ליקוטי חבר בן חיים ד קפב

הדמי' וד' רז"ל אל שאול שלא נספד כהלכה ועכ"פ ע"י מיתת הצדקת נסתלק הבאר ושוב חזרו להסתפק אם אין הכל במקרה ואולי היום פסק הבאר ומחר יפסוק המן ואמנם באמת בבא ספק בלבם ביסודי האמונה הרע לנפשם ונתקנאו באחי שכבר מתו מתוך האמונה וזה הי' פתח דברי' ולו גווענו בגוע אחינו שהי' לפני ה' באמונה שלימה וע"ז תלו האשם במשה ואהרן שחשבו כי מחמת זקנתם הוליכו אותם למדבר הזה ואמרו ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירינו ר"ל כי ע"י חסרון האמונה אדם ובהמה שוין וכלם ימותו מיתת בהמה וכ"ת מה הי' לכם לעשות הלא לא לכם הי' לקבל ההעלאה ממצרים וזה למה העליתנו ממצרים אם יראתם להוליך אותנו דרך ארץ פלשתים ואתם הבאתם אותנו אל המקום הרע הזה וגו' והיתה עצת ה' להראות להם כי אין כאן מקרה כלל ולזה צוה את משה לקחת המטה והקהל את העם אל פני הסלע ולקחת המטה ולהכות סלע אחר וזה לא יתן מים ואח"כ ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והשקית את העדה ואת בעירם ויראו בעיני' פקוחות כי הכל בהשגחה וכן כסה משה והכה באמת סלע אחר אבל כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו ואמר לסלע זה שנצטוה רק להכותו אשר יתן מים ואחרי כי דבורו של משה עשה רושם באמת יצאו מים רבים אבל אם גם יצאו מים רבים אחרי כי אסור ליהנות ממעשה נסים הי' לו לאהרן להזהירם שלא ישתו מאותן מים כלל וכלל ע"ד שאסר ר"י במ' תענית החטין שהביאו המלאכים ואחרי כי לא ישתו שוב ידבר אל הסלע הידוע ויתן מימיו בלי הפסק כמו שהי' קודם מיתת מרים משא"כ עכשו שיצאו מים עד ששתו דים ואח"כ נסתם הסלע עד שבא להם הבאר אצל אשדות הפסגה וזה הי' חטא משה שדבר מה שלא היה לו לדבר וחטא אהרן שלא דיבר מה שהיה לו לדבר ולזה אמר הש"י לשני' יען לא האמנתם בי להקדישיני לעיני בני ישראל שלא יאמינו במקרה כלל וידעו כי הכל בהשגחה ואמנם ע"י עונש שהושת בזה על משה ואהרן ג"כ נודע כי זה היה הנס הראשון הנעשה ע"י מרע"ה מעצמו וע"ע הי' הכל עפ"י ה' וז"ש המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' אבל ויקדש בם ע"י הגז"ד שהגיע על משה ואהרן ועכ"פ הכעס שנתעורר למעלה ע"י ריב בני ישראל את ה' הביא מיתת משה עלי' כמ"ש ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם והנה ממיתת משה נתהוה גלות הארץ וכן אמר דהע"ה אחר הכ' הנ"ל כי ע"י שלא נכנס משה לארץ לא השמידו את העמים אשר אמר ה' להם עד שבא לגלות הארץ והנה זה הי' שמחת המן בירח שנפל בו מיתת מרע"ה אמר הנה החטא שחטאו ישראל וגרמו מיתה למרע"ה היא הביאה הגלות עליהם ומאחר כי מדי שנה יתעורר בחדש זה ביום מיתת מרע"ה החטא הלזה הוא סי' רע לשונאי ישראל אבל באמת הוא להיפך כי מרע"ה מת באדר להעיד על מאמרו היום מלאו ימי ושנותי אך לולא חטא זה הי' הש"י מוסיף לו עוד ימים והיינו כי בז' באדר מת משה משום דבז' באדר כולד ואמנם מאין נודע לנו שמחתו הענין הוא כך כי בתחלה כ' ויבקש המן להשמיד את כל היהודי' ואמנם כאשר דבר לפני המלך לא אמר כ"א לאבד ולאבד הוא לכל היותר למכור לעבדי' ולשפחות כמ' אסתר ואלו לעבדי' ולשפחות נמכרנו החרשתי אמנם באמת אין מוקדם ומאוחר בכ' כי הפלת הגורל יוכל להיות שהי' אחרי שאמר לו המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אזי הפיל פור מה יהי' פתרון לאבד וכשנפל הגורל באדר אזי שמח שנפל בירח שמת בו משה רבן וכ' להשמיד להרג ולאבד ומזה למדו רז"ל שמחתו בגורל זה ובאמת הי' זה לרעתו כי אחרי שלא אמר אל המלך כ"א לאבד וכ' בספרים להשמיד להרג ולאבד ה"ז הי' כמזייף דברי המלך וז"ש הכ' כי המן בן המדתא חשב על היהודי' לאבדם מ"מ ע"ז הי' לו רשות מאת המלך אבל הפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם לא למוכרם לעבדי' ולשפחות ובבאה ר"ל אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכ' בו לא כאשר צוה המלך ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודי' על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ ואמר על כן אחרי כי הגורל הי' סבה להטעותו קראו לימים האלו פורים ע"ש הפור וגו': דרוש לכל נדרי תרל"ח ובו הספד על הרב מו"ה ליב ליטש דיין בפ"ב והרב מו"ה איסר פרוסטיץ תושב פ"ב והרב מו"ה יוסף משה אב"ד בקהל דינע: ארז"ל נסמכה מי"צ ליוה"כ לומר לך מה יוה"כ מכפר כך מי"צ מכפרת הכוונה ד' ורבנן נחלקו אי יוה"כ מכפר בלא תשובה וגם ר' מודה דאינו מכפר אלא על המאמיני' בכפרת יוה"כ וכן מי"צ למ"ד יוה"כ בעי תשובה גם מי"צ בעי תשובה ולמ"ד דסגי במאמיני' גם מי"צ למאמיני' בצדיקי' דווקא: ונ' דבזה נחלקו ראב"ע ור"ע ראב"ע דס"ל דבעי' תשובה וא"כ אין יוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו כיון שלא עשה תשובה ור"ע ס"ל כשם שמקוה מטהר אף שהטובל לא עשה מעשה שיוציאנו מטומאתו כ"א מגזיה"כ כך הקב"ה מטהר את ישראל אפי' מי שלא שב עדן ופי' הטעם כי ברבות הימי' יקרבנו כאמור וזרקתי עליכם מים טהורי': והביא המג"א בשם הזהר המצטער על מיתת בני אהרן מובטח שלא ימותו בניו בחיי' ויש לבאר מ"ט בני אהרן דווקא כי הנה הכ' שקראם כאן בני אהרן רמז לד' רז"ל כי בחטא העגל נגזר על אהרן כלוי בני' אלא שתפלת משה עשאה מחצה וע"כ לא מתו כ"א על שהי' בני אהרן ורמז הכ' לזה כי בקרבתם לפני ה' וימותו ואם הם היו קרובי' אל ה' ומ"מ מתו ע"כ כי בחטא אביהם מתו והנה הכ' העיד על אהרן כי עשה העגל לש"ש כדכ' במלאכי בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו' ובכל זאת יען היה לפי הנראה חילול השם וגרם שנפקדו לו שני בנים ומה יעשה איש אשר כמוני והמעשים כזה אל לבו בוודאי ישוב מחטאתיו ולא ימותו בניו בחייו ואמר הכ' דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וד' רז"ל אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא הענין כי אהרן שמע מפי מרים כשדברה במשה והענין בירר הש"י במה שדבר ה' פתאום אל משה והיו צועקי' מים וע"כ הי' העונש ואל יבא בכל עת וזה העונש הקל בא עליו משום שהי' אחיו