ליקוטי חבר בן חיים ד כח

שם באו"ד וימנה הכ' החטא הזה עם הנסיונות כ' שכיון לס' תהלים אבל בתורה נאמר במרגלים ויכסו אותי זה עשר פעמים קודם למי מריבה: שם ד"ה ויקדש בם ופרץ עוזא כצ"ל: שם ד"ה ויעש משה נס בתוך נס כצ"ל: שם ד"ה וישלח ישראל שאין עבר הירדן כצ"ל: שם ד"ה כי חשבון ער מואב כצ"ל: שם ד"ה מטעם שנאמר כד' רבותינו כצ"ל: בד' ר"מ הדרשן שהביא רש"י כ' להסביר כי די זהב שהיה לאבותינו גרם להם העגל ואמנם לא ימאסו בזהב עבור זה כי מה רב יפיו וטובו אם לצדקה וחסד ינצרוהו כ"א רב התאווה באדם ליהנות מהזהב בלי מתג ורסן על זה ישפוך אדם חמה ודימה הכ' התאוה לפרה אדומה והזהב להנולד מתאוה הזה ועד"ז אמר תבא אמו ותקנח צואת בנה: ובענין הארז ואזוב כבר מלתי אמורה במקום אחר כי אחרי כזכר התולעת שכני אחר האזוב גם באזוב פכים לרעה כי אם האדם ישפיל עצמו ויבז בעיניו לאמור ומותר האדם מן הבהמה אין ולא יאמר אבל אנחנו עמך כמו כן יעשה מה שלבו חפץ ועד"ז גם מאזוב יבא תולעת שני וצריך להסירו: בענין חטא משה ואהרן במי מריבה יל"ד מה זה שהזכירו אבותינו בדברי התלונה שם ה' כפעם בפעם בגוע אחינו לפני ה' ולמה הבאתם את קהל ה' ואמנם כבר בארכו במקום אחר כי סבת כל התלונות של אבותינו במדבר היה ההסבה מארץ פלשתים למדבר גדול ונורא ותוה"ק העידה כי ה' צוה כזאת פן ינחם העם ושבו מצרימה אבל אבותינו בעת באו לנסיון רעב וצמא וכיו"ב תלו הדבר במנהיגים אמרו מנהיגינו אלה א' בן שמנים ואחיו בן שלש ושמנים המה יראו לעבור דרך ארץ פלשתים ובחרו להם דרך זה ביודעם כי ה' לא יעזוב את חסידיו וזה מסכים למה שדרשו רז"ל ע"פ ושים באזני יהושע דע"י שנתרשל משה במלחמת עמלק נגזר עליו שלא יכנס כי לולי היה משה נלחם בעצמו בעמלק כבר נחה שקטה תלונתם ואמנם החילוק בין אם דרכם מה' היה א"כ כל מה שהגיעם במדבר מן עמוד הענן הבאר לא היה בזה שום כס ולא נתמעטו זכיותם משא"כ אם משה ואהרן הוליכו אותם למדבר הזאת ומעתה זה שאמרו יודעים אנו כי הש"י יתן לנו מים ולא כמות בצמא אבל יום יום יתמעטו זכיותינו וע"ז אמרו ולו גוענו בגוע אחינו כי המה עוד גועו לפני ה' כי הביאו זכיותיהם עמהם ובארו דבריהם ואמרו ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה שאנו ע"ד הטבע נכוני' בו למות אם לא על דרך הנס ואם אתם זקנים ומתיראים מן המלחמה ולמה העליתונו לא היה לכם לזקנים שכמותכם לקבל עלי' להיות מנהיגים והנה הש"י רצה לברר להם טעותם כל מסע ומחנה על פי ה' כדכ' בר"פ אלה מסעי וצוה למשה לבאר להם אחרי שהסלע של מרים ישב לו בין סלעים אחרים כל הסלעים לא יתנו מים אך זה הסלע אשר הוכן להם מששת ימי בראשית כאשר תדברו אלי' יתן מימיו המכונסים בו מששת ימי בראשית ואמנם המרו את רוחו ונסתלקה ממנו שכינה ודבר אל סלע אחר וסבור כי הוא זה ולא נתן מים והכהו פעמים עד שנתן ואהרן שלא היה בכעס מרוב ענותנותו שתק וזה לבד היה חטאו כי במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב ומעתה נסתבב ההיפך לא זה שלא נתברר כי סלע זה נברא ע"ש ביה"ש בעד עם ב"י נתברר להיפך כי באו להם מים ע"ד כס וזה יען לא האמנתם בי להקדישני שיאמינו כי בטרם נוצרו עם ב"י כבר הכנתי לבכי מים ואתם הטרחתם עלי להפוך חלמיש למעינו מים לא תביאו את הקהל אל הארץ ומעתה עונש זה היה שוב עדות ברורה כי כל מה שפעל משה ע"ע לא היה בדרך נס כי לולא זאת מה יום מימים למה יענש היום הזה יותר משאר ימים ונמצא דע"י העונש נתקדש ש"ש כמו שהיה נתקדש לולא שמרו מצות ה' וז"ש הנה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' אבל ויקדש בם כי ע"י העונש שהגיע לצדיקים הללו נתקדש שוב ש"ש כאלו לא חטאו ואמנם כאשר עלה להם הבאר אח"כ וטעמו מה בין מים למים הכירו מה כעשה וז"ש ומשם בארה ת"א ומתמן אתיהיבת להון בארה היא הבאר אשר אמר ה' למשה ולא אותו סלע שהכה: כ' רש"י נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה להורות מה פרה מכפרת אף מי"צ מכפרת ואף שכבר ד' רז"ל כן מיוה"כ דנסמכה מיתת צדיקי' נ' דהתם בא לרמז מה יוה"כ עם התשובה אף מי"צ עם התשובה כהני בריוני בשבבותי' דר"ז דכד שכיב ר"ז הדרו בתיובתא אמרי האדנא מאן מגן עלן וכאן בא לרמז מה פרה מטהר טמאי' ומטמא טהורים כך מי"צ לישרי לב העדר הצדיק מטמא אותם כי בתוכחתו ומוסרו היטיבו אורחותם בחיי' ומטהר טמאי' הרשעים שלא שמעו בתוכחתו והיה קטרוג עלי' למעלה וע"י מיתתו יהיו שוגגין ואל יהי' מזידין: קצה בלחם הקלקל פי' ת"א דמכלי קליל הכוונה הלחם אשר הכין הש"י לכל בשר כל ימי חיי' של אדם כ"ז שהוא בבריאתו לא יקוץ בו אבל צפיחית דבש או לשד השמן אם יאכל האדם ממנו י' פעמי' יקוץ וז"ש נפשינו קצה משום שהמן מכלי' קליל כדכ' וטעמו כצפיחית בדבש כטעם לשד השמן: ורש"י כ' שאמרו כן על שלא היה להם יציאה מן המן והענין כי כל מאכלי האדם חלק הזן שבהם יתהפך לדם והפסולת יצא לחוץ משא"כ המן שהיה לחם מן השמים ולא היה בו פסולת כלל: על כן יאמרו המושלים פי' רז"ל במ' ב"ב באו ונחשוב חשבונו של עולם הכוונה ע"ד שכ' החו"ה כי החיוב על האדם בכל לילה טרם ישכב לחשוב עם נפשו במה עבר עליו היום הזה וכמה לקח ממנו צידה לאחריתו ולכה"פ יחשוב בסוף השבוע ופחות ממנו בכל עכ"ח והפחות שבפחות בער"ה ועד"ז יל"פ ונירם אבד חשבון כי הגאה שוטה שסובר כל מה שנתן לו הש"י בדין הוא ואולי עוד יש לו תביעה עליו ית' למה זה יחשוב עם נפשו והיינו ונירם אם נתגאה אבד חשבון אבל בעת יבאו ימי הזקנה שנקראו ימי דיבון כדכ' וכימיך דבאיך כת"א שם אזי יסור הגאוה מן האדם כי הולך האדם לבית עולמו וזה עד דיבון אבל יש בעו"ה יש בני אדם אשר הגאוה תלכדם עד יום מותם ועלי' אמר ונשים נשינו לחשוב עד נופח עד אשר תצא נשמתו וזה יהי' עד מידבא לדיבון עולם: ודע לך כי המדרשי' בנחלי ארנון ובמלחמת עוג קבלה אמיתית בידינו דהרי תנינא בפ' הרואה דחייב אדם לברך במקומות האלו שעשה נסים לאבותינו במקום הזה: