ליקוטי חבר בן חיים ד כ

שני יסודי הדת מותאמי' הא' כי הש"י הבטיח בה אותנו בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך נמצא כי הבטיח אותנו אשר מסוף העולם עד סופו וברגע א' השגחתו עלינו לברך אותנו והוא מלא כל הארץ כבודו אמנם כמו כן היא בכללה מורה בעצמותה על אשר יבקש ה' מאתנו שלא להרהר אחרי חקיו ולהלך עמו בתמים כדרך שהלך אברהם אבינו ע"ה ועי"ז נזכה שיחולו ברכותיו וזה באמרו אמור אל אהרן ואל בניו יהיו מי שיהיו ולא אל צדיקי ישראל ומה תאמר כה תברכו לא ע"ד אחר לא מברכות פיכם כ"א הוסיף ברכה א' משלו עובר בבל תוסיף וכה תברכו בנשיאת כפים ועי"ז ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם וז"ש רז"ל במ' הנ"ל ע"י ברכת כהני' נגלה כי דומה דודי לצבי המקפץ מהר לגבעה כך הקב"ה מקפץ מסוף העולם ועד סופו לברך את ישראל ואמר באיזו זכות בזכות כה תברכו שהיא מדת אברהם שהלך בתמימות כמו שהעיד עליו הכ' וסיים הש"י משגיח מן החלונות מציץ מן החרכי' אם הכהני' מקיימי' כה תברכו ע"ד שהראה להם משה בסיני ואמנם ישראל אמרו למה לנו ברכות הכהני' הלא מן השמים תוכל לברך אותנו והש"י השיב להם ע"ז כי אדרבה ע"י שהוא מברך אותנו ע"י הכהני' ואנו מתחזקי' עי"ז ביסודות האמונה עי"ז אנו כדאי שהש"י יברך אותנו כך יברך ה' את עמו ישראל לעד אא"ס: פ' בהעלותך בהעלותך את הנרות פי' מרן זצוק"ל ע"ד שאמר שהע"ה חכמות בכתה ביתה חצבה עמודי' שבעה ר"ל השבע חכמות ה"ה ההנדסה וחכמת הטבע וחכמת המוזיק"א וחכמת המלאכה מעכאני"ק וחכמת הרוקח כעמו"י וחכמת הכוכבים אסטרולוגי"א וחכמת האלקות היא המנורה הנר האמצעי וכל העוסק בשש החכמות ורוצה ליטול שכר עליה ושלא יענש בעון ביטול תורה צריך לכוין בהם שיהי' לו עזר בחכמת התורה ועד"ז גם על חכמות אחרות יקח שכרו וז"ש בהעלותך את הנרות אם אתה רוצה להעלות שאר הנרות אזי אל מול פני המנורה יאירו ז' הכרות שתהי' לו המנורה והתורה לעיקר ושאר החכמות לטפלי' לה לא זולת וכ' לפ' בד' מרן מה שאמר הכ' ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה וכ' רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה הכוונה דבאמת כמה מן העוסקי' בחכמות חצוניות היה בהתחלה כוונתם עד"ז שיעסקו בשאר החכמות לתכלית שיהיו להם לעזר בחכמת התורה דבר על אפניו אבל החכמות המשיכו לב העוסק בהם אליהם עד שרפו ידיהם מד"ת ולא עסקו כ"א בשאר החכמות אבל אהרן נכנס בשלם ויצא בשלם וז"ש ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה לא לקח משאר החכמות מאומה רק לעזר בחכמת התורה וזה להגיד שבחו של אהרן שלא שכה: וזה מעשה המנורה הכה מגמת המנורה היה להשפיע חכמת התורה בישראל כמו שארז"ל הרוצה להחכי' ידרים כי מנורה בדרום ואמנם המנורה לא תשפיע שפע חכמה על מי שלא ייגע בתורה כי הכלל הוא לא יגעת ומצאת אל תאמין ויגעת מצאת תאמין וידוע כי התורה צריכה גמרא וסברא הכל צריכין למרי חיטי ובכל זאת לא תהא תורה כשיחה בטלה ח"ו והני תנאי' מבלי עולם וידוע כי הכפתורים ופרחי' המה רומזים על החידושי תורה ולזה כשאמרו לו לר"ט דבר נאה ומתקבל אמר כפתור ופרח ר"ל כי זה אחת מציצין ופרחין שהיו על המנורה והכה הן הגמרא הן הסברא צריכין יגיעה וזה שאמר עד ירכה דהיינו מי שרוצה להעמיד רגל ישרה בתורה עד פרחה הן הן החידושי תורה הכל מקשה היא הכל צריך יגיעה: ענין התגלחות הלוים פי' רש"י עפ"י מדרש בשם ר"מ הדרשן אמנם ע"פ פשוט הענין ע"ד שאמר הכ' בזאת יכופר עון יעקב בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר ופי' החובת הלבבות כי הכוונה אמר הכ' שובו אלי ואשובה אליכם ר"ל כי הרוצה לשוב צריך מכל העבירות שבידו שאם אינו עושה כן עדן עונותיו מבדילין בינו לבין אלקי' ולא שב אל ה' וכן הוא בנכנס מחול לקודש וידוע כי השערות תולדות הזיע והזיע תולדות יגיעת האדם אשר ע"כ צותה תוה"ק על הלוים שיגלחו כל שערותם למען לא יוותר מאומה מהדרך החול אשר דרכו בו עד היום: עשה לך שתי חצוצרות וארז"ל כי ביום שנפטר מרע"ה טרם מותו עוד נגנזו ולכך כ' בפ' וילך הקהילו אלי הענין כי לקרוא אנשים ע"י חצוצרות הוא רק משפט מלך על עבדיו שעומדים לשרתו כנהוג אבל אשר שיכנו מלך אין לו משפט לזה כ"א צריך לקרא בשם אנשיו ואמנם על מרע"ה דרשו בספרי ויהי בישורון מלך אך ביום שנפטר מרע"ה כ' אין שלטון ביום המות ולכך נגנזו ונ' כדי לפייס את ישראל שלא יהא פחיתות בעיניהם מה שקורין אותם ע"י חצוצרות צוה הש"י ובכי אהרן הכהני' יתקעו כי אם התוקעי' החשובים כבני אהרן אין זה פחיתות לישראל: מה שהאריכה תוה"ק בענין המסעות שהיה ע"י הענן וכיו"ב נ' דבאמת כל התלונות שהיו לישראל היה יען דרך המדבר ממצרים לא"י היה דרך עקום שלא דרך בו אדם מעולם ועי"ז באו לכמה נסיונות בחסרון לחם ובחסרון מים וכיו"ב ואמנם תוה"ק העידה הטעם היה פן ינחם העם ושבו מצרימה אבל אבותינו בעת שהיו בצרה תלו החסרון במשה ואהרן שהיו בכי שמנים שנה הם הם אשר לא היה עם כוחם להוליכם דרך ארץ פלשתים ומול זה ספרה תוה"ק בריש פ' בשלח כי משה לא הלך פסיעה מעצמו כ"א וד' הולך לפניהם בעמוד עכן יומם ובעמוד אש לילה לנחותם הדרך וזה ג"כ תוכן כוונת פ' זו להראות כל חניותיהם ומסעותיהם היו על פי הענן: כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים הפי' הפשוט הנה ישראל הלכו במדבר הזה כסומא שאינו יודע באיזו מקום הוא נמצא ואף כי יודע כי מנהיגו נאמן ולא יתעהו בכל זאת נפשו אותה לדעת באיזו מקום הוא כן אבותינו שלא היו מכירין מקומות חניותיהם לא היו יודעי' אם הם סמוך לאדום או למואב או לאמורי משא"כ יתרו שלא היה רחוק ממקום הזה תדע לך כי משה הלך לרעות צאן יתרו להר חורב וז"ש כי על כן ידעת אתה מכיר חנותינו באיזו מקום אנחנו חונים והיית לנו לעינים להאיר עינינו בגבול איזו אומה אנו חונים: מי יאכילנו בשר וד' רז"ל כי על עסקי עריות בכו וכ"ה ברש"י לקמן וע"כ אין המקראות יוצאין מידי פשוטן שהרי ניתן להם בשר ואמנם הענין תלונתם היה היאיך אפשר לעמוד