ליקוטי חבר בן חיים ד לז

למוצאיהם המסעי' באו להם ע"י מוצאי' שיצאו ודרך ציווי הבורא ית': עוד מפי מרן זצוק"ל וישראל יוצאי' ביד רמה ומצרים מקברים וגו' ובאלהי' עשה ה' שפטים ארז"ל מצוה בעדנא דעסיק בה מצלי ומצינו כי קבורת המת מצוה אפי' בא"ה דדר' רז"ל על דוד ויעש שם שקבר את המתים וא"כ הוה מן הראוי שמצוה זאת תגין עלי' שלא יצאו ישראל מתוכם ומ"מ לא הועיל ולא תאמר הטעם משום שכוונתם במצוה זו היה לשם ע"א שלהם הלא באלהיהם עשה שפטי' ובוודאי לא היו פונים אז אל אליליהם: הערה ממני ובאלים שתים עשרה עינות כבר בארתי בלקוטי פ' בשלח כי למען הכאות לאבותינו כי לא מדעתו נחם משה במדבר באה להם באלים שתים עשרה עינות מים לשנים עשר שבטים ושבעים תמרים לשבעי' זקנים שיראו כי מקום זה הוכן להם מימי בראשית למקום מתנה ולכך חזר ושנאה כאן: הערה שניה ממני לא מצינו בתורה מיוחד יום המיתה כ"א במיתת אהרן בסדר מסעי לרמז כי בא' לחדש החמישי מת הכו"ג הראשון ובאותו חדש נחרבו ב' בתי המקדשות ובירושלמי דחורבן בית ראשון בא' לחדש החמישי היה: הערה שלישית ממני אלפים באמה כ' על תיבת באמה קרבי פרה דהיינו תלישא גדולה ותלישא קטנה הרמז דמבאמה דרשי' ג"כ אלפים אמה לתחום שבת ובתחמין מודדין בטפח עצב דהיינו תלישא קטנה ובערי הלוים בטפח שוחק צדק משלך ותן לו והיינו תלישא גדולה: דרוש לפ' מסעי תרכ"ג אלה מסעי וגו' ויכתוב משה יל"ד היפוך הל' ממסע למוצא ובתנחומא פ' זו מלה"ד למלך שהי' בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות ור"ל כאן ישננו כאן הוקרבו כאן חששת את ראשך כך א"ל הקב"ה למשה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני לכך נאמר אלה מסעי ב"י: אמר שהע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך נ' לפ' כי הנה האדם המשכיל המבין יפקח עיני' על כל המעשים הנעשים תחת השמש ויביט מהם נפלאות תמים דעים והשגחתו על ברואי' מקטנם ועד גדולם פעם יחלץ עני בעניו ופעם ישפיל עשיר בעשרו כמ' רז"ל יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומגביה לזה ובהביטו כמו אלה לא יבטח בעשרו עת יחנכהו ה' ולא יספוק בעת כסות ה' אותו כ"א ישים בה' מבטחו ויתהלך מאליו בתמו ומעז לתום דרך ה' וז"ש עיניך לנכח יביטו אם רק תפקח עיניך להביט את כל ונכחת כלומר ההוה תמיד אזי ועפעפיך אפי' תסגור עיניך ולא תביט על דרכיך כ"א תבטח בה' יישירו נגדך ועד"ז אמר ג"כ דהע"ה יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת הנה יום הוא כנוי להצלחה ולילה הוא כנוי להעדר ההצלחה וע"ז אמר כי כל הצלחה והצלחה שיגיע לאדם בעולם יביע לו אומר למען ידע כי לה' הישועה ומאתו לא נשגבה מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון וכן לילה ללילה כל העדר הצלחה אשר יגיע לאדם בעולם יחוה דעת למען לא יבטח ויתגאה עשיר בעשרו גבור בגבורתו וחכם בחכמתו וכן אמר שהע"ה באר היטב בס' קהלת שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה ולא לחכמי' לחם ולא לנבונים עשר כי עת ופגע יקרה את כלם אמר הכל בכפל ל' וכאלו אמר ראה כי הקלים לא יוכלו לרוץ במלחמה ותופשי המלחמה לא היו הגבורי' ולחכמי' לא הי' לחם והעשר לא לנבוני' והנך ראה כי לא מחשבות אדם ותחבולותיו ולא טבעי גופו לא החכמה ולא הגבורה יביאו העזר כ"א הכל בעת אשר יעד ה' וע"י פגע אשר יעד וז"ש כי עת ופגע יקרה את כלם ועד"ז יובנו ג"כ דבריו בס' משלי עשיר ורש נפגשו מאיר עיני שניהם ה' ר"ל העשיר אשר ישב בביתו לבדו ידמה בעיניו כי חכמתו ותבונתו עשה לו את החיל הזה ואמנם כאשר יפגע באיש מסכן וחכם וחרוץ ובכל זאת יראה כי אין ההצלחה בגורלו יודה על כרחו כי עשרו מתת ה' היא לו שכן העני בביתו ג"כ יספוק כפיו לאמור מאין עזרי ואמנם באמת מאין ותהו יבא עזרו כאשר יהי' רצון ה' ובעת אשר יפגע באיש עשיר ויראה כי אי אפשר אשר בחכמתו ותבונתו וחריצתו עשה את כל החיל כ"א חפץ ה' בידו הצליח יבטח ג"כ בה' וז"ש מאיר עיני שניהם ה' ועד"ז מובכי' ד' מ"ר פ' משפטים אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ישב עולם לפני אלקים ר"ל שיהי' הכל ניזון מידו הרחבה א"ל הש"י חסד ואמת מן ינצרהו הכוונה ע"ד שאמרנו כי ע"י הסלמות שעושה הקב"ה בעולמו שמשפיל גאים ומגביה שפלים הכל מודים בהשגחתו יותר מאלו הי' עולם כמנהגו נוהג וכל אדם יהי' מזונותי' קצובין בשוה כאיש כאחיו והנה כהיום העשיר אם עיניו פקוחות ינצור חסד ה' בידו ויודה לה' חסדו ויעשה עם העני חסד אל הלזה אך אשר ייטב בעיני ה' ולא למרות עיני כבודו והעני יבטח באלקי אמת אשר יבא יום ירחם ה' עליו ויחלץ עני מעניו וז"ש חסד ואמת מן ינצרוהו לא העשיר יבצור החסד ולא העני האמת והנה המופת ע"ז אבותינו במדבר שהי' להם לחם חקם דבר יום ביומו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון עד אשר בכל פעם נגעה בהם יד ה' ואזי פנו עדיו לשמע תפלתם ואז היטיבו דרכם ומעלליהם ולתכלית זה האריך הש"י לכתוב כל קורות אבותינו במדבר כמ' דהע"ה ויקם עדות ביעקב וגו' למען ידעו דור אחרון וגו' וישימו באלקי' כסלם וממילא ומצותיו ינצרו והנה אבותינו כשיצאו ממצרים היו חולי אמונה ונסע המדבר הזה הי' תכליתו כו' הכ' ויענך וירעיבך וגו' למען הודיעך כי על מוצא פי ה' יחי' האדם ואם ה' לא צוה לא תהי' וכאשר הגיעו לגבול א"י וזה הי' ההוצאה ממקום הרפואה חזר להם כל פרט ופרט ללמוד אותם האיך יתנהגו וזה כוונת ר' תנחומא במ' שהצענו והנה מוצא הוא כמו קורות כרגי' בתנ"ך את כל המוצאת אותם וז"ש כי מה"ט כ' משה כל הקורות במסעיהם משום דכל המסעות היו רק משום המוצאו': הנה אמרה התורה שונא אינו גולה וכן ההורג דרך עליי' אינו גולה אבל הטעם דשונא דעיקר כפרת הרוצח בשוגג היא החרטה ולמען יתחרט בלב שלם חייב גלות אבל השונא ירדה התורה לסוף דעתו אחרי כי אירע לו ענין זה בשוגג הוא שמח שביער שונאו מן העולם משא"כ דרך עליי' מקרי אונס ושוגג חייבה התורה גלות ולא אונס: