ליקוטי חבר בן חיים ד קפח

המשתה הגדול ידע כי כל מגמת המן רק להשמיד להרג ולאבד את כל היהודי' ובין היום בין למחר יבקש ענין זה ולהוציא ענין זה מלבו לא יכרע ולא ישתחוה לו לאמור כי ידעתי זדון לבך לאמור גם היהודים יכרעו לפניך ואתה על במותימו תדרך לא תאמין כזאת ראה אנכי יושב בבית המלך לבוזה לך ולועג לך לאמר מעין כרפש מקור משחת צדיק מט לפני רשע והמן אשר הבין מחשבות מרדכי מיהר להוציא מחשבה זאת אל הפועל ועשה את אשר עשה ועלתה בו מה שעלתה בו והנה בזמן שלשת ימים אחר הגזירה כבר עלה על העץ ולא היה יראה ממנו עוד והיה די לישראל בזה אם מרדכי היה כותב עליהם אגרת שלם לבין העמים שלא יחרץ לבני ישראל איש את לשונו אבל לערוך מלחמה נגד שונאי ישראל בי"ג באדר לא עלה על לב אבל מרדכי ברוח ד' אשר הופיע עליו הבין כי אם לא יקחו ישראל נקמתם משונאיהם ומאויביהם בין היום בין למחר יעמוד איש צר אחר מזרע המן ויקח מישראל נקמת אביהם והנה בעת נתלה המן שמחו כל ישראל אבל עדן לא ברכו למרדכי כי אמרו אשר בקשיות ערפו הביא כל ישראל בסכנה ואמנם בהגיע ימי הפורים וראו אחרית רשעים נכרתה וכל אחד מישראל הרג אויבו ושונאו כלם שאלו בשלם מרדכי והנה אנחנו היום בדורות האחרונים כלנו נודה ונאמר ארור המן איש אשר דמה לכבות גחלת ישראל אבל אם הדין היה עם מרדכי לגרום סכנה כזאת זה צריך משפט וידוע כי היין טבעו להבעיר החמה ולהלביש לאדם נקמה בשונאיו וע"ז אמרו חייב אינש לבסומי בפוריא כי השמחת פורים היא הנקמה בשונאי ישראל ומי שלא יבין זאת יבסם עצמו ולא ידע חילוק בין ארור המן שהכל מודים בו לברוך מרדכי אשר לא יבין כל איש ואיש והנה רבה ור' זירא בעוצם שמחתם נחלקו בזה א' מהם אמר כי עיקר השמחה בארור המן והשני אמר כי ברוך מרדכי עיקר כזה עד שמעוצם הפלפול וגם ע"י התלהבות היין אירע מעשה לרבה עם ר' זירא ולא שהיין גרם לזה כ"א פלפולם בענין שב היה הגורם ושפיר הביא הרי"ף הך דרבא והכה מטעם זה אמר רבא הא דברכה לאחרי' תליא במקום שנהגו היינו ע"כ מה"ט כי עיקר הברכה על קחת נקמתינו והיינו הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם ואמנם אביי אמר שעל מפלת השונאי' לא תקנו ברכה כמו שארז"ל במ' ערכין מעש' ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה כי אם הברכה האל המושיע והא דלא נהגו כן בכל מקום הא מלתא תליא בפלוגתת רשב"י ותלמידיו דתלמידי רשב"י אמרו שנתחייבו ישראל כליה על שנהנו מסעודת אחשורש וא"כ באמת נתחייבו אלא תשובה ותפלה וצדקה העבירו את רוע הגזירה והיינו האל המושיע אבל רשב"י השיב להם כי עדן היו חייבי' על שהשתחוו לצלם בימי נ"נ הרשע אלא ע"י שלא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ול"ש ברכה האל המושיע כי הכל הי' לפנים ובא ר"פ ואמר השתא דאתית להכא הדין עם רבא אחרי כי ישועת ישראל היתה ע"י מפלת השונאי' שפיר מברכין לתרוויי': ארז"ל בסופ"ק דסוטה מלמד שהי' משה מת מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און תניא ר"א הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחכה ישראל ב"ק מכריז וימת שם משה ספרא רבא בישראל וי"א לא מות משה נאמר כאן וימת שם ונאמר להלן ויהי שם מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש ארז"ל במ' מגלה כיון שנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' אדר מת משה ובז' באדר נולד משה: הענין כ' והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וארז"ל במשנה במ' ר"ה וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' נוצחי' הענין ארז"ל דבשביל שנתעצל משה במלחמת עמלק לא זכה ליכנס לא"י תדע דכת' בתר הכי ושים באזני יהושע וצריך ביאור מ"ט באמת לא זכה משה בעצמו במצוה זו אמנם טרם מלחמת עמלק כ' היש ה' בקרבינו ואחריו כ' ויבא עמלק וכבר ד' רז"ל סמוכי' אמנם גם בקי"ס מצאנו וייראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו הכוונה כי העם הם ההמוניי' כמ"ש הרמב"ן ר"פ בשלח שהיו מגודלים במצרים אצל מעשה כישוף כמה פעמים עלה ספק בלבם אם מעשה נסים שיעשה משה להם המה מעשי ה' או הוא א' מחכמי קדם ואמנם בקי"ס כאשר ראו היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם גם ההמוניי' את ה' ויאמינו בה' והאמינו בה' ובמשה שהוא רק עבדו של ה' ית' ועתה כאשר באו למסה ומריבה שוב אמרו היש ה' בקרבינו אם אין כ"א משה הוא העשה פלא וזה הי' כוונת משה שלא יצא להלחם בעמלק כי אם גם ינצח עמלק עדן לא ידעו כי יש ה' בקרבם ושלח את יהושע ואולי באותו שעה קראו יהושע כדכ' לאמור יה יושיעך והוא עמד על ראש ההר והתפלל לה' שיושיע את עמו וארז"ל וכי ידיו של משה עושות או שוברות מלחמה אלא בזמן שישראל משעבדין לבם היו נוצחי' הפי' להיפך כי אם ישראל היו משעבדי' לבם ירים משה ידו וכאשר לא היו משעבדי' היו ידיו כבדי' והניחם ועי"ז נודע לישראל כי משה שליח ה' הוא וזכותם תעמוד לו שיצליח נמצא כי משה ע"י תפלתו במלחמת עמלק הוביש את עמלק בבאו לעקור האמונה וכל ימי משה לא הי' ביכולת לעמלק להקים מזמותיו כי בבאו שוב במלבושי כנעני' במלחמת ערד העמיד משה החמה אשר ע"כ יום מיתת משה הי' להם ליום שמחה וע"ז שמח רשע זה כי כפל פור באדר ואמנם באמת הי' הענין להיפך כי מיתת משה הי' החיזוק אמונה עד שי"ל ע"ז גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כי בחייהם המתעקש יאמר בחכמתם פעלו ובמיתתם נודע כי שלוחי ה' המה ואם נתבונן במיתת מרע"ה האיש הזה שהי' בן מאה ועשרים שנה הלך לו קודם מותו למחנה ישראל ודבר באזניהם שירת האזינו וכ' להם כמ' רז"ל י"ג ס"ת לכל שבט ושבט ס"ת א' ואח"כ בירך לכל שבט ושבט במליצה נשגבה ואחר כל זאת בעוד לא כהתה עינו ולא נס ליחה עלה להר נבו ומת שם ולא ידע איש את קבורתו והעידו הכל כי על פי ה' מת משה רבינו ובמיתתו העידו הכל כי הי' רק עבד ה' והיינו בז' באדר נולד משה כי מיתתו היתה לידתו וז"ש ר"א הגדול י"ב על י"ב מילין הי' ב"ק מכריז וימת שם משה ספרא רבא דישראל כי זולת זה לא הי' מעצמו