ליקוטי חבר בן חיים ד קפא

כת א' אומרת כי אין אלקות באדם כלל והוא כשאר ברואי אדמה וגלל כן הרוג בקר ושחוט צאן אכל ושתה כי מחר נמות וכת אחת אשר אם גם תאמין כי נשמת שדי בקרבם בכל זאת יעשו מעשי' מתועבי' בכח נשמתם עד שינבל צור ישועתם כי הוא גנאי לנשמה להיות יועץ ומסייע לדברי' מכוערים כאלו ואמנם תוה"ק רפואה לחליי הנפש כאלו כי היא אשר תעיד ע"י הנבואה אשר נכנסו בה אבותינו ששים רבוא במעמד הר סיני כי רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם כי לולא זאת מה ראו לזכות למעמד גדול ונורא כזה גם היא תראה בעינים פקוחות סופן של בני אדם שהלכו אחר יצרם הן בפרטי' הן בכללי האומות הן בדור המבול ובמעשה סדום וכיו"ב ולזה אמר הכ' נר לרגלי דבריך ואור לכתיבתי התורה כר בעוה"ז והיינו לרגלי על כל פסיעה שלא יכשל ואור לכתיבתי לאחר המיתה ודימו רז"ל הב' כתות כנגד האפקורסי' אמרו שנכשל באבן כמ' הכ' והסרותי את לב האבן מבשרכם כי האפקורוס הזה אחרי כי אין בו אמונה לא יפעל ממאומה לא ממוסר ולא מתוכחת השטופים בתאות העוה"ז קרא אותם שנפלו לביב של גילולים ואמר כ"ז שכרי בידך כי אתה מאיר לך ע"י התורה יהא נרך בידי תאמין אשר נשמתך חלק אלוק' ממעל ואמנם התורה לא תפעל באדם כ"א ע"י חינוך ימי הנעורי' כמ' הכ' חנוך לנער עפ"י דרכו ואז גם כי יזקין לא יסור ממנה והעיקר בגידולי האבות לתת לבני' מדע צלול באמונה ויבררו להם האמת כמ' הכ' אשר תשים לפני' והנה המדעי' מכונ' בשם שמן כי המה מאירי' ע"י השכל כדרך שמאיר השמן ע"י האור וז"ש ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך את התורה אשר ערכת לפני' שמן זית זך מדע צלולה ויהי' כתית למאור לא מן השפה ולחוץ ואז יהי' להעלות נר תמיד: סיומא במ' אסתר ר"ע הי' יושב ודורש התחילו העם להתבמנם ביקש לעוררם אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אמר הקב"ה תבא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שני' ותמלוך על קכ"ז מדינות: כ' ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה ופי' רש"י נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ומתה מלבד שהדבר ק' כי שרה הצדקת מתה ע"י בשורה זו גם ל' פרחה נשמתה ק' הנה פי' רש"י על שני חיי שרה כלן שוין לטובה וכן ד' רז"ל במ' כשם שהם תמימי' כך שנותי' תמימי' והדבר צריך ביאור הכה ארז"ל במ' שבת כי יצחק אע"ה יטעון כמה שנותיו של אדם ע' שנה דל כ' שנה פשי חמשין דל פלגא דליכתא פשו עשרי' וחמשה דל פלגא דמיכלא ומשתיא וביה"כ פשו תריסר ופלג וא"כ היאיך שייך לומר שנותי' תמימי' אבל באמת דבר זה אצל מי שלא יחי' רק בעד נפשו ולא ישתדל בעד זכות אחרים אבל הצדיקי' הגמורי' עיקר השתדלותם לטובת אחרי' לזכותם ויש להם בכל יום ויום ד' ידות שייך לומר שנותי' תמימות וזה ענין מ' רז"ל הני נשי במאי זכיין מה תוכל אשה לפעול לטובת אחרי' ומשני באמתוניי' גבריי' עד דאתו מבי מדרשא ואמטויי בניי' לבי כנשתא ומעתה שרה זו כל השתדלותה הי' בשביל אאע"ה בעלה שיוכל לעבוד ה' ולעשות צדקה וחסד ואחרי ילדה יצחק הי' לה פי שנים בגדלה יצחק בנה לעבודת ה' ועי"ז היו שנותי' תמימים אמנם בשמעה כי יצחק נזדמן לשחיטה והלא אמר הש"י לאאע"ה ביצחק יקרא לך זרע וע"כ אברהם זה חטא חטאה גדולה עי"ז השיב ה' ית' הבטחתו אחור וצוה עליו לשחוט את בנו למען ילך ערירי ומעתה במה תשלים שרה נפשה ולא יהי' חיי' מכן ולהלן ע"ד שהי' ע"ע שהיו ימי' ושנותי' תמימי' וז"ש אחרי שכ' כי היו חיי שרה קכ"ז שנה וחתם לאמור שני חיי שרה כלם שוים לטובה אמר לולא היתה שרה זו במקום תלמידי חכמי' וצדיקי' שהיתה יכולה להשלים נפשה עדן לא מתה אבל ותמה שרה בקרית ארבע קריה של ארבע ענקי' היא קריה זו חברון מחוברת בארץ כנען אשר בידם מאזני מכמה לעשוק אהב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה וכ' רש"י כי ע"י שאברהם הלך לשחוט את יצחק וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה למען לא תסוג אחור ומתה וזה ענין פרחה כאדם הפורח להציל נפשו והנה להראות כי שרה זו באמת חיתה כל הקכ"ז שנים זכתה אסתר יוצאת ירכה למלוך על קכ"ז מדינות והכה ר"ע הי' יושב ודורש להורות להם עה יעשו והעם הי' מתכמכמים כלומר מה יבקש זה מאתנו אשר כבר רוב ימי חיינו אחרי גיווינו ומה תועלת עוד בנו וסיפר להם ר"ע כי שרה חיתה קכ"ז שנים והיאיך הי' זה ע"כ ע"י שהשתדלה לחזק את בעלה לעבודה ולגדל בנה לעבודה וראה מה נאמר בה וכי מי יחסר לו כמו אלה להיות מחזיקי תורה ומגדל בניו לת"ת: המן בן המדתא צורר כל היהודי' חשב על היהודי' לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודי' על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ על כן קראו לימים האלו פורים על שם הפור וצריך ביאור מה נעשה כס לישראל ע"י גורל זה גם המקרא הראשון צריך ביאור וכ' דארז"ל כיון שנפל פור באדם שמח אמר כפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וצ"ע מהיכן למדו רז"ל לדרוש כן ששמח ע"ז שנפל פור באדר וטרם כל עלינו לבאר מה ענין שמחתו במיתת משה דווקא ולזה אנו צריכין לבאר קצת ענין מי מריבה הנה ד' רש"י כי החטא הי' על שהכה ולא דבר והק' הרמב"ן אם לא הי' רצונו של הש"י שיכה הסלע למה צוהו קח את מטך ובלא"ה הדבר ק' לומר על מרע"ה שעשה מה שלא נצטווה גם ק' אם משה חטא אהרן מה חטא וכן הביא רש"י פ' וזאת הברכה והרמב"ם בח' פרקי' כ' דמשום שאמר שמעו נא המורים חטא והביא ראי' מהכ' כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו והרמב"ן דחה דבריו ואמנם לא פי' הרמב"ן פי' הכ' שהביא הרמב"ם וגם על הרמב"ם ק' אהרן מה חטאו ונ' לבאר דהנה ידעי' ד' הרמב"ם במו"נ כי הנסים שהיו מתמידי' לאבותינו במדבר ה"ה המן הבאר והענן המה מופתים חותכי' על השגחת ה' על אבותינו כי המקרה לא יתמיד כ"ז שהי' הנס מתמיד היו אבותינו מאמיני' בהשגחת ה' וטובו אבל אחרי כי ע"י מיתת מרים שעשה רושם וגם אולי לא נספדה כהלכה ומצינו בשאול ע"ה ע"י שלא נספד כהלכה הי' רעב בימי דהע"ה כמ"ש ויאמר ה' אל שאול ואל בית