ליקוטי חבר בן חיים ד לו

בעדת ה' והש"י שיקר בעיניו נפש א' מישראל צוה נקום נקמת בני ישראל אבל מרע"ה שהיה כבד מנשוא בעיניו עבירה זו שעשו אמר לתת נקמת ה' במדין: זאת חוקת התורה, יש בזה רעז דגיעולי מדין חידוש הוא ולכך קראו חקה: זצוק"ל, במסרה לענות תרין לענות נפש על מחלת לענות יש כאן רמז דאשה שנדרה הנאה מלשמוע כלי זמר מקרי נדר עינוי נפש: עוד ממרן זצוק"ל ויהי כל זהב התרומה וגו' אנשי הצבא בזזו איש לו ויקח משה ואלעזר ק' להבין מה ענין הכ' אנשי הצבא בין פרשת התרומה וכ' דרש"י כ' שהביאו ראשי הצבא קרבן זה שמא חטא א' מאנשי הצבא בהרהור עבירה ולכך אמרו לכפר נפשותינו והוה מן הראוי שיעשה משה מתרומתם זכרון לפני ה' בבדק הבית וכיו"ב אבל אחרי שראה מרע"ה כי שאר אנשי הצבא בזזו איש לו ולא הביאו כפרה על נפשם ידע משה שאפי' בהרהור לא חטאו ולכך לא עשה מהם דבר כ"א הביא אותו אוהל מועד לזכרון ולא לכפר: דרוש לפ' מטות תרכ"ב לפני עדת הבחורי' שוראן יע"א בהפטרה ירמי' (כה אמר ה') ויהי דבר ה' אלי לאמור מה אתה רואה ואומר מקל שקד אני רואה ויאמר ה' היטבת לראות וגו' כבר עמד הרד"ק על ל' מקל שקד ועל ל' היטבת לראות ע"ש ד' טעם ויהי דבר ה' אלי שנית מה אתה רואה ואומר סיר נפוח ופניו מפני צפונה וגו' גם בזה עמד הרד"ק מה ל' ופניו שייך על סיר וגם ל' מפני אינו מדוקדק וכ' דהנה שתים הנה בראותינו המונעי' מאתנו הצלחתינו האמיתית הא' יגיעתינו בימי בחרותינו תיכף לעזבנו את בית הספר להעשיר ולצבור כעפר כסף וזה בראותינו אשר ע"י השתדלותינו הבאנו טרף לבית כאמר אשר עפ"י רוב ההשתדלות יהי' רוב ההון אשר נגיע ולא נדע כי ההשתדלות והחריצות הבל והגזירה אמת ואמנם אגמתינו להיות נבהל להון מקורו יען לא נאבה להסתפק בעולם רק במוכרח כ"א נתאוה להתענג בתענוגי' וה' הטוב אחרי כאותו כי יגיעתינו לריק ולא לאמת יניח אותנו ביד אוות נפשינו ובזה מוצא ב"ח מקום לגבות חובו כי לולא הי' הרע הזה בנו כבר מצאנו מנוחה בעולם והתענגה בנופש נפשינו והכה כל דברינו כלולי' בד' ירמי' ע"ה הנה המשיל חריצותינו להעשיר בקרב ימי' מועטי' לאילן שקידי' וכמ"ש המפ' כי הוא הממהר להוציא פירותי' אחר חנטה יותר מכל האילנות והכה כל א' מאתנו רוצה להיות אילן שקד בענין זה למהר להרבות הון ועושר ואמנם כלול עוד בזה יען מגמתינו להתענג בשקידי' לא בהכרח כ"א במותרות ולאילן שקד אנו מתאוי' לא אל שדה דגן ואמנם זה לרעתינו ואך בזה חיינו מלא דאגה ואנחה וכל השתדלתינו רק מותר היגון אשר זולתו אנו יכולי' להיות ולזה קראו מקל שקד ולא אילן כי השקד הזה הוא מקל ורצועה לנפשינו וע"ז אמר הש"י היטבת לראות שקראת אותם מקל ולא אילן כי באמת כל יגיעתם רק לרדותם כי זולת זה לא ישיגו מיגיעתם מאומה יען הגזירה אמת כי שוקד אני על דברי לעשותו והרעה השנית בנו יצר הרע הבוער בנו ואש התאוה ולולי נכבוש אותו בילדותינו כבר הי' כלה והלך לו ואמנם דעתינו להשביעו פעם ופעמי' ונדמה כי עי"ז יהא הכל טוב ומוטב ואדרבה עי"ז עוד יוסיף אש התאוה כמ' רז"ל אבר קטן באדם משביעו רעב מרעיבו שבע והנה כ"ז שנוכל לכלות תאותינו בקרבינו עדן יש תקוה טובה אבל אם ח"ו הגיע אשר אש התאוה כ"כ יבער בנו אשר לא נוכל עוד להחביא תאותינו בקרבינו אזי לא נוכל בנקל להרפא והנה המים אשר בסיר לפי גודל תבערת האש יכפחו המים בסיר מיד אשר יגיע להשפך על גדותי' ולתכלית זה קרא הנביא אנשי התאוה אשר לא יוכלו לכלות עוד תאותם בקרבם לסיר נפוח מחום האש ואז"ל ע"פ ואת הצפוני ארחיק זה יצ"ה הצפון בלבו של אדם והנה איש התאוה ממש פניו יגידו על רוב תאותו ע"ד שאמר הכ' הכרת פני' ענתה בם וע"ז אמר ופניו של אותו הנמשל לסיר נפוח מפני צפונה כי הפנים פני יצר הנקרא צפוני ואמר ה' אמת כי מצפון מיצ"ה תפתח כל הרעה והנה סיים ירמי' אח"ז נבואתו ואמר זכרתי לך חסד נעוריך הכוונה לו בדברי' האלו כי מאומה ישראלית נוכל להתבונן מטרת חפץ ה' בנו כי אף אשר אבותינו כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון ואמנם אחרי כי בעת צאתם ממצרי' הנקרא נערותם היו בתכלית חוזק האמונה נשא להם ה' ית' על מעשי' אח"כ וז"ש אם גם אנחנו רק בנעורי' מליאי' חסד ואהבת ה' אזי אם גם היצר משיאנו לחטוא ה' הטוב יסלח לנו וז"ש ראה כי מ"ע זכרתי לך חסד נעוריך וגו' ואמר הטעם כ"א נעורי' הוא רצוי' בעיני ה' אזי מסיתי' ומדיחי' היו בעוכרינו והמה יאשמו וז"ש כי עד"ז קדש ישראל לה' ראשית תבואתו אם ראשית תבואת ישראל קדש לה' אזי כל אוכלי' המנה המדיחי' אותנו המה יאשמו ולא אנחנו ויש לכוין זה בכוונת מ' במדבר רבה פ"ג ע"פ זה שאמרו שם א"ל ירמי' לישראל אם בשעה שאתם מקולקלי' כך משבח אתכם בשעה שאתם מתוקני' מעשיכם עאכ"ו הכוונה ג"כ עד"ז כי אם גם מעשינו מקולקלי' הקב"ה תולה הקלקול בשכינינו ע"ד שאמר הכ' ויתערבו בגוי' וילמדו מעשי' ונוטל המדות טובות שבנו ומתפאר בנו ואומר כי כל חסרונינו הוא רק מפאת אשר אנחנו עם קרובו וז"ש להם ירמי' אף כי אתם אינכם מתוקני' במעשיכם מ"מ אין זעם כ"א מפאת קדושתכם אבל קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וכל אוכלי' האמות המבלעי' אותנו יאשמו וז"ש ועוד שם במ' ע"ז ז"ש הכ' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ר"ל כי כל מה שיקרא ה' אותנו לא עמי הוא רק מפאת קדושתינו יען אנחנו בכי אל חי: ליקוטי' והערות לפ' מסעי ממרן זצוק"ל ויכתוב משה את מוצאיה' למסעיהם ואלה מסעיה' למוצאיהם יל"פ דמוצאי' ר"ל שיצאו מצווי הבורא ומשה שהי' אוהב ישראל המליץ בעדם כי מקום חניותיהם שהיו מקומות שרי' הטומאה גרם להם זה כמו למשל במדבר שור עשו העגל שהיה שם כח הטומאה מסטרא דשור אבל באמת היה להיפוך בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ומוצאיהם גרם להם שבאו למקום טומאה וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם לאמור המסעים גרמו להם וכמ"ש אבל באמת ואלה מסעיהם