ליקוטי חבר בן חיים ד לה

בילקוט תהלים אשא עיני אל ההרים זה מלך המשיח שנא' מי אתה הר הגדול לפני זרובבל והיכן הוא בא דרך ההרים שנא' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר אז"ל במ' סוכה לע"ל הקב"ה מביא יצ"ה לצדיקי' כדמה כהר לרשעי' כחוט השערה הללו בוכין היאיך יכלנו לכבוש הר גדול כזה והללו בוכין היאיך לא יכלנו לכבוש חוט השערה כזאת ואף הקב"ה מתמיה עמהם שנא' כי יפלא בעיני שארית העם הזה גם בעיני יפלא, הדין מתבקש מן הרשע תחלתו רק על עברו בזדון מצות ה' והשכר הניתן לצדיק עיקרו על עבדו את ה' בכל לב נמצא זה נשכר על ועשה טוב וזה נידון על עברו על סור מרע ואמנם בין סור מרע לועשה טוב מרחק רב כי הסור מרע אם נתבונן בו נראה עין בעין ד' רז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות תוה"ק דרכי' דרכי נועם ולא הכבידה עלינו כמ' הכ' עמי מה הלאיתיך לולא חטאינו אין לנו כ"א יום א' בשנה לענות נפשינו ובשאר ימי' היושב בתעני' אי לא מצי לצעורי נפשי' נקרא חוטא ואפי' נזיר שלא הזיר עצמו כ"א מן היין נקרא חוטא וכל מה שאסרה תורה עלינו הם דברי' אשר בנקל יפרש האדם מהם ורובם יודו לכו חכמי או"ה כי הם לטובת האדם כמו הטריפה ושאר המאכלי' האסורין רובם והכה תוה"ק לא מפי איש א' קבלנו' כ"א ס' רבוא ישראל מבני עשרי' שנה העידו על אמתתה הם שמעו בסיני אנוכי וגו' הם ראו כאשר ירד עמוד הענן ודבר עם משה שבעי' זקי' השיגו עם מרע"ה בפ"א וברגע א' כל נבואתו ואמנם האומות אשר לא אבותי' ראו כל אלה למה זה יקבלו אותה ולא להם נתנה ודי לחסידי או"ה בז' מצות והנה החוטא הזה אם יסב במסבת חברי' ויביאו לפניו תבשיל העשוי משקדי' ויעמדו שני אנשי' יקרי' ויתרו בו שלא יטעום התבשיל כי נתערבו שקדי' מרים שהם ארסיי' ועשרה אנשי' שלא היו אצל המבשלת לעגו לו ויאמרו קום אכול וכי מי פתי יסור הנה לסכן נפשו אודות מאכל השקדי' אשר לא יוסיף לו בבריאות גופו מאומה ומה בין זה לדתי תוה"ק ס' רבוא אבותינו אשר השפחה שבהם ראתה שכינה הם העידו כי תוה"ק אשר יעשה אותה וחי ובשביל מותרות יסכן וימית נפשו הלא כראה כמה יבזבז אפי' הזקן אם יאריך עוד איזו שנים בחיים והתורה העידה כי ע"י דיני' וחי לעולם אמנם חוטא זה לא יתבונן כ"כ אבל לע"ל כאשר יתבוננו בה בינה ויראה כי בחוט השערה בקורות עכבוש בבנין רעוע החליפו תוה"ק יאמרו האיך לא יכלנו לכבוש חוט השערה כזאת ואמנם העושה טוב הוא להיפך הצדיק רואה בכל יום איך אלה רשעי' ושלוי עולם השגו חיל ישליו אוהלי' לשודדי' ולהיפך הצדיק נגוע כל היום ואף גם זאת הרשע מכתיר את הצדיק ובכל זאת מתהלך בתמי' ויאמר אל אמונה ואין עול אל מלך נאמן אין הנסיון הזה קטן אמנם בעוה"ז מתנחם הצדיק וישיב אל לבו כי לא אשר יראה האדם אולי האיש הזה אשר אחשבנו לרשע הוא טוב בעיני ה' ממני והוא הצנע לכת עם ה' וכן הוא החיוב לדין לכף זכות אבל בבא העת ויצאו וראו בפגרי הפושעי' ויראו כי אדרבא הרשעי' עוד השחיתו יותר מאשר ידע ובכל זאת לא עזב אורחות יושר יבכה היאיך יכלנו לכבוש הר גדול כזה ואמנם באמת הש"י עושה כן לנסות הצדיק כמ"ש החו"ה בשער הבטחון וז"ש אף הקב"ה מתמיה עמהם כלומר הש"י מודה שעשה כן למען יפלא בעיניו צדקת הצדיק ואמנם טרם יבא משיח צדקינו יקיי' הש"י והסירותי את לב האבן מבשרכם ולא ידמה לצדיקי' הר הזה כי אלי' ז"ל משיב לב אבות על בני' ולב בני' על אבותם וז"ש מי אתה הר הגדול לפני קודם בא זרבבל למישור ואמנם אז כראה כמה שכר קצרנו ע"י נסיון הזה וז"ש והוציא את האבן הראשה כאשר יסיר הש"י לב האבן אז תשואת חן לה והנה א' מהנסיונות הוא מ' איתן אשר חרפו עקבות משיחך אם יאמין המאמין בביאת הגואל בפה מלא ילעגו להו ואמנם בבא גאולתינו אזי מה נאוו על הצדיקי' רגלי מבשר אומר לציון מלך אלקי' ואמנם ימי הקץ אמר מרע"ה כי יראה כי אזלת יד וז"ש דהע"ה מאין כאשר יראה כי אין איש אז יבא עזרי ואמר הטעם אמר הכ' אם לא בריתי חקות שמי' וארץ לא שמתי וא"כ עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ כי זולת זה אין להתקיים עזרי מעם ה' בב"א: עוד הערה לפ' פנחס המה דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו הכוונה הש"י צוה לקרותם בכל עת אל העדה למען לא יתרעמו על כל אשר נעשה ומ"מ לא הועיל והצו: מה שדקדקו רז"ל רק על ונסכיהם ונסכי ולא דקדקו על ומנחתם מנחתם משום דקאי הכ' אתמיד שייך רק ונסכה ל' יחיד ועפ"י המסורה צריך לדחוק דקאי גם אתמיד של בין הערביים ע' רמב"ן: ליקוטים והערות לפ' מטות הערות ברמב"ן ד"ה וטעם ידור נדר והנדר בתבונה שמעתי מפי מרן זצוק"ל נדר ר"ת כ' דר כלומר שער החמשים עולם האצילות ותורה בתפארת עמודיה שבעה עם ספירת מלכות: שם ד"ה ושלח אותם כנקמת עמלק כנקמת ז' עממים כצ"ל: שם ד"ה וכל אשר לא יבא כתלי דחזירי אשתרו להו וזה דלא כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים דמפ' ד' הש"ס בשעת מלחמה וכל מלחמה אחת היא: שם באו"ד וטומאה הותרה בצבור ד' הרמב"ן אלו צע"ג וכי טומאה הותרה בצבור לעולם לענין קרבן צבור אתמר ותו לא ואולי כוונת הרמב"ן על מ"ש ואתם חנו מחוץ למחנה דזה לא היה שייך גבי מלחמת סיחון מאחר שכל הצבור טמאים היו ל"ש שלוח מחכה בטמא מת כלל, ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבשלמא התם במלחמת סיחון שנטמאו רוב ישראל עם הזקני' ות"ח וכיון שאלו יטהרו עצמן יטהרו כלן משא"כ במלחמת מדין שלא נטמאו כ"א י"ב אלף הוצרך להזהירן: שם ד"ה ואת כבו שהיו אמוריי' קורין וכו' אבל מצינו בישעי' קרס כבו וילפי' רבותי' במ' מגילה מזה דליצנותא דע"א שריא ש"מ כבו שם ע"א הוה: רש"י לכל מטות ישראל לרבות שבט לוי צ"ע הרי לא הלכו כ"א י"ב אלף וצריך לדחוק כי בית יוסף למטה א' יחשב וצ"ע, ותלמיד א' השיב לצבא הי' י"ב אלף ושבט לוי הלכו לשאת הארון וכלי הקדש: נקום נקמת בני ישראל ומשה, אמר לתת נקמת ה' הנה המדינים השיאו את ישראל לדבר עבירה והביאו המגפה