ליקוטי חבר בן חיים ד לא

במצותיו זה רק מתלמידי חכמים יבקש כמ"ש בספרי ע"פו אהבת כיצד אתה מגיע לאהבה זו והיו הדברים האלה מתוך שאתה קורא ושונה אתה מגיע לאהבה ולא תהיה להם התורה לעמל וז"ש הש"י לא הביט און מחשבות מינות בהמון המכונה בשם יעקב ולא ראה עמל בת"ח המכונים בשם ישראל: ובעת זכיתי לישב על שלחן הגאון מסאכז כבדני לאמור דבר אגדה ובארתי הפסוק הלזה במה שכ' הגאון מהרמ"ע בעשרה מאמרות על מה שחתם הושע הנביא ספרו ופושעים יכשלו בם והיה יכול לסיימו צדיקי' ילכו בם אחר ופשעים יכשלו וביאר הגאון כי זה סיום בטובה בנבאר ד' המ' לע"ל יאמר מה"ד לפני הקב"ה הללו עוברי עבירה והללו עוברי עבירה מפני מה אלו נכנסין לג"ע ואלו יורדין לגיהנם מיד אומר הש"י תרד כל אומה עם אלהיה לגיהנם ואף הקב"ה יורד עם ישראל שנא' שם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וביאר הגאון כי הש"י גלה מה"ט עונשי העבירות אף שלא גלה שכר המצות למען בעת יחטא הישראלי יהי' בלבו דאגת ופחד העונש ולא ישבע מן העבירה כשאר או"ה אשר אין פחד לנגד עיניו ועי"ז ינוכה להם מן העונש וזה ענין שבין חוטאי או"ה אחרי כי אין פחד בקרב לבם טוועמי' טעם חטא ולא כן רשעי ישראל וז"ש הש"י תרד כל אומה עם אלהיה לגיהנם לומר אני מעיד על בני גם בעת חטאם היה פחדתי עליהם ולא טעמו טעם חטא וזה ענין ר' הושע מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' אשר גלה בתוה"ק עונשי העבירות כי עי"ז צדיקים ילכו בם יקנו עי"ז שלימות ופושעים אם גם יכשלו אבל בם בפחד העונש עליהם ע"כ ד' מהרמ"ע מפאני ועתה הן הן ד' הכ' הש"י לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יען בעת האון והעמל ה' אלקיו עמו ותרועת כלומר מורא מלך בו: ממני, כי לא נחש ביעקב אמר אתה בלק סבור כי משה זה ע"י ניחוש וקסם יפעל לא כן הדבר כי לא כחש: ממני, מה טבו אהליך יעקב הנה הבתי כנסיות שאין דרין בהם כי אם באים לפרקים להתפלל בהם נקראים אהל והמה מוכנים ליעקב שאינו עוסק בתורה אבל הבתי מדרשות נקראי' ביתא דרבנן והם משכנותיך ישראל לת"ח המכונים ישראל ואמר כ"ז שיעקב בא אל אהלו וישראל אל משכנו אזי כנחלים כטיו כי בכל מקום שיבאו הן בארץ הן בחו"ל יקימו אותם להם: ממני, יזל מים מדליו אמר המים היא תוה"ק שנתן השם לישראל מספקת להם במקום שאר החכמות והעוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וזה יזל מים מדליו וא"צ למים זרים ואמנם וזרעו במים רבים בכל החכמות שאבו ממי התורה: לכה איעצך, שמעתי בשם האברבנאל שאמר לו איעצך לכה מאתם כי בימיך לא יעשו לך רעה ואשר יעשה העם הזה לעמך יהיה באחרית הימים ולמה תצטער על עולם שאינו שלך: עוד שמעתי איעצך עצה אשר יעשה העם הזה לעמך שיהיו כלם עם אחד באחרית הימים ע"ד שגזרו על בנותיהם משום ע"א: ממני, דרך ככב מיעקב דימה בלעם העדר ממשלת ישראל בעקבא דמשיחא דכ' כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ובפתע פתאום כ' ככב א' המאיר להם: אמנם בזהר כי בעת קץ יראה ככב א' מסוף העולם ועד סופו: ממרן זצוק"ל והמה בוכים פי' בתרגום יונתן קורין שמע ביאר מרן דפנחס המתין עד שיקראו ק"ש ויסמכו גאולה לתפלה והסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק באותו יום וידוע דבק"ש רמ"ה תיבות ועם הג' תיבות שכופל הש"צ המה רמ"ח וזהו ויקח רמח רמ"ח תיבות של ק"ש בידו: דרוש לפ' בלק תרכ"ט לפ"ק וירא בלק וגו' את אשר תאור יואר יל"ד השינוי לשון מתחיל כל אשר עשה ה' לישראל ואמר ויגר מפני העם וחזר ואמר ויקץ מפני בני ישראל ותו מה שאמר את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר או הו"ל למימר בתרוויי' ל' עתיד תברך יבורך או בתרוויי' ל' הוו' ואשר תאור ארור, והנה גם במאמר הראשון שאמר בלעם יל"ד שהחליף בכל פעם מיעקב לישראל ארה לי יעקב זועמה ישראל עפר יעקב כובע ישראל ושאר המאמר וברבות ע"פ לכה ארה לי אלו באומה אחרת בקש שאקלל כגון בני אברהם ויצחק הייתי יכול אלא יעקב, מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחר ואמר גנאי עלי' כלום יש לו חיים ואלו חבלתו ונחלתו וסגולתו שנא' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ולכה זועמה ישראל מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו ואמר אדם שאינה כלום יש לו חיים ואלו כ' בהן ישראל אשר בך אתפאר ע"כ הענין בלק ובלעם הבינו שני' כי עם ב"י המה נחלקי' לב' כתות צדיקי' והמוניי' וחשבו כי הנסים שנעשו לישראל המה משום שהצדיקי' שבהם הם דבקים בשכינה וגם המה מגיני' על ההמון ואמנם אם יגרמו עונות ההמון שיפרץ בהם פרץ אזי גם להצדיקים יהי' זעם וראי' לדבר מתאוננים שנא' בהם ויהי העם כמתאוננים וסיום ותבער בקצה המחנה ופי' רש"י בקציני' שבמחנה ואמנם מתחלה נתעורר הדין על העם וכשפגע בהם מה"ד ממילא נתעורר הזעם על הקצינים שבמחנה ועתה נבא לבאר הנה בלק זה שראה כבישת סיחון ועוג וראה כי אותו הניחו ידע כי מה' הוא והוא צוה עלי' אשר ע"כ לא הי' לו לדאוג מפני הצדיקי' אמנם היתה כל דאגתו מפני ההמוניי' ואמנם ידע כי אם ההמוניי' לא יעשו רצון ה' לא יהי' ה' עמהם ולא יעשה להם נסים אכן מאחרי כי מצד עצמם המה רבים אינם צריכין לנס כלל ואמנם לזה עלה בלבו עצה אחרת שישתדל לפתות ההמון לעזוב דרך התורה וממילא יעשן אף ה' בהם ואמנם ידע כי ההמוניי' יסורו למשמעת הגדולים בענין ולא יאבו להתפתות ומעתה יבוארו הכתובי' הראשוני' אמר וירא בלק כלומר התבונן כל אשר עשה ישראל לאמורי כלומר הכל נעשה מהגדולי' והתבונן כי המה נצטוו לבלתי עבור בגבולו בחזקה אבל ויגר מואב מפני העם ההמוניי' שהמה מעצמם ילחמו אתו ואמר כי רב הוא כלומר ואינם צריכי' נס אמכם אילו עמהם לבד הי' נידון הי' יודע מה לעשות כלומר לפתות אותם לעזוב ארחות אבל בענין זה ויקץ מואב מפני בכי ישראל כלומר