ליקוטי חבר בן חיים ד כב

לפ' לו מדרש זה ונ' דהרמב"ם כ' במאמר תחיית המתים כי זאת אשר תחיי' המתים על הגוף נאמר בזה אין ספק כי מקרא מלא הוא ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אבל לאיזו תועלת קצר שכל האנושי מהשיג וכ' ע"ד פשוט כי מאחר שהגוף היה הכלי אומנות לכל המצות שקיים האדם ולא זכה לכנס עם הנשמה לגן עדן וגם בעוה"ז אשר כל ימיו כעס ומכאובים לא קיבל שכרו משלם לזאת יקיץ בעת אשר ימחה ה' דמעה מעל כל פנים ויקבל עם הנשמה ביחד שכרו אבל ליסוד זה צריך לקבל תחלה כי הגוף הוא נפש בפ"ע וכד' תרגם אונקלס ע"פ ויהי האדם לנפש חיה ע' רמב"ן בראשית שם והרמב"ם אשר דעתו כי הגוף בלא הנשמה הוא גולם לזה כ' אשר לא יבין תועלת תחיית המתים והנה מעונש מרים אשר נגע בגופה יש להביא ראיה כי הגוף נפש בפ"ע כי הנה מרים הכי לא היה די לה בנזיפה מאת המקום ב"ה הלא על הנזיפה הוא אומר ואבי' ירק ירק בפני' וצרעת זה למה אמנם אחרי כי הגוף במבטא שפתיו היה שותף בעבירה צריך לקבל עונשו וק"ו למדה טובה המרובה שיעמוד הגוף לתחיי' המתים לקבל שכרו והן הן ד' המ' מכאן לתה"מ מה"ת: כ' הגאון מהר"י יעב"ץ בסידור עמודי שמים הטעם שקבע ה' ית' פסח שני בט"ו באייר יען החררה שהוציאו ממצרים כלתה בליל ט"ו אייר ולמחרת ט"ו אייר ירד להם המן בראשונה נמצא כי יום ט"ו אייר ובפרט הלילה היה סוף לנס יציאת מצרים צוה הש"י לחוג את היום האחרון של הנס למי שלא זכה לחוג את היום הראשון: הערות ברמב"ן פ' בהעלותך ד"ה בשנה השנית באחד בכיסן או קודם לכן צ"ע דהרי מקרא מלא כ' באחד לחדש תקים את המשכן אלא שנחלקו רז"ל אם היה זה תחלת הקמתו ויום השמיני היה שמיני בניסן וסוגיין דידן דביום השמיני היה ר"ח ניסן אבל קודם לכן א"א: באו"ד והשבתת חמץ לכאורה מאחר שהסתפקו במן מאין היה להם חמץ ומצה דבעי' ג"כ ממין הבא לידי חימוץ אולי השתדלו ליקח מן האומות: ד"ה ואם ככה את עושה בכרוב השני ירמוז כ' כוונתו דהכרובי' אבא ואמא וכרוב השני אמא מלכות הכלה בשיר השירים: ד"ה אספה שבעים ושתים כנגד השרים כ' כוונתו כי ישראל על שבעים השרים והשם המיוחד על הכל והיינו שבעים ושתים: ד"ה אל משה ואל אהרן ופתאים הם הנמהרים כצ"ל: מפי מרן זצוק"ל בפסח ראשון כ' ומצות על מרורים ובפסח שני על מצות ומרורים הענין בפסח ראשון אפי' כשאין פסח הכ' קבעו חובה למצה אבל לא למרור נמצא המרור רק טפל ולכך כ' על מרורי' אבל המצה איננה טפילה משא"כ בפסח שני דגם המצה לא באה כ"א בשביל הפסח לזה קאמר על מצות ומרורים כי שני' טפלי' לפסח: עוד מפי מרן זצוק"ל אשר נאכל במצרים חנם כ' רש"י חכם מן המצות הכוונה דבמדבר שהיו מצווין על המן לא תותירו ממנו עד בקר והיה האכילה מצוה עלי' נתגרה בהם יצ"הר ומנע מהם תאות אכילה ואכלוהו בע"כ משא"כ במצרים שהיו על האכילה אינם מוכרחים חכם מן המצוות אכלו הכל לתיאבון: עוד מפי מרן זצוק"ל האנוכי הריתי את העם הזה וגו' ארז"ל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו נמצא מרע"ה שלמד תורה עם כל ישראל הו"ל באמת כאלו ילדן אבל משה נצטער על שלא יוכל לכוין מחשבותם לתורה ובאין מחשבות תורתו לא תצליח כ"א בא' מאלף והנה הלימוד הוא הלידה וההריון היינו המחשבה וז"ש למה לא מצאתי חן בעיניך לשום את כל משא העם הזה עלי כח היה לי אם היה כל משא עלי הן הלימוד הן התיכון מחשבות כי עכשו אין לי כ"א כח ללידה ללימוד אבל לא למחשבה וז"ש האנוכי הריתי העם הזה אם אנכי ילדתיהו אם גם ע"י הלימוד ילדתיהו מה לי בזה אם אין בי כח ליתן בהם הריון דהיינו מחשבה: סנסן עוד ממני לא יום אחד תאכלון ולא יומים כ' כוונת הכ' דרש"י ביאר לפני' מ"ד ברשעי' הבשר עודנו והצדיקי' שבהם יתמצון על מטתם עד חדש ימים ומ"ד אפכא ובין למר בין למר י"ל כי לפי הצדקות או הרשעות היה ההתמצעות ולזה מהם שהי' מתמצין יום א' ומהם יומים ומהם חמשה ימים ומהם עשרה ימים ומהם עשרים יום: עוד סנסן ממני ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הרמז בזה על מה שארז"ל בזמן ששלם על ישראל אין אומה שולטת בהם ולא יבא צר לצורר ולא יצטרכו לתרועה כדכ' על צר הצורר והרעותם בחצוצרות וע"ז אמר ובהקהיל את הקהל שהקהל באגודה א' אזי תתקעו ולא תריעו: ליקוטי' לפ' שלח לך ברמב"ן ד"ה וטעם ויבכו מפסוק וטפכם אבל לפנינו כ' הרמב"ן דמפ' וכל מנאצי ילפי': ויקרא משה להושע ב"נ יהושע דקדק הרמב"ן פ' בשלח ע"ד רש"י שקרא לו כן ע"ש המרגלים הרי גם בפ' בשלח כבר היה נקרא יהושע וי"ל דכל שליח ב"ד ההולך בשליחות ב"ד מבית לבית אם הוא מרגל ומספר מבית לבית כל דבר הרי הוא מחריב עולמות ולזה קרא משה למשרתו יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים שלא תהא מרגל מבית לבית: וראיתם את הארץ ר"ל בזה אויר הארץ וזה ניכר אם האויר חזק מגדלת חזקים ואם הוא חלש מגדלת חלשים אמנם לפעמים האויר שמן כ"כ עד שאינו יכול לסובלו כ"א איש מדה ועד"ז אמרו המרגלים לקמן ארץ אוכלת יושביה כי האויר שמן למאוד והראי' כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות ולזה אמר להם עוד סי' אחר בלא החזק הוא הרפה אתם צריכין לחקור המעט הוא אם רב כי אם הם מעט אף שהם חזקי' אדרבא אויר השמן סבת המיתה ואמר עוד ומה הארץ על המעינות ונהרות כי ארץ צמאון אין בה ברכה וזה ידעו אם ימצאו שם מבצרים כי מבצר בלא מים איננו מבצר ואמר עוד ומה הארץ על הארץ ממש אם הקרקע שמנה או רזה וזה יוודע ע"י פינות העץ אם שבעת המינים יגדלו שם וכיו"ב: