דמלכיהון על ימא ותנינן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא אשתכחו נופשין ואמרו היש ד' בקרבינו אם אין אלא הכי קאמר ר' שמעון בעי למידע בין עתיקא סתימה דכל סתימין דאקרי אין ובין דא דאיקרי ד' וע"ד לא כתיב ד' בקרבינו אם לא כמה דכתיב הילך בתורתי אם לא אלא היש ד' בקרבינו אם אין אי הכי אמאי אתענשו אלא על דעבידא פרודא ועבידו בניסיונא דכתיב ועל נסותם את ד' אמרו ישראל אי האי נשאל בגוונא חד ואי האי נשאל בגוונא אחרא וע"ד מיד ויבא עמלק: אבל צריך ביאור הפ' על ריב ב"י וכו' ונראה כי כ"ז הוא רחמים גמורים כידוע ואין חטא עושה רושם וז"ש על ריב ב"י את ד' ומן נסותם היש ד' שהוא כלול מרחמים ודין אם אין דהיינו כ"ז שאין בו כ"א רחמים אמר ר' יוסי דא הי' משה דכתיב ומשה עלה אל אלקים מי אסף רוח בחפניו דא הו' אהרן ומלא חפניו קטרת סמים דקה מי צרר מים בשמלה דא הו' אליה' דכתיב אם יהי' השנים האילו טל ומטר כי אם לפי דברי מי היקים כל אפסי ארץ דא הו' אברהם דכתיב בי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרא בהבראם אלא באברהם מי עלה בשמים דא הו' קוב"ה דכתיב בי' עלה אלקים בתרועה מי אסף רוח בחפניו דא קוב"ה דכתיב בי' אשר בידו נפש כל חי מי צרר מים בשמלה דא קוב"ה דכתיב בי' צורר מים בעבי' מי היקים כל אפסי ארץ דא קוב"ה דכתיב בי' ביום עשות ד' אלקים שמים וארץ: פ' יתרו לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא פסקא טעמא בכל הני תלת ואי לא דפסקא טעמא לא הו' תקנה לעלמין ויה' אסר לן לקטלא נפשא בעלמא אע"ג דיעבור על אורייתא אבל במה דפסקא טעמא אסור ושרי: לא תנאף אי לאו דפסקא טעמא הי' אסור אפילו לאולידא או לחדא באתת' חדוה דמצוה ובמה דפסקא טעמ' אסור ושרי: לא תגנוב אי לאו דפסקא טעמא הוה אסור אפילו למגנב דעתא דרבי' באורייתא או דעתא דחכם לאסתכלא ביה או דיינא דדאין דינא לפום טענה דאצטרך לי' למגנב דעתי' דרמאה ולמגנב דעתא דתרווייהו לאפקא דינא לנהורא ובמה דפסקי' אסור ושרי: לא תענה בריעך עד שקר, הכא לא פסקי' טעמא בגין דאסור הוא כלל וכלל וכל מילי' דאוריית' קוב"ה שוי' רזון עלאין ואוליף לבני נשא ארחא לאתתקנא בה ולמיהך בה כד"א אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך אוף הכי לא תחמוד לא פסק טעמא כלל ואי תימא אפילו חמודא דאורייתא אסור כיון דלא פסקא ת"ח בכולהו עובדת אורייתא כלל ובהא עבדה פרט בית רעיך שדהו ועבדו בכל מילא דעלמא אבל אורייתא איהי חמודת תדיר: פ' משפטים דכתיב כ"א לבינה תקרא הכא אית לאסתכלא אי בגין דאיהו אם יאות והו' לי' למכתב הכי דמאן דחמא אמיה בחלמא יזכה לבינה אבל מאן דאתי על אימי' אמאי אלא רזא עלאה איהו בגין דאתהפך וסליק מתתא לעילא ברא הא בקדמותא כיון דסליק לעילא אתהפך אילנא ואתעבד איהו מעלמא עלאה ושליט עלה וזכה לבינה: דכתיב ויעקבני זה פעמים פעמים מבעי' לי' מאי זה אלא חד דאקיש לתרץ חד דנפק לתרץ ומאי ניהו בכורתי אתהפכו אתוון והוא ברכתי זה פעמים חד דאתקש לתרץ ולא ידע עשו מה דעבד לי' בבטן: מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וכי לא אתא שלמה אלא לאולפי מלה דא אלו אמר בעמלו שיעמול יאות דהא אשתאר עמל דאית ביה יתרון אלא כאן דכתיב בכל עמלו הא כללא דכלא דלא אשתאר כלום דאית בי' יתרון אלא לאו לכל אדם אמר שלמה מלה דא אלא אדם אית בעלמא דאיהו משתדל תדיר בביש ולאבאשא ולא אשתדל בטוב אפילו רגע חדא וע"ד כתיב עמלו ולא כתיב יגיעו עמלו כד"א ישוב עמלו בראשו ולא ראה עמל בישראל יגיעו כד"א יגיע כפיך כי תאכל וכתיב ואת יגיע כפי ראה אלקים אבל עמלו כתיב עמל וכעס אשתדלותא הוא תדיר לביש: ושם אלהים אחרים לא תזכירו כלומר לא תסבבון דתפלין ביני עממייא בארעא אחרא ויקיים בנו מה דכתיב ועבדתם שם אלהים אחרים: