ליקוטי חבר בן חיים ד לח

ליקוטי זוהר ראיתי להגאון מו"ה שלמה אלגאזי ליקוטי שושנים מס' הזוהר וקראו בשם מעולפת ספירים והלכתי גם בעקבות הגאון ז"ל ולקטתי מס' הזוהר דברים השוים לכל נפש ולא שניתי הלשון כי אם כאשר הוא שם: שנת אמרת ד' צרופה לפ"ק ליקוטי זהר פ' בראשית אמר ר' יודא יתברך ויתעלה שמו של מלכי המלכים הקב"ה שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדו אין אלקים וברא את העולם בסוד שלשה עינים גדולים וטובים והם דעת חכמה ותבונה שנא' ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ואומר בדעתו תהומות נבקעו ולמה ברא הקב"ה את הארץ שהוא עולם השפל בסוד החכמה והשמים שהוא עולם גדול ממנו בתבונה שהוא דבר קטן ממנו דהיינו מן החכמה וכבר שנינו אימת נבראו אדם חכם בחכמה כששאלין אותו בכל דבר ועונה ומשיב כענין וידו בכל אז נקרא חכם בחכמה שהוא גדול מתבונ' ועל הדעת על כן היה להשם יתברך לעשות השמים בחכמה ובתבונה והארץ שהי' שפילה מהם בתבונה תדע כי החכמה גדולה מכולם ועל כן נברא אדם חכם מפני שהוא חכם בכל החכמות והתבונה קטנה מן החכמה ועל כן נברא אדם מבין כלומר מבין דבר מתוך דבר הוא בעצמו ומלבו מבין דבר מתוך דבר אחר כלומר בראותו יסוד בונה בנין עושים וכן הוא המבין בראותו דבר אחד או קצתו משלים הענין עלי' דקוב"ה יתברך ויתעלה שמו ברא השמים ביסוד התבונה שהוא ענין הבינה מתוך היסוד ובראשית כל הנבראים ברא צורת המלאכים הקדושים שהם תחילת כל הנבראים הנאצלים מזיו אור הברי ועשרה שמות בסודם ובתוך שמותם נקראו אלקים וע"כ בא להורות בראשית ברא אלקים כלומר ברא יתברך שמו צורת המלאכים הנקראים אלקים והם היסוד מכל הנבראים אחרים ומתוך זה היסוד נקראו השמים לאחר כן בסוד התבונה כאשר התבונה היה דבר מתוך דבר כך נקראו השמים דבר מתוך היסוד ועל כן שמים בתבונה אבל הארץ נהי' מתוך יסוד אחר אלא שהי' תלוי על דבר שהם מסוד אור צורת המלאכים כלומר הם בענין מתוך המים והקב"ה יסד לה יסוד עשוי' בחכמה ועל כן כאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה דבר מתוך דבר: ואמר ר' אבוה בוא וראה כמה חשש הקב"ה על כבוד שמו הגדול שהוא הו"ה כי זה שמו ממש אבל שם אלקים משותף הוא על יתר הנבראים המלאכים נקראים אלקים בכי אדם נקראו אלקים הדיינים נקראו אלקים ועל כן חשש המקום על כבוד שמו הגדול תדע לך כל המקריב קרבנו וזבחו לשם זה הנקרא אלקים חייב מיתה שנא זובח לאלקים יחרם בלתי לד' לבדו בשביל שהו' שם משותף ואין אנו יודעין אם הו' זובח למלאכים או לבני אדם או לבורא ב"ה ועל כן אמרה תורה זובח לאלקים יחרם בלתי לד' לבדו: ר' יצחק אמר התורה נקראת תושי' שמתשת כחה של אדם מפני שיש לו להלחם עם יצ"הר ולכתת כל גופא בביה' עד שירגיל אותו לתורה כיון שרגיל לעסוק בתורה אז יש לו שמחה וגבורה שנא' אני בינה לי גבורה כשרגיל אדם בתורה ובחכמה אז יש לו תפארת ואיזה הי' גבורה להלחם מלחמת ד' שנא' על כן יאמר בספר מלחמת ד' שם תהא המלחמה והגבורה: ואמר ר' אמי מאי דכתיב מפני שיבה תקום אמר רב בו הו' מוסר לינוקא כלומר מפני שיבה תקום קודם שתעלה לשיבה ולזקנה תקום להיות טוב וכאשר תשתדל להיות טוב בבחרותך לאחר כן והדרת פני זקן וסופה דהאי פסוקא מוכיח עלי שעל זה נאמר משמע דכתיב ויראת מאלקיך: תנו ר' יצחק למה לא נאמר ראשון במקום אחד להורות דאילו נאמר ראשון על כל שנים הי' ראוי' להיות שני כי ראשון מיחסת לשני אבל אחד אלתי' מסייעה לקמייתא מדכתיב ואת אחרונים אני הוא אעפ"י שיש אחרים לראשון אני הו' וכי אחרים יש לראשון אין שמי המיוחד שהו' ראש אחרים הם אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד אלקים שדי אל צבאות והם מתכנים ביחודו והו' הוא יתברך שמו ממש דכתי' ואת אחרונים אני הוא: אתא ר' שמעון ונשקי' קרא עלי' הנה נתת דבכי בפיך אמרו שעתא קיימי' לי' נשאל בזה אמר לי' מאי דכתיב כצאת השמש בגבורתו מאי שבח הו' זה לצדיקים אמר לי' מה השמש כשיוצא בגבורתו אית דבדחי בי' ואית דלא בדחי בי' כך הצדיקים צדיקים במותם ישישו והרשעים לא ישישו אית למאן דעביד רפואה ואית למאן דלא עביד רפואה כך הצדיקים י"ה רפואה לטובים ומכה לרשעים: שאל ר' אבא לר' חיי' אמרינן דנשמתא לא עייל בבר נש עד דמסתכל בפולחנא דקוב"ה וכדין להו לי' נשמתא ואמרינן דנשמתא הי' קדישא מעלי' על כולא א"כ מאי האי דאמר קרא כל אשר נשמת רוח חיים באפו מכל אשר בחרבה מתו למה מתו הואיל והי' לי' נשמתא הי' ליה לאשתזב לא הי' בידי' אתא שיילו לר' אליעזר בר שמעון אמר להו כך הו' וודאי קרא מסייע' לן דהכי אמר אבוי דכדאתא טופנא לא חזא בר נש דיעבד הקב"ה בגינא בר מכח ובכוהי' דזכותהון לא הו' אלא לאגן עליהן ועל בתהון אלמלא הי' סגי זכותהון כל כך לאגוני על כל דרא ואינון דהו' זכאין בקדמותא כגון חנוך וירד דהו' להון נשמתא וחזינן למעבד הקב"ה בגינהון והיינו דאמר קרא כל אשר נשמת רוח חיים באפי' דעל אינון דנשמתא קדישא הי' בהו לא תימא דעל אילון דהו' בטופנא אמר קרא אלא אתא קרא ואמר וכל אשר בחרבה מתו שלא הי' בימי המבול ולא באותו זמן אלא בחרבה מתו כלומר כבר נסתלקו מן העולם ולא נשתייר בעולם צדיק להגין על דורו ואז נעשה דין ברשעים: