ליקוטי חבר בן חיים ד קפז

כי רק הגבר אשר יבטח בה' הוא המבורך ואשר לא יבטח בה' הוא הארור וזה משני טעמי' הא' כי כל ימי החיים של האדם ימי נסיון והרבה פעמי' יבא האדם בספק הן מפאת חסרון פרנסה הן מאויבים וכיו"ב והבוטח בה' חסד יסבבנהו ויקבל הכל מה' באהבה לא כן האיש אשר לא יבטח בה' בבאו בספק יעשה עול בנפשו ואמנם יותר מזה אחרי כי אין תכלית האדם בעולם רק לשמור חקי ה' וזה לא יתכן לאיש אשר לא יאמין כי ה' הוא הזונו והמפרנסו ואמנם נסיון הבוטח עצום מאוד עד שארז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ורגילין אנו לבאר כי הנסיון בקריעת ים סוף לאבותינו הי' כי השכל היה נותן לשלוח מליצים לפרעה ולהשלים ולא לנסוע מחנה כבד כזה למי הים אבל אבותינו האמינו בה' ונסעו לתוך הים והצליחו וכן בענין הפרנסה השכל בלא אמונה מחייב שיעמול אדם במלאכתו הן באמת הן בשקר הן בשבת הן בחול ואין השכל מודה בזה אשר אם לא יפרנס האדם עצמו ע"ד שצותה תוה"ק שלא לשקר במשא ומתן ולא במדות ומשקלות וישמור שבת ויו"ט לא יצליח בפרנסתו זה והבוטח בה' יאמר מי שהעביר אבותינו בים סוף בלי פגע הוא הגוזר ים סוף לגזרים הוא הנותן לחם לכל בשר נמצא כי הבטחון בה' הוא יסוד תוה"ק והנה חטא אנשי דור המבול הי' כי שמו בשר זרועם ומלאה הארץ חמס וגלל כן העבירם ה' מן העולם ונח אשר הי' צדיק בין אדם לחבירו עם ביתו ניצול ואמנם טרם יצא נח הזה מן התיבה אנה ה' לידו יונה זו אשר הביאה לו עלה זית טרף בפיה להודיע כי ימתיק לחכה ארוחת מזון אשר יושיט לה נח כי אם רמזה מר כזה מידו של הקב"ה מתוק ומתוק מתחת בו"ד מר למען יבינו כי רק האיש הבוטח בה' יערב לו מזון חקו ואמנם תלמידי חכמים אשר מנעוריהם חשקה נפשם בתורת ה' וקשה להם להפרד ממנה ועל כרחם עיניהם צופות לאחרי' הם מחזיקי תורת ה' גם עליהם עבר חק שלא לשום מבטחם כ"א בה' לבדו ולהאמין באמונה שלימה כי פרנסתם קצובה מראשית השנה עד אחרית שנה ולא ישימו באדם מבטחם ובמה יוודע זה איפא ארז"ל בה' יומא אר"א מ"ד אליכם אישים אקרא למה כ' אישי' ולא כ' אנשים כאורחא דקרא להורות כי אם כי הת"ח נדמה לאשה המקבלת פרנסתה מתחת ידי בעלה לא יאמינו ח"ו ביד אנוש לחסר מקצבתם או להעדיף כי אם יאמינו כך יהיו כפופים לאותן האנשים המחזיקים בידם ונפלו שני' יחדיו כי תכלית המחזיקי תורה אשר הת"ח ידריכו אותם בדרך התורה והיראה אבל באין חזון יפרע עם ואם הת"ח יחנופו ח"ו להמון עם ילכו אחור ויכשלו ואמנם מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי' אבל הת"ח יאמין באמונה שלימה כי יותר ממה שמחזיקי' עושין עמו הוא עושה עמהם כי בזכות התורה תתרבה הפרנסה כדכ' עץ חיים היא למחזיקי' בה ותומכי' מאושר ולמה זה יחזיק טובה לבני אדם אשר מפיו המה חיים וז"ש כ"א אלו ת"ח שדומין לנשים שמקבלין פרנסתם כאשה זו מבית בעלה ועושין גבורות בחכמה ומוסר כאנשים כאילו העולם מתפרנס על ידם והנה כ"ז שהת"ח הולכי' על דרך זה ילמדו דורם מהם מדת הבטחון ויאמינו כי העושר והכבוד מלפניו ית' וישמרו שבת ויו"ט ולא יעשו עול זה לזה ויחיו חיי נעימי' כמ' הכ' ברוך הגבר אשר יבטח בה' וזש"ה הנך יפה רעיתי הנך יפה וד' רז"ל הנך יפה בעוה"ז כי חייך חיים נעימים הנך יפה בעוה"ב כי שמרת חוקי ה' אבל אימתי יהא זאת אם עיניך מנהיגייך שנקרא עיני העדה דומה ליונה שהביאה אורה לעולם ע"י מאמרה מר כזה ע"י הקב"ה ולא מתוק ע"י ביוד ואם עיניך יונים דוגמא שלך ישראל אשר בך אתפאר ג"כ דומה ליונה זו כמ' הכ' שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וזה ענין הכ' אחרי שהציע מרע"ה בפ' יתרו ומשפטים חוקי ה' ומשפטיו על ישראל א"ל הש"י הבינם הדרך אשר על ידו יהי' מוכנים לקבל עול תוה"ק וא"ל ואתה תצוה את ב"י שלא יאמינו אם ישמרו שבת ויו"ט וילכו בחקי התורה יהיו כולם עשירים ומוצלחים כי אם ויקחו אליך אל התורה אשר נתת לפניהם שמן זית לעורר אותם על דברי היונה לכח בעלה זית ושמן זית יהי' זך בלי תערובות גזל וגניבה וכיו"ב ויהי' כתית ביגיעה רבה וזה יהי' למאור בעיני האומות שיאמרו ראו כי עם ה' אלה כמ' הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וזה הדרך להעלות נר תמיד: מ' מגילה רפ"ב מקום שנהגו לברך אחריו יברך אחריו מאי מברך הנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע אמר רב פפא הלכך במרינהו לתרוויי' ושם בפ"א אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי קם רבה שחטי' לר' זירא למחר בעא רחמי עלי' ואחיי' ומזה השיב הרז"ה על הרי"ף על שהביא הא דרבא דחייב אינש לבסומי וכ' לבאר דהנה כל המפ' נתקשו על דבר שמרדכי הביא עצמו וגם כלל ישראל לסכנה טרם רצה להקים דבר המלך להשתחוות למשניהו עד שד' רז"ל מה ראה מרדכי שנתקנא בהמן ואמנם ע"י הצעה א' יובן כל הענין דארז"ל ממוכן זה המן וכ' היוסף לקח שד' כן מהכ' אחר הדברים האלה גדל המלך את המן א"כ ע"כ בדברים שנכתבו במגילה לפני אותו ענין אירע דבר מה אשר הניע את המלך לתת גדולה להמן ולא מצינו שום אדם שעשה למלך טובה בכל הסיפור כ"א זה ממוכן האיש אבל לא היתה הטובה שיסיר את ושתי וישא אשה אחרת כ"א אחרי שראה ממוכן זה כי המלך לא ינשאיהו לבבו לעשות משפט באשתו שבזתה אותו ברבים אם לא עפ"י יודעי דת ודין העיר ממוכן זה את לבו כי אין בזה טובת בני מלכותו כי אי אפשר ליודעי דת ודין לערוך משפט על ענין גדול כזה המהפך נימוסי הוית העולם שימשול האיש באשתו מקצה אל קצה אשר על כן יעבור דבר מלכות מדה זאת מלפניו ובחכמתו וישרו יעשה משפט וכן עשה אחשורש בעצת השרים והסגני' שהיו שם באותה סעודה דין בושתי לפי דעתו וכן בבגתן ותרש ואחרי כי ראה אחשורש כי אין פצה פה ומצפצף על הנהגת מלכותו החדשה גדל את המן תחת אשר הוא גדלו וחלק מכבודו להמן לאמור כמ' פרעה ליוסף רק הכסא אגדל ממך אבל על פיך ישק כל עמי ולזה צוה להשתחוות אליו אפי' עבדי המלך אשר בשער המלך לא כ"ש שאר העם ואמנם מרדכי זה היודע ומכיר בהמן עד היכן עצתו מגעת כמו שספרו לנו רז"ל שהיו שני' שרי צבא יחדיו במלחמה והיו שני' משמשין בבית המלך על