ליקוטי חבר בן חיים ד קפ

שלא חלה מחשבתו על האיש אשר העיד בו העד זומם רעתו ישוב אל חיקי ואמר הכ' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ואמר קהלת חופר גומץ בו יפול וגולל אבן אליו תשוב וראו כי נעשה כן בהמן שתלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי ואחרי כי במשך ימי הצער הכירו בשונאיהם ומי ששמח וקוה להרוג את היהודי' בטחו בהש"י וכ' על כל שונאי' פתקא דנפל מן שמיא על המן וז"נ כוונת דהע"ה במ"ש תהלי' ל"ז צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא זו בלבד כ"א ולא ירשיענו הש"י לא ירשיענו לצדיק בהשפטו מרשע זה שצפה להמיתו ואמר קוה אל ה' ושמור דרכו כי הש"י מקיים בכל עת צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וגם אתה וירממך לרשת ארץ בהכרת רשעי' תראה והנה עיקר הנס כבר נעשה בב' ש"פ כשנתלה המן ובפורי' לא הי' כ"א הנצחון לאויבי ישראל ויאמר האומר לשמחה מה זו עושה אני אשמח בברוך מרדכי משבטלה גזירת המן ולא נעדר מב"י איש בעזרתו ית' ומה לי בארור המן שנתקיים בפורי' וע"ז ארז"ל דחייב לבסומי כי בעת שהאדם מבוסם אז לו לעונג גדול הנקמה בשונאיו כאשר עינינו יראו בכל יום באנשי' שכורי' ואמרו דחייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שיהי' שמחת ארור המן חביב בעיניו כשמחת ברוך מרדכי והנה ישראל שבאותו הדור בקשו להסיר מהמגילה אגרות שכ' מרדכי להשמיד שונאי ישראל למען לא יזכר להם בקרב העמים לנצח ויאמרו היהודי' עם נוקם ונוטר ואפשר ע"ז ארז"ל שלחה להם אסתר לחכמי' קבעוני לדורות שלחו לה קנאה אתה מעורר עלינו וזאת הקנאה היא כמ"ש והיא השיבה להם כבר כתובה אני למלכי מדי ופרס והן אם תכתבו או לא לא ישכח ענין זה מהאומות וז"נ כוונת הכתובי' ותכתוב אסתר את כל תקף כי בתקף הוצרכו לגזור כן לקיים אגרת הפורי' השני' ר"ל אגרת שכ' מרדכי הכל יהי' נכתב במגילה וכלפי שדאגו ישראל לקנאה בין האומות שלחה להם אשר לא ידאגו כי הכל ד' שלם ואמת כי הוא ענין לאמתו של תורה וכמו שבארנו לעיל ותכלית קיום האגרת הזאת כי לולא האגרת נאבדה לא היו מקיימי' ימי הפורי' בזמנ' אבל ע"י קיום האגרת הזאת יהי' לקים ימי הפורי' האלה בזמני' כאשר קים מרדכי ואסתר כלומר מי שלא יבין ענין דבר ה' יעשה ככה לאמור כיון שמרדכי ואסתר כך קימו בל"ס הי' כן מן התועלת וסיים בד' רז"ל במ' תענית כשם שמשנכנס אב ממעמין בשמחה והטעם משום דבאותן ימי' מתעורר בכל שכה ע"י תגבורת דין על שונאי ישראל וכמ"ש רז"ל האי ב"י דאי' לי' דינא בהדי גוי באב לשתמיט מני' כך משנכנס אדר מרבין בשמחה משום דהחדש הזה נהפך לישראל מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ואמנם זה יהי' רק ע"י קיום ימי הפורי' וז"ש לקים ימי הפורי' כאשר קימו על נפשם וזרעם דברי הצומות לא הצומות לבד כ"א למעט בשמחה מתחלת החדש ככה נקיים ימי הפורי' ומשנכנס אדר נרבה בשמחה כיה"ר בב"א: דרוש לז' אדר תרל"ז פ' תצוה ובו הספר על מות הגאון מו"ה משה לעווינגער אב"ד בוויצן הרב מו"ה ישראל רביד בווערבוי הרב הקצין מו"ה אברהם ר"ב בפ"ב דגניד מו"ה עקיבא לעהרן באמט"ד הרב מו"ה משה קרעמזיר בירושלים תוב"ב: ברבות ע"פ ואתה תצוה ד"א זית רענן וגו' ראה היאיך ד"ת מאירין לאדם בשעה שעוסק בהם וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל משל למי שעומד באפילה בא להלך מצא אבן נכשל בה מצא ביב נופל בו הקיש פניו בקרקע למה שלא הי' בידו נר כך ההדיוט שאין בידו ד"ת מצא עבירה ונכשל בה ומת למה הוא מת לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא שנא' דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו אבל אותם שעוסקי' בתורה הם מאירים בכ"מ משל למי שעומד באפלה וכר בידו ראה אבן ולא נכשל בה ראה ביב ולא כפל על שהי' בידו נר שם נר לרגלי דבריך ואור לכתיבתי וכן נר ה' נשמת אדם אמר הקב"ה יהא כרי בידך ונרך בידי: כבר כ' החו"ה אשר אף כי הגוף חסר המדע והנשמה נשמת שדי ממרומי' בכל זאת יען הגוף תושב בארץ וכל סביביו יעזרוהו למלאות תאותו והנשמה גר בארץ הזאת יגבר הגוף על הנשמה וינצחנה ואף גם השכל האלקי החופף עלי' באמצע הנשמה ישמש בו בתאותי' הבהמיות והרבה פעמים להתחכם בו על בוראו וכאשר ראו בני קרח המבוכה הזאת בעולם כ' בתהלי' מ"ט בחינתם זאת באנשי עולם הרודפים אחרי ההבל ויזהירו למתבוכני' להטות מדרך זה ופתחו ואמרו מל' המון בכי אדם הבוטחי' על חילם כלומר כחם כי יאמרו כחי ועצם ידי עשה לי חיל וגלל כן וברב עשרם יתהללו כי לולא יאמינו כי מה' זאת להם מתת חנם הלא לא יתהללו בזה וגלל כן אין מי אשר יניעם לגמול טוב וחסד הן אח לא פדה וגו', אף ייקר פדיון נפשם כאילו ויחי עוד לנצח ואמנם כי יראה חכמי' ימותו אבל מיתה נאמר בהם אבל לא אבידה כמ' רב אשי לבר קיפוק אבידה קרית לי כי חכמתם ומעשי' הטובי' יעמדו עוד לדורי דורות אמנם כסיל האפקורסם ובער שלא למד יחד יאבדו לא ישימו זה על לב כ"א למלאות קרבם בתימו לעולם אבל להשאיר להם זכרון בארץ יקנו נחלת שדה וכרם ויקראו על שמם וזה אחריתם אשר בחרו וז"ש קראו בשמות רק עלי אדמות ואמר ואדם ביקר בל ילין מי שאינו רודף יקר הזה ההבלי שהם רודפי' אחרי' במיני' נמשל כבהמות נדמו כבהמה הנדמה בצורת אדם ואינו בגדר אדם אצלם וסיימו דברי' לאמור אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה רק כבוד ביתו ולא קנה עולמו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו כי אחרי מותו ישחקו בני תבל עליו ועל עשרו כמ' המחבר בעל חיי אדם בס' ברית אברהם בשעת פטירתו אין מלוין לו כסף וזהב כי אין זה שבח שהי' לו כסף וזהב רק מע"ט בלבד וע"ז סיימו דברי' כי איש אשר נפשו בחייו יברך רק חייו המה ברכה לנפשו ויודך כי תיטיב לך וגם אותך ישבחו כאשר תיטיב לך הנפש הזאת תבא עד דור אבותיו של אותו דור עד נצח לא יראו אור וביאר דברי' ואמר ואדם ביקר בל יבין האדם אשר לא יבין יקרת נפשו הוא הנמשל כבהמות נדמו לבהמה בצורת אדם והנה תוה"ק בפ' האזינו אמרה על האנשים האלו וישמן ישורון ויבעט ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו אמר כי הם שני כתות