ליקוטי חבר בן חיים ד כד

שני שלוחים ששלח יהושע בן נון אבל שלוחין ששלח משה היו רשעי' ממה שקרינו בענין ויוציאו דבת הארץ הוי שלח לך אנשים: למדו רבותינו ופרשתינו מדסמכה תורה מקושש אצל ע"א שכשם שמומר לע"א הוא מומר לכל התורה כדכ' וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלו לומר לך שכל המודה בע"א כאילו כופר בכל התורה כך מומר לחלל שבת מומר לכל התורה ונבאר הענין הנה יסוד כל התורה כולה הוא שהאדם יאמין כי לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה והאדם בארץ אך שליח ה' ששלחו להוציא רצון הבורא ואת אשר נגזר בשמים אל הפועל ולא לחכמי' לחם ולא לנבונים עושר וההשתדלות וחריצות הבל והגזירה אמת ואשר יאמין זה ישמע לקול תוה"ק ויהיו כל משאו ומתנו ע"ד שצויתה התורה בהיתר ולא באיסור ואשר לא יאמין זה כ"א יאמר כחו ועוצם ידו יעשה לו חיל למה זה ישמע לאשר צוותה התורה על איזו דרך ינהג במשאו ומתנו והכה לקיים אמונה זו בלבבינו נתן הש"י לעמו יום שבת קדש אשר בבאו ישבות האדם מכל מעשיהו וידמה בעיניו כמשרת העומד במסחר אדוניו ובעת שירשיהו אדוניו ללכת לטייל ובכל זאת לא תקופח מחיתו הלא ישמח וירוה בזה וכן הענין ששת ימים גזר הש"י עלינו בזעת אפיך תאכל לחם ושביעי נתן לנו חפשי ממלאכה וזה מורה כי יום זה מבורך ולא חלה עליו קללה של חדה"ר בזעת אפיך תאכל לחם וזה כוונת מ' רז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה השבת ולא יוסיף עצב עמה כי כל ימות השבוע נגזר בעצבון תאכלנה ולא בש"ק וזה פי' הכ' ויברך אלקי' את יום השביעי ובמה בירכו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקי' לעשות הענין הש"י ברא העולם והושיב בו האדם לעבדו ולשמרו לחרוש בשעת חרישה ולקצור בשעת קצירה אבל ביום השביעי שבת הש"י מכל אשר ברא לעשות שלא יהיו עושים בבריאותו ואמנם כן המבטל עדות זה ומחלל שבת ואינו מאמין כי הוא רק עבד במסחר הבורא ית' כאלו כופר כל התורה כולה כי זולת אמונה זו אין לכל התורה ענין כלל אמנם המשמר שבת עדן אינו מוכרח כי אמונה זו קבועה בלבו כי זו יכול להיות אשר משמר שבת מפני שהוא מתיירא מעונשין ואזהרות הכתובות בשבת ובמה יוודע אפוא כי המשמר שבת אמונה זו בלבו ע"ז אמר ישעי' הנביא ע"ה בהפטרה ליוה"כ אחר שאמר וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר וקראת לשבת עונג אז תתענג על ה' אמר כי המשמר שבת יען יירא מהעונש האמור אין יום זה יום עונג אצלו כי מבואו עד צאתו יספור השעות מתי יעבור השבת אבל המענג את יום השבת ויודה בו לה' אשר הפקיעו ביום זה מקללת אדה"ר הוא המאמין כי האדם אך שליח ה' ועבדו בעוה"ז והוא אשר ירצה ה' בשבתו בש"ק וז"ש אז תתענג על ה' ונתן לך משאלות לבך והנה הא דאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת לים הגדול היא ג"כ משום ביטול עונג שבת כי ג' ימים הראשוני' לא יוכל האדם עדן לסבול השינוי אויר על הים והתנועה וכיו"ב ע"כ משום ביטול עונג שבת אין מפליגין אבל מאחרי שתכלית השבת אשר האדם יקבע בלבו האמונה כי הוא רק שליח ה' בארץ ממילא מובן כי השליח מצוה אשר הוא בפועל שליח לעשות רצון ה' פטור מעונג שבת כי מה שיעשה המענג שבת במחשבתו יקיים השליח מצוה בפועל וזה ענין סוכה ג"כ שאמרה תורה חג הסכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך אחר שאסף האדם תבואת השנה אל ביתו אמרה תורה צא מדירת קבע מביתך ושב בדירת עראי בצל סוכת ה' למען תאמין כי ממך הכל כי כל אשר ברשות האדם הוא רק פקדון בידו ומשכר הפעולה והשמירה ישבע טוב והפקדון לאשר הוא לו ואמנם השליח מצוה המאמין כמו כן כי לא זה לבד אשר כספו וזהבו של אדם לה' כ"א גם גופו עבד כקנה לבוראו פטור מן הסוכה והנה ההולך בשליחות מצוה לא יאונה אליו רעה כי האדון אשר בשליחותו הולך יצוה מלאכיו לשמרו כדכ' כי מלאכיו יצוה לך וכאשר היה הענין בשליחות יהושע בן נון ואלמלי הלכו המרגלי' כמו כן לעשות רצון ה' לא היו נכשלים ביד יצרם להוציא דבה על הארץ אבל האנשים האלו לא היה מעדים אשר על ידם יתקדש שם שמים שידעו ישראל כי לא יפול מאכל אשר הבטיחם ה' מאומה ארצה כי באמת לא האמינו בדבר ה' והאינו מאמין אפי' מה שעיניו רואות יכחיש וישנה וזה שאמר הש"י למשה שלח לך ולא לי כי האנשים אשר תשלח בשליחותך ילכו ולא בשליחותי: ליקוטי' והערות לפ' קרח לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' א"ל מרע"ה לולי נתתי לאהרן כחלה גדולה בא"י יען הוא כו"ג היה לכם להתלונן עליו אבל עכשיו חלק ונחלה אין לו והולך מדי יום יחף על רצפת המשכן מלוכלך בדם ומצפה לשלחן אחרים וכי ע"ז אתם מתלוננים אמנם תורת ה' כבדה עליכם ואתם הנועדים על ה' ואשר פיכם יאמר הוא המכסה לעיקר התלונה: ותתן לנו נחלת שדה וכרם כ' רש"י דאף לא בפסוק הקודם קאי ג"כ על ותתן לנו וצריך להיות אף לא תתן לנו ושמעתי מפי הגאון מו"ה אברהם צוועבנער ז"ל הנקבר בירושלים עיה"ק תוב"ב כי יש לפ' הכל בלא סרוס זה כי הענין לסכל יטעו ויתנו לו נחושת תמור זהב אבל לחכם טעות זה אי אפשר כ"א יתנו לו זהב בינוני תמור זהב פז ולחכם ביותר גם זה לא יתכן וז"ש דתן ואבירם למרע"ה המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתינו במדבר כי תשתרר עלינו סכלים כאלו לקבל מדבר לארץ זבת וחלב זה וודאי לא שייך אצלינו אבל אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו שלא יהא זבת חלב אף כי תתן לכו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר כלומר תעור עינינו שלא להכיר האמת גם בזה לא כעלה ודפח"ח וש"י: ויחר למשה מאוד, הענין יען המדה המעולה של מרע"ה היה הענוה ולא היה משיג האיך יכול האדם להתגאות והם אמרו כי תשתרר זה חרה לו מאוד: דע דמ"ש רז"ל בפ"ה מאבות כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ואיזו זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים ואיזו זו מחלוקת קרח, ויל"ד מה מעלה היא אם סופה להתקיים ותו שלש"ש שייך בדבר מצוה אבל לא בחילול השם כזה אמנם כוונתם הנה הלל ושמאי נחלקו כל א' אמר דעתו לפי סברתו וקבלתו ואם גם לאחר שעמדו למנין הל' רק כא' מהם בכל זאת השני לא יבוש מלומר דעתי הוא