ליקוטי חבר בן חיים ד לט

אמר ר' אליעזר מאי דכתיב הללו' בתקע שופר הללו בנבל וכנור הללו' בתוף ומחול הללו' במינים ועוגב וכי צריך קוב"ה להאי אלא אמר דוד כל מה שחשבתי לקמי' הקב"ה בהני מיני זמר אינה כלום כאדם האומר לחבירו עכשיו עשה זה וזה וכל מה שתעשה אינה כלום עד שתעשה דבר פלוני כך אמר דוד הללו' בצלצלי שמע הללו' בצלצלי תרועה כלומר אינהו הללו אלא מה הללו כל הנשמה תהלל י"ה הללוי' ואחר אינה כלום אלא הילול הנשמה הה"ד כל הנשמה תהלל יה הללוי': אמר ר' יוסי א"כ מאי דכתיב אחרי' עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש מאי בעי פסוק דא לפסקא דלעילא אמר ר' יצחק אמר דוד רבונו של עולם עדות שעשית במעשה בראשית הם אמת להעיד עליהם בכל יום דהא תנינן כל המעיד במעשה בראשית בכל יום מובטח לו שהו' בן עולם הבא ואמר דוד אתה הוא שעשית את כל העולם ועשית את כל השמים שהמים הי' מכסין את העולם והרביי' שבהם ועשית להם שיתכנסו בצמצם כולם אל מקום אחד כך יהי רצון מלפניך ששכינתך שהי' מלאה כל העולם כולא שתצמצם אותה בביתך שיותר ראוי' להיות שם הה"ד לביתך נאוה קודש ולא לזמן מועט אלא לאורך ימים: ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ר' תנחום פתח בהאי קרא הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין שמפני הרעה נאסף הצדיק תמן תנינן כשהקב"ה מסתכל בעולם ורואה שאין בני אדם זכאין ורשעים הרבה פורחים בעולם אזי עושה דינן בעולם: אמר ר' יצחק אמר רב ואמרי לה אמר ר' יודא אמר רב כל זמן שצדיקים בדור אין מידת הדין יכולה לשלוט בהן הה"ד ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית וכשהקב"ה רוצה להשחית דין ברשעים מסלק הצדיקים מביניהם ואז עושה דין ברשעים משל למה הדבר דומה למלך שהי' לו פרדס יומא חד עאל לגיני' וחמא דהי' תמן בכולא דרדרין סגיאין אמר אנא בעי לאבערא לון מהכא זקף עיכוה' וחזא וכדין טבין ויאין אמר בגיכא אינון וכדין טבין אשביק כל הדרדרין כד יהבי ריחא אינון וכדין נטל להון ועקר להון מן גנא כיון דעקר להון אמר הא עידן לאעקרא דרדרין דגיבא ולאבערי' להון מהכא כך הקב"ה כל זמן שהצדיקים בדור אין נעשה דין ברשעים נסתלקו הצדיקים מביניהם אז נעשה דין ברשעים: שאל ר' יצחק לר' אליעזר כד הו' אזלי למדברא אמר אבא בעי למשאל חד שאילתא אי לאו הי' חטא אמר לי' יאות אנת למשאל באורייתא מה דאת בעי שאל אמר האי דאמר קרא וירא אלקים כי טוב אי קודם הפעולה הי' יאות הי' ושפיר אלא מה דאמר לאחר הפעולה משמע דלא הו' ידע קודם לכן עיקר הפעולה ותיקונה ויופיה וכשהיתה הפעולה נגמרת משמע דהו' מעיין בה כמות שהי' עומדת ואז הוא אומר כי טוב דכתיב וירא ואח"כ אמר כי טוב אמר לי' לאו חטאה היא ואת צריך למשאל דא ודא הי' אזהרה לבר נש דאמר ר' יודא כשילמוד אדם במעשה בראשית פעולתו של כל יום ויום אין לו לשאול על מה שאינה מצווה ולומר פעולה זו למה נעשית כך בדמות זו וזו נעשית כך בדמות זו אמר לו תדע למה וירא אלקים כי טוב לעשותו ועל כן אל תשאל אתה ועוד כדי להזהיר לבני אדם ולהורות להם הדרך הנכון כי גלוי וידוע לפניו הפעולה קודם שעשם ולא רצה לומר טוב הו' זה עד גמר מעשה והמלאכה ולכך אין ראוי' לאדם לשבח הדבר עד סיומא שמא ימצא בו גרעון ויתבדה ויאחז בדברי': דבר אחר נעשה אדם ר בוטא בשם רבי בו אמר חזרנו על כל התורה כולה ולא מצינו שנתיעץ הקב"ה עם המלאכים לעולם על שום דבר מכל מה שהי' צריך לעשות ועוד מצינו שאין למעלה ולמטה שמשיגים לדעתו של הקב"ה וכשהם רוצים להשיג מיד חוזרים לאחור מהשגתם כהדין קכבוסא דקינארי דפרח וחזר לדור דשארי כך הם עד שחוזרים אומרים ברוך כבוד ד' ממקומו. ועוד אמר ר' בוטא מצינו שהקב"ה ברא אור הראשון וברא מזה האור שאר המשמשים שלו את האור שנברא בתחילה לא נתיעץ עמו כשרצה להוציא ממנו שאר צבאותי' לא כ"ש וכ"ש אדם להבל דמה: אמר רבי בו כהדי' מלאכא דהו' שליטא על כולא ובעא לאחזאה גרמי' דכולה' כלילן והי' בלא עביד גרמי כלישן דסגיאין כך קוב"ה הואיל לאחזאה דכל עלמא דידי' בכלול כולא בידי' ואמר לשון דסגיאין לאחזאה דהו' כולא: אמר' ר' שמעון כתיב החרשים שמעו והעורים הביטו לראות וכי לעורים ולחרשים אמרה תורה האי אלא עורים שהם עורים בתורה ודרך הישר לפניהם והולכין אורחות חיים עקלקלות כעורים ולא ידעון עיקרא דמילתא האי פסוקא אתגזר במתניתא דילן והכי גזרנא כד ברא קוב"ה עלמא הו' עיקרא דכולא מייא ומן מייא אשתיל כל עלמא ועביד קב"ה תלתא אומנין דיתעבדון אומנותי' בהאי עלמא ואילן אינון שמיא וארעא ומייא ועל ידי דאילון אתברי כל מה דבעלמא דין וזמון לאלין תלתי' לכל חד מנהון לאפקא ברייתא דצריך לעלמא זמין למייא ואמר לי' את אפיק לארעא דתחותך ואת זיל אתכנש לאתר חד ומיא כך עבד הה"ד יקוו המים קרא לארעא אמר לי' את אפיק בריין מינך בעירין וחיין וכדמי להון מיד עובדת כך הה"ד ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חי' למינה קרא לשמים אמר להון אתון אבדילו בין מיא למיא עבדו כך הה"ד ויעש אלקים את הרקיע קרא לארעא אמר לה אפיקו דשאים ועשבים ויבולון ואילבי תקלא מיד מה כתיב בה ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע קרא כמו כן לשמיא אמר להון והי' בכון נהורין ובוצינין לאנהרא על ארעא הה"ד יהי מאורות ברקיע השמים קרא כמו כן למיא אמר לון אתון אפיקו רחשא דנונין ועופין וכדדמי לון הה"ד ישרצו המים שרץ נפש חי' ועל ידיהון דתלתא אילון אתעבד כל עובדא דבראשית כל חד וחד לזינא כד אתא יומא שתיתא כולהו הי' זמינין למברא בשאר יומין אמר להו קוב"ה לא שום חד מנכון יכול למעבד בריי' דא בלחודוה' כשאר כל בריין דהו' עד כאן אלא כולכון אתחברון כחד' ואנא עמכון ונעבד אינשא דהו' אתון לא תיכלון למיעבד בלחודיכון אלא גופא יהי' דלכון תלתיכון ונשמתא דילי ולפיכך קרא לון קוב"ה ואמר לון נעשה אדם אכא ואתון אכא נשמתא ואתון גופא וכך הי' דגופא הי' מתלתהון דהו' אומנין בעובדא דבראשית ונשמתא יהבא קוב"ה דאשתתף עמהון בה: בצלמינו כדמותינו כלומר דאתחזי לכו בהאי גופא דאתכסב מנכון למנדע ולאדמאה לכון כהאי דאתנסב מני'