ליקוטי חבר בן חיים ד כז

תורת ה' ע"י מרע"ה וז"ש נבחר שמו של משה מעשרו של קרח בראות בני האדם מפלתו של קרח אזי יבחרו בשמו של משה והנה העשירות אם האדם ע"י עשרו יהי' עוד רע לבריות ויסיג גבוליו וידכא עניי' מתנחם כביכול על שנתן לו אמנם עשיר שרוח הבריות נוחה הימנו אשר לא די שלא יגמול רע בעשרו לאדם עוד יחונן עניי' אז גם רוח המקום נוחה הימנו ואינו מתחרט על שהשפיע לו עושר והיינו מכסף ומזהב חן טוב כי אם יש לבעל כסף וזהב תן אזי טוב לו: ליקוטים והערות לפ' חקת במ' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני זה פ' פרה פי' מרן זצוק"ל דלכאורה מדוע לא קיבל שהע"ה טעם ר"מ הדרשן דפרה לכפר על העגל אמנם ד' ח"ל שם שם לו חק חק זה פרה וא"כ במרה כבר נצטוו על הפרה ועדן לא היה מעשה העגל וא"ת כי הש"י ידע שעתידין לעשות העגל א"כ ח"ו תאמר דידיעת הש"י מכחשת הבחירה וכמו שהאריך הרמב"ם בסתירת קו' זאת בסוף ה' תשובה ובח' פרקים והיינו דקאמר אמרתי אחכמה להבין טעמה של פרה אבל אם אקבל הטעם והיא רחוקה כי עי"ז אבא לד' מי שאומר כי ידיעת הבורא מכחשת הבחירה: ובשם הגאון מו"ה צבי העללער הנקרא חריף אב"ד באו"י שמעתי כי רז"ל דקדקו מאי והיא רחוקה הרי כל מה שאדם יגע באיזו חכמה יתקרב יותר אלי' ולמה אמר שהע"ה אחכמה והיא רחוקה אמנם בפרה אדומה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים שייך אחכמה והיא רחוקה דכל יותר שהחכם מבין מפני מה הפרה מטמא טהורים יותר קשה עליו להבין מדוע מטהר טמאים וכל שהוא מבין יותר מדוע הפרה מטהר טמאים יק' עליו ביותר מדוע מטמא טהורים ודפח"ח וש"י: בענין חטא של משה ואהרן ומדוע נגזר עליו בעבור זה שלא יכנסו לארץ ביאר מרן זצוק"ל דהנה רש"י כ' החטא היה שהכה וה' לא צוה אלא לדבר והק' הרמב"ן אטו יש מופת יותר בדבור מבהכאה וכ' בשם ר"ח על שאמר נוציא לכם דמ' שהם המוציאי' וביאר מרן דהכי תרי פירושי צריכי זה לזה דהכה מכחישי תוה"ק אחרי שלא יוכלו להכחיש המופתים שנעשו לאבותינו מ' שנה בלכתם במדבר הגדול והנורא יאמרו כי מרע"ה היה שלם בכל החכמות ומי יודע באיזו מן החכמות פעל כל המופתים האלו ואמנם יש להשיב עלי' אם כדבריכם איה איפא חכמתו שבלה ימיו ארבעים שנה בין עם פרוע מבלי תת שלוה או כבוד או שכר לעצמו או לבניו אחריו ואמנם אלמלי נכנס מרע"ה לא"י וכבש ל"א מלכים היה מקום לומר למען עשות לו שם עולם עשה כל זה ואמנם הש"י שרצה להכניסו לארץ ולהשקיט מעליו תלונה זאת לאמור כי בחכמתו יפעל צוה עליו בפעם הזאת שלא להשתמש בשום כלי כ"א יצוה להסלע בשם ה' אשר יתן מים למען יראו כל ישראל כי לא בחכמתו ולא בכחו יפעל כן ואמנם לא די שהכעס הטעהו לבלתי שמוע בקול כ"א להכות במטה עוד יצא מפיו נוציא לכם מים לחזק ידי המכחישים ולא היה מקום עוד להציל התלונה הזאת כ"א ע"י שנגזר עליו שלא לכנס לארץ ואם בחכמתו פעל עד הנה למה זה לא עבר גם את הירדן וז"ש יען לא האמנתם להקדישני שלא יאמרו כי בחכמתך אתה פועל לכן לא תביאו את הקהל אל הארץ ואמר המה מי מריבה אשר רבו אבל ויקדש בם כי ע"י גזירה זאת נתקדש ש"ש כמו שהיה אלו לא הכה: ממרן זצוק"ל במ' כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה אומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים אמר יה"ר שיהא זם מיו"ח וצ"ע הרי אין הל' כר"א ופי' מרן דפלוגתת ר"א ורבנן היא דרבנן סברי כר"מ הדרשן שהביא רש"י דפרה באה לכפר על מעשה העגל ע"ד תבא אמה ותקנח צואת בתה וא"כ בעי' בת שלש שתהא ראויה לילד ור"א לית לי' טעמא דר"מ הדרשן והנה ארז"ל דיוה"כ אפי' למ"ד לא עשה תשובה ג"כ מכפר מ"מ בעי' שיהא מאמין בכפרתו ומ' דה"ה לכל הכפרות והנה מרע"ה ידע דבאמת טעם ר"מ הדרשן אמת והפרה באה לכפר על מעשה העגל ומאחר דר"א אינו מאמין בזה א"כ לא יהא לו כפרה בפרה על חלקו במעשה העגל וביקש מרע"ה שלא יהא צריך כפרה וע"ז אמר יה"ר שיהא מיוצאי חלצי שאינם צריכין כפרה כי זולתו אפי' שבט לוי שלא חטאו עכ"פ ערבות היה להם ומרע"ה שהיה בהר סיני הוא לבדו א"צ כפרה ודפח"ח וש"י: עוד סנסן ממרן ז"ל חתם סופר חי"ד מה שגזרה תורה טומאת אהל כ' הטעם כדי שלא ילינו המת מאחר שכל אשר באוהל יטמא והקפידה התורה על הלנת המת כדי שלא לנוולו וזה ראיה על תחיית המתים מן התורה לאמור כי הגוף אף אחרי המיתה יש בו חשיבות כי עתיד לעמוד בתחיי' המתים ואמנם למי שאינו מאמין בתחי' המתים אין לגוף אחר ה המיתה שום חשיבות ואמרו על א' מחכמי יון שהי' מבקש לאחר מיתתו ישליכו גופו לכלבים למען יהנו מיהת שאר בריות ממנו וזה ענין מאמר רשב"י אדם כי ימות באוהל ישראל הקרויין אדם אף לאחר מיתה מטמאין באוהל ואין או"ה המכחישין זאת קרויין אדם לאחר מיתה ואינן מטמאין באוהל כי אין בהלכתן שום קפידא ודפח"ח וש"י: עוד סנסן ממרן זצוק"ל באר חפרוה שרים קאי על תוה"ק הנקראת באר מים חיים והשרים אשר חפרוה הם שרי התורה הת"ח המוציאין לאור אמריה ואמכם עץ חיים היא למחזיקי' בה ובצל החכמה בצל הכסף וע"ז אמר כרוה כלומר קכבוהו כמו ואכרה לי בחמשה עשר כסף נדיבי העם וביאר השרים חפרוה במחוקק במה שמחקקים בעומקה והנדיבים כרוה במשענותם במשענת שנותנים ללומדי תורה: הערות ברמב"ן פ' חקת ד"ה וטעם אדם כי ימות לטומאת שבעה כמגע כצ"ל: ד"ה ויבאו בני ישראל סין צ"ל צין וכן בכל הדבור הזה: שם באו"ד ומקראות מפורשים הם כצ"ל: שם באו"ד אבל לא נתחוורו ובזהר חדש פ' בשלח מבואר כד' רש"י וביאר שם הענין באר היטב ע"ד האמת: שם באו"ד כיחזקאל בן בוזי כצ"ל: שם באו"ד והוסיף על הבל הבלים אמכם במ' רבה פ' דברים כ' בהדיא כד' הרמב"ם ונ' דלד' המ' הזה כוון להלן הרמב"ן במ"ש וע"ד רבותינו שמזכירין לו הכעס: