ליקוטי חבר בן חיים ד כא

בצווי העריות להתרחק מקרוביו כל כך מה שהיו רגילין במצרים כדכ' כמעשה ארץ מצרים לא תעשו ואמרו כל זמן שאנו אוכלין המן שהוא מאכל אלקי ולא יבעיר דם האדם בקרבו ואין לו תאוה נוכל לעמוד בזה אבל התאוו שיהיה להם תאוה כשאר בכי אדם ואמרו מי יאכילינו בשר אם נאכל בשר ויהא דם הנפש בוער בקרבינו וכי גם אז נוכל לעמוד בצווי העריות ועי' בס' פנים יפות בזה קרוב למ"ש: כזרע גד פי' ת"א עגול הכוונה הם אמרו מי יודע מה הוא בתוך המן הזה וע"ז אמר הכ' ועינו כעין הבדולח והיו רואין כי הוא מתת ה' כקריסטא"לל הלזה ואמנם ידוע כי דבר שאינו עגול ויש לו קצוות אי אפשר להביט בתוך כולו ולזה אמר כי היה עגול כזרע גד וגם עינו כעין הבדולח ומה היה להם עוד להתלונן: דע כי כוונת אלדד ומידד היה יען ידעו כי מהשבעים ושנים הכתובים שנים מהם יבושו בשער ולא עליהם יעלה גורל זקן ולזה מחלו הם על הגדולה הזאת ונשארו במחנה למען השבעי' אשר היו שם במעמד על כלם יעלה גורל זקן ואמנם ענותנותם זאת גרמה כי הם נבחרו מה' אף שהיו במחנה: על אודות האשה הכושית הענין כי מרים אמרה משני פנים יש להצדיק את הצדיק מדוע פירש מן האשה יש לומר כי הוא צדיק מנעוריו ואין לו הצטרכות אל אשה כלל ומצותו אולי קיים אם הל' דאפי' בשני זכרים יוצא ואמנם ביארה כי זה אי אפשר כי מאחר שהניח משה בנות ישראל המיותסות ודבק בבת יתרו בוודאי הוה כמו שארז"ל דברה תורה כנגד יצה"ר אחרי כי נתאכסן בבית יתרו וצפורה היתה יפת תואר לקחה בהיתר שלא יבא לידי הרהור וא"כ הרי הוא כשאר בני אדם בעלי יצר ולמה זה פירש עכשו מאתה וז"ש שדברה אודות האשה הכושית אשר לקח ופירש ממנה כמו שפי' רש"י למה זה פירש הרי אשה כושית יפת תואר לקח ולמה יגרה עכשו יצה"ר בנפשו ואמנם אולי מעת היותו נביא כבר חלל לבו בקרבו ואין בו יצה"ר כלל אמנם הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בכו דבר ומדוע לא סר היצ"הר מקרבינו וע"ז השיבה תורה כי תאוה לא היה למשה גם טרם היותו נביא מאחרי שהיה ענו מאוד מעל כל האדם אשר על פני האדמה בהיותו עוד בתוך כתות בני האדם אשר על האדמה כבר היה עניו ובעניו אין כאן יצ"הר כי כשם שהמתגאה כאלו בא על כל העריות כך בענו כתיב וענוים יירשו ארץ כלומר מושלים על ארציותם והתענגו על רב שלם שיש להם שלם עם היצ"הר ואמנם אשר נשא משה את צפורה היה משום מעשיה הטובי' ונקראת מהכ' אשה כושית ע"ד שאמר הכ' על ישראל הלא כבני כשיים אתם לי בית ישראל ואמרו רז"ל מה כשי משנה בעונו כך ישראל משונים במעשיהם וז"ש המה דברו על אודות האשה הכשית שהיתה נאה במעשיה ואמרו כי אשה כשית לקח שלקחה משום שהיא יפת תאר: וארז"ל במ' שבת פ' ר"ע ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הש"י על ידו וא' מהם פירש מן האשה ומנלן דהסכים שנ' שבו לכם לאהליכם דהיינו היתר תשמיש ואתה פה עומד עמדי היינו אי' תשמיש והק' תוס' מאחר דבמ"ת כבר נאסר מפי הש"י אימתי פירש מדעתו וביאר מרן זצוק"ל דאימתי ידעי' כי ואתה פה עמד קאי אתשמיש אחרי כי שובו לכם לאהליכם ג"כ קאי אתשמיש ומנא ידעי' אלא א"כ למה להש"י לצוות שילכו לאהלי' אמנם אחז"ל דכ"ע בשבת ניתנה תורה ועל שבת במרה בצטוו ושם כ' אל יצא איש ממקומו דהפי' להרי"ף והרמב"ם וסייעתם י"ב מילין תחומין דאוריי' והנה ארז"ל על כל דבור חזרו לאחורי' י"ב מילין וא"כ אין להם אלא ד' אמות אמנם החזירוהו כאלו לא יצא וארז"ל מלכי צבאות ידודון כי המלאכים החזירו אותם למקומן והתינח אם בע"כ יצאו חוץ לי"ב אבל יצא לדעתו אפי' החזירוהו אין לו אלא ד' אמות ומעתה ישראל שידעו בעצמן אשר מקול ה' בכח נרתעו לאחוריהן ומותרין לילך לאהליהם הבינו שפיר כי כוונת הש"י על היתר תשמיש וממילא הבינו כי ואתה פה עמוד היינו איסור תשמיש אבל משה שהיה הענו וראה כי משה ידבר והאלקים יעננו בקול ולא זע ולא מט מכח הדבור היה סבור כי מדעתם יצאו חוץ ומדינא אסורין לשוב לאהליהם ולזה התיר להם הקב"ה הוראת שעה שובו לאהליכם וא"כ גם פה עמד עמדי אין כאן אי' תשמיש ושפיר ארז"ל כי הוא פירש מדעתו ואכן ידעי' כי הסכים הש"י על ידו וכמו שבארנו ומעתה זה שאמרה מרים דאין לומר דמה שפירש מן האשה הוא משום שא"ל הש"י ואתה פה עמד עמדי וא"כ הבין ג"כ כי שובו לכם לאהליכם היתר תשמיש הלא האיש משה ענו מאוד וא"כ הוא וודאי האמין כי מדעתם חזרו ישראל לאחורי' כי כמו שהוא אינו נרתע גם המה אינם נרתעים ואתה פה עמוד הוא כפשוטו ולא על אי' תשמיש ודפח"ח וש"י: אל נא תהי כמת וגו' פי' מרן זצוק"ל עפ"י שארז"ל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו ופי' מרן הטעם דארז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל ת"ח ויבקש עליו רחמי' ויל"ד מ"ש זה ממה שארז"ל לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל כ"א קרא יתי ואבא עני יתיך אמנם האמת המלאך שאין לו חיבור עמנו נ' כממוצע אבל הת"ח מקרב ישראל מאחר שנפש ישראל אחת והזקן ונשוא פנים הוא הראש והראש באדם בו ההרגש לכל מכאובי הגוף מכף רגל עד קדקד נמצא כי הת"ח מרגיש הצער של כל נפש מישראל וכלפי כן ארז"ל המתפלל על חבירו צריך שיחלה עצמו אמנם כל זאת במי שהת"ח הוא אצלו הראש אבל המבזה ת"ח ובעת צרתו יבא ויבקש שיתפלל עליו הרי הוא באמונתו הנכזבה יאמין כי הת"ח הוא הקרוב אל ה' וישימיהו ממוצע בינו ובין השי"ת עד"ז לא תועיל תפלתו ולזה ארז"ל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו והנה אהרן נתיירא אשר גם מרים יהא דינה כמבזה ת"ח ולזה אמר למרע"ה אל כא תהי כמת כשאר מבזה ת"ח שאין רפואה למכתו וביאר הטעם כי המבזה ת"ח ע"י בזיונו נפרד הגוף מן הראש ואיננו עמו נפש אחת אבל מרים זאת הלא אחותך היא וזה שאמר אשר בצאתו מרחם אמו ולולא היתה מבזה היתה לה קריבה כפולה עמך הא' מצד שאתה הראש והשני משאר בשר ועתה כי בזיתיך ויאכל חצי בשרו אבל בכל זאת החצי האחרת לעולם קיימת ודפח"ח וש"י: אשר נואלנו ואשר חטאנו אמר הלא כל חטאינו היה רק אולת כי מה לנו בזה אם אתה פורש מאשתך או לא: בס' אגרת תימן בהקדמת המעתיק הביא מדרש והכה מרים מצורעת כשלג מכאן לתחיי' מתים מן התורה ושמעתי מפי מרן זצוק"ל כי גם הגאון מו"ה מאיר א"ש ביקש מאתו