ליקוטי חבר בן חיים ד כו

והנה רמז הכ' כאן לד' רז"ל פ"ק דגיטין אפי' המתפרנס . מן הצדקה יעשה צדקה וד' רז"ל ע"ז ועניתך לא אענך עוד שוב אין מראין לו סימני עניות וביאר מרן זצוק"ל הכונה כי על הרוב ניכר העשיר שהיה מתחלה עני כי אחרי משהוא מפחד תמיד שיחזור לעניו אינו עושה צדקה משא"כ העשיר הנולד בעשרו ואמנם המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר נמצא דעני זה שנתן צדקה בעניו יתן צדקה גם בעשרו ולא יראו בו סימני עניות וד' פח"ח וש"י: עוד סנסן ממרן זצוק"ל בילקוט מה ראה קרח לחלוק על הכהונה פ' פרה אדומה ראה הנה איתא במדרש דקרח לגלג על הגילוח שגילח משה את הלוים ואמנם רש"י כ' הטעם משום שהלוים נתנו לכפר על מעשה העגל וע"א אתקש למת ומת אתקש למצורע הוצרכו גילוח כמצורע וגם קרח היה מקבל כזה על עצמו אבל כשהגיע לפ' פרה אדומה וראה כי טמא מת א"צ גילוח התחיל ללגלג על משה לאמור דברים אלו מלבך אתה בודאן: עוד סנסן ממרן זצוק"ל כ' רש"י בשם המדרש מה עשה קרח הלבישן טליתות שכולן תכלת ובא לפני משה וכו' ע' ברש"י, פי' הגאון מהר"נ כ"צ אדלער זצוק"ל דרצה לומר כשם שטלית שכולה תכלת פטורה מציצית כץ עדה שכולם קדושים א"צ למנהיג ומדוע תתנשאו, ועדן יל"ד וכי הדין כן שעדה שכלם קדושים א"צ למנהיג וביאר מרן זצוק"ל ע"ד אחר ארז"ל מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' הענין כי בכל המלכים לא מצינו נביא ודהע"ה לרוה"ק זכה ולא לנבואה וזה ענין הכ' בשאול כשהתנבא בנויות ברמה ע"כ היה למשל הגם שאול בנביאים כי אם התנבא בפעם הראשון קודם שהיה מלך לא היה זה תימא משא"כ עכשו אחר שמלך ואפשר כי היה באמת רמז לזה שהורידו המקום מגדולתו והענין כי מלך ונביא הם שני הפכים בנושא א' כי המלך צריך לנהוג כשיאותו ברמה ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ונביא צריך לנהוג בענוה יתירה כדכ' משח אותי לבשר ענוים אמנם מרע"ה היה נביא ונאמר עליו ויהי בישורון מלך וזה היה מחמת ענוה יתירה שהיתה בו והיה ראוי לעשות שתי שליחות ויש לרמז זה במה שארז"ל פני משה כפני חמה כי החמה מושל בקרב תבל ומשמש את העולם וזה חרה לקרח ורצה שמשה יהא נביא והמלוכה תהיה שלו והנה מה שצוה הש"י לעשות ציצית דווקא על הכנף למטה והיה מן הראוי יותר שיהי' למעלה לקיים וראיתם אותו אמנם הרמז ע"ז מה שאחז"ל צריך שיהא לבו למעלה ועיניו למטה דהיינו שיזכור ג"כ אחריתו ולאן אתה הולך ומה"ט אפי' טלית שכולו תכלת צריך שיהיו ציצית על הכנף דווקא וז"ש קרח אף כי העדה כלם קדושים ודומי' לטלית שכולה תכלת המציין עלי' המנהיג צריך שיהי' עיניו למטה ולא להתנשאות עלי': עוד סנסן ממרן זצוק"ל בוקר ויודע ה' פי' רש"י גבולות חלק הקב"ה בעולמו ע' רש"י עד כך ויבדל אהרן להקדישו קיי"ל בישראל יום הולך אחר הלילה ובאו"ה הלילה הולכת אחר היום הענין צדיקים תחלתן יסורין הדומין ללילה וסופן שלוה הדומה ליום ורשעים בהיפך תחלתן שלוה הדומה ליום וסופן יסורין הדומה ללילה אמנם בקדשים קיי"ל ג"כ הלילה הולך אחר היום הוא המשל על הצדיקים שיפה להם שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב אחרי שאינם רוצים כ"א לעשות רצון קונם והצדיקי' האלו ימסרו לא לבד גופם על רצון ה' כ"א גם נפשם וזה היה מדת אהרן שחייב את נפשו במעשה העגל להציל את ישראל וכן הוא בשוח"ט ע"פ אהבת צדק ותשנא רשע ולזה כשם שקבע הש"י יוה"כ ליום מחילה וסליחה לדורות משום שבו כיפר על מעשה העגל כך קבע אהרן לכהן לעולם להראות כוונתו הקדושה במעשה העגל ולזה בקדשים כאלו צדיקים הלילה שהוא בעיני' עוה"ב הולך אחר היום העוה"ז שהוא יום בעיני' והנה קרח רצה להיות כו"ג א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו כשם שאין במדתכם להפוך לילה ליום שיהא בעינינם עוה"ז יום ועוה"ב לילה כמו באהרן כך ויבדל אהרן להקדישו ואין אתם כדאי להיות כו"ג: דע כי מה שדרשו במדרש ע"פ ויקהל עלי' קרח כי פתה אותם לאמור כי מרוב מתנות כהונה לא יהיה להם קיום בארץ ד' רז"ל זה מסמיכות פ' מתנות כהונה לפ' קרח: דרוש לפ' קרח ד' רז"ל ברבה פ' תרומה ע"פ נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של משה מעשרו של קרח הענין ארז"ל יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז גלו לכו רז"ל בזה ענין עוה"ב שהוא קו"ר ועפי"ז כ' הרמב"ם בפ' חלק כי באמת לא נוכל לדעת מהות ענין זה אחרי כי אין מושג לנו הנאה רוחניי בלא גוף ומ"מ בראותינו העשירי' אשר ירדפו בסכנת נפשם עוד להרבות הון ורק להשיג כבוד וגדולה וזה אינו כ"א הנאה רוחניי' והרי כי הנאה הרוחניי' עומדת למעלה מהנאה גשמי' ע"כ ד' הרמב"ם וז"נ כוונת הכ' אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' אם תשליך מנגד כל הנאות עוה"ז כשם שיעשה כן החופש מטמונים אז הוא מופת אשר יראת ה' בלבך ועד"ז אמר דהע"ה טוב לי כי ענתי למען אלמד חקיך כי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ואם אלו מענים עצמם אנוכי לא כ"ש וזה ענין וויכוח ר"י בן קסמא עם מי שפגע בו כי האיש הזה ראהו מהלך בדרך ולא אמר הולך בדרך דהיינו ההולך יש לו מקום ללכת שם והמהלך מחפש בכל אשר ילך ושאל לו מדוע יהלך כמחפש וכי מאיזו מקום הוא והשיבו מעיר גדולה של חכמי' וכו' וסבר אותו האיש כי מחמת חסרון פרנסה יבקש לו מקום אחר ואמר לו שילך לדור במקומו ויהי' לו פרנסה בריווח והוא השיב לו כי לא כן הענין כ"א במקומו אין לו מה לתקן משום שהיא עיר גדולה של חכמים ולזה ילך ובקש לעשות דבר מה לטובת עם ב"י אבל הדר במקום כזה לא יבקש אחרי זהב וכסף ויאמר עם המלך דהע"ה טוב לי תורת פיך וגו': והנה אלו העטי' אחרי זהב וכסף מתהני' בעמלם והת"ח מתהני' בעמלם ואמנם באלו העמלים יש עושר שמור לבעלי' לרעתו כקרח וכיו"ב ואז יראה יתכון עומל בתוה"ק והנה אמר הכ' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וגו' ונתתי להם בביתי ר"ל כאשר ביהמ"ק בנוי יד כלומר ממשלה ובחומתי כאשר הוא חרב כאמור על חומותיך ירושלי' וגו' ושם וגו' וזה השם הוא שם של מרע"ה שאדם זוכה לו ע"י שמירת