ליקוטי חבר בן חיים ד קעט

על מאמר היונה לנח אחרי כי לפני המבול מלאה הארץ חמס באה היונה עם עלה זית לאמור יהי' מזונותי ארורי' כזית בידו של הקב"ה שיקובלו דרכי לפניו ואל יהי' מתוקי' בידי בו"ד שלא עפ"י עצת ה' וז"ש עיניך יוכי' תכלית עם ב"י להורות ליושבי תבל כי יש זן ומפרנס לעולם ע"ד שאמר היונה וזה ענין להעלות נר תמיד ע"ד והלכו גויים לאורך: כי המן בן המדתא האגגי חשב על היהודי' לאבדם והפיל פור הוא הגורל להעם ולאבדם ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור וגו' הנה יחסו כותבי המגילה לגורל זה נס גדול וצריך ביאור מה ביקש המן בגורל זה אחרי שהי' בידו טבעת המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניך מדוע בושש ברעתו והפיל עוד גורל וגם כפל הל' פור הוא הגורל וגם ענין זה אחרי שהפיל הגורל בי"ג ניסן מדוע לא נפל חלקו עד י"ג אדר וכ"כ בזה ביו"ל ויש לומר דבאמת פור ענין אחר וגורל ענין אחר והענין פור שייך בכל ענין וענין ואמנם גורל לא שייך כ"א בב' אנשי' כד' שמצינו כל גורל בתנ"ך והנה המן זה הפיל פור באיזו יום בחדש יבחר ונפל לו הפור על יום י"ג והפיל שוב פור באיזו חדש ונפל לו באדר ואחר שנתברר לו היום והחדש שוב הפיל גורל מי יצליח ביום הזה ונפל הגורל עליו כי הוא יצליח באותו יום וז"ש במדרש המן גורלך עולה להצלב כי באמת לא כיחש לו הגורל כמ' שהע"ה כל פעל ה' למעניהו' וגם רשע ליום רעה ותכלית גדולת המן לא הי' כ"א ליום י"ג באדר שנאבדו בו בני המן עם שאר משנאי ה' והנה המן זה שהי' ערום כנחש לא הזכיר לפני המלך כ"א יכתב לאבדם ואמנם מן השמדה והריגה לא הזכיר מאומה כי ענין זה גנאי גדול למלך לשפוך דם נקי ואמנם בענין לאבדם אף בלא השמדה יש ב' פירושי' איבוד הדת שיהי' לעם אחד או להמכר לעבדי' ולשפחות ולזה תפסה אסתר בקצה השני ואמרה אלו לעבדי' ולשפחות נמכרנו החרשתי כי עדן אין לו רשות מאת המלך להשמיד ולהרג אם גם אמר לו לעשות בו כטוב בעיניך ולזה התחכם עלי' מצד אחר הוא כ' אגרותיו אחד עשר חדש במוקדם למען יפלא בעיני היהודי' אם המלך רצונו להרוג אותנו הי' לו לכתוב לכל שרי עיר ועיר כבא כ' זה לידכם עמדו וקומו להרג היהודים יום זה ליחד ולהודיע במוקדם מה זה ועל מה זה ולאחר התבוננת ידעו כי יום זה נבחר עפ"י גורל והגורל הגיד כי באותו יום יהיו שונאי ישראל ברום המזל וישראל בשפל המזל ועי"ז מאפס תקוה ימירו כבודם בלא אל וישליכו תורתם אחרי גיוום ומעצמם יעשו לעם אחד והי' כי יבצע מעשיהו יראה המלך כי בחכמה עשה כל זאת ואם נתבונן נמצא כמעט מבוארי' דברינו אלה אמר הכ' ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודי' אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי למאי אכפל הכ' עוד הפעם עם מרדכי אבל גלה לנו כי כל קצפו הי' רק על עם מרדכי על הצדיקי' ולא עלה על דעתו להשמיד כל היהודי' כ"א עם מרדכי הצדיקי' לבדם וארז"ל כשנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ואם בזקן זה פגע מה"ד ע"כ כי החדש הזה מוכן לרעת היהודים ואמנם הש"י המתין עם מיתת משה עד יום לידתו להודיע כי לא מת משה בחטא ישראל ולא בחטא עצמו כי אם מלאו ימיו ושנותיו כמו שד' רז"ל בן מאה ועשרי' אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ומה שנענש במי מריבה לא הי' קיצור ימי' ח"ו כ"א וה' אמר אלי במי מריבה לא תעבור את הירדן ולולי חטא מריבה כבר עברו וז"ש רז"ל ולא ידע אותו רשע כי אדרבא בז' באדר מת משה משום דבז' אדר נולד משה ומעתה פי' ד' הכתובי' כך כי המן חשב על היהודי' לאבדם ביקש רק לאבד שם יהודי והפיל פור הוא הגורל כלומר שני' יחדיו למען להמם שיהי' להם אימת מות ועי"ז לאבדם ובבאה לפני המלך והי' בידה פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם כאשר נתן מרדכי להתך ועי"ז חרה אף המלך וז"ש ובבאה ר"ל אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכ' בו להשמיד ולהרג ולאבד תשוב מחשבתו אשר חשב על ראשו שלא יועיל מאומה ותלו אותו ואת בניו ואחרי זאת לולי הפיל המן גורל להמם ולאבדם כ"א הי' גוזר בשם המלך אשר היהודי' יהי' לעם אחד עם שאר יושבי המדינות לא הי' למלך תרעומת וגורל זה הכין לו מוקש ועלי' נתנבא דהע"ה בפועל כפיו נוקש רשע וז"ש על כן קראו לימי' האלו פורים על שם הפור כי באמת פור זה הי' לטובתינו: ועד"ז יל"פ מ"ש רז"ל פ' שילוח הקן משה מה"ת מניין שנא' בשגם הוא בשר והיו ימיו וכו' מאי ק' לי' משה מה"ת מניין אטו מיעוט משה כ' באוריי' אמנם בא לעורר מנ"ל מה"ת דמשה לא מת בחטא כ"א משום שמלאו ימיו ושנותיו ואמר כי ע"ז רמז הכ' לא ידון רוחי כלומר לא יתקיים נשמה שנתתי באדם לעולם בשגם הוא בשר כי הצדיק הגדול בכל זאת הוא בשר והן בקדושיו לא יאמין ורמז בתיבת בשגם למשה מבחר הברואי' ואמר עליו והיו ימיו מאה ועשרים שנה הרי כי מראש מקדם הוקצב לו ק"כ שנה לא יותר: סיומא ותכתוב אסתר המלכה וגו' לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרים וגו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמני' וגו' וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם הפסוקי' האלו צריכין ביאור מה היא האגרת השנית ומה ענין דברי שלום ואמת ומה ענין הצומות שפי' המפ' על ד' התעניות לכאן ארז"ל אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כ' לבאר דהמופלא בכל ענין המגילה היא מה ראה מרדכי לכתוב באגרת שנכתבו על ידו אשר היהודי' ינקמו מאויבי' והמלך לא אמר להם כ"א ואותו תלו על אשר שלח ידו ביהודי' א"כ ידעו הכל כי לב המלך טוב על היהודים ואתם כתבו על היהודי' כטוב בעיניכם דהיינו שינשאו למעלה ראש ומה שאמר כי כתב שנכתב בשם המלך אין להשיב כוונתו היתה כי ע"כ צוה המלך בענין היהודי' דבר מה לכתוב והמן זייף הכתב מטוב לרע אבל מה להם ולצרה הזאת לעורר קנאה לבין האומות ולכתוב אשר היהודי' ינקמו מאויביהם וכמו כן מד' המלך שאמר לאסתר בשושן הבירה הרגו היהודי' ואבד וגו' בשאר מדינות מה עשו כ' שהרע בעיניו ולמה להם יותר מהצלת נפשם אמכם כלל גדול אמרה תורה בעדי' זוממי' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וביאר הרמב"ן מאחר