ליקוטי חבר בן חיים ד יח

בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם לפי מעשי בני האדם בארץ ישפטו עליו בשמי' כמו שראינו בדור המבול ובאנשי סדום וכיו"ב וטובה בימי דוד ושלמה וז"ש הגשם אף כי ישוב שנית למקום שבא משם אבל לא ישוב עד אשר עשה שליחותו שרוה את הארץ ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כן יהי' דברי אשר יצא מפי תוה"ק לא ישוב ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי אם בני אדם יעשו רצון קונם אזי והצליח אשר שלחתיו ר"ל על הנשמה שנשתלחה שהצליחה בשליחותה אז כי בשמחה תצאו הגוף והנפש בשמחה יוצאי' כל ימי חייהם ובשלום תובלון בעת האסף רוחכם כמ' הכ' יבא שלם ינוחו על משכבותם ואמנם גם העולם הזה יצליח אתכם ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף כמ' הכ' ועץ השדה יתן פריו אפי' אילני סרק יעשו פירות נמצא כי התורה ניתנה באש ומים להורות על עניני' האלו שכ' ואמנם למען דעת דורות בני ישראל עד היכן כח וישועות ה' יגיע צותה תוה"ק במדבר להראות כי כל הטבע הן העולם העליון הן התחתון משועבד לתוה"ק השמים הורידו המן בבקר בבקר והארץ העלה הבאר נמצא מבוארין ד' המדרש וע"ד אחר שביארוהו רז"ל שם כפטיש יפוצץ סלע: ליקוטים לפ' נשא ממרן זצוק"ל ומעלה בו מעל כ' מהרי"ק בתשובה דאפי' אשה שזכתה שסברה מותרת לזכות אע"ג דבעלמא אומר מותר שוגג באי' סוטה לא מהני דאם גם לא ידעה שמעלה בה' אבל בבעלה ידעה שמעלה והיינו דכ' ומעלה בו מעל אפי' לא מעלה כ"א בבעלה ע"כ וכ' דזה ג"כ כוונת רש"י איש איש ללמוד שמועלת בשתים כלומר שנאסרה על כ"א וצ"ע: עוד ממרן זצוק"ל בהפטרה לפ' זו הנה את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן ועתה השמרי כא ואל תשתי יין כי נזיר יהי' הנער ארז"ל במ' ברכות אמרה חנה אם ראה מוטב ואם לאו תראה כי אסתיר עצמי ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנ' ונקתה ונזרעה זרע והנה גם אשת מנוח היתה יכולה לעשות כן אבל מחמת אהבתה לה' לא עשתה וקבלה דינה באהבה וזה שאמר לה המלאך הנה את עקרה והיית יכולה לילד ע"י הסתרה ולא עשית כן ולא יולדת לזאת והרית ויולדת בן ולא די בזה כ"א מה שע"י הסוטות נוזרים עצמן מן היין כמ"ש רש"י דנסמכה פ' נזיר מה"ט לפ' סוטה גם זה לא תפסיד כי מעתה השמרי נא ואל תשתי יין כי נזיר יהי' הנער וגם מוסר זה יקחו ממך: ברמב"ן ד"ה ואיש את קדשיו בסוה"ד אבל לא הוצרך הכ' כצ"ל: שם ד"ה וביד הכהן מים ברכים כצ"ל והוא פסוק סוף יחזקאל: באו"ד ומלת המרים תאר השם וכ"ל על שמרה בה' ודחה הרמב"ן ממה דכ' המאררים למרים ש"מ דהוא מל' מר: בד"ה וטעם אם לא שכב כזאת כיתר העמים כצ"ל: ד"ה ויקריבו נשיאי ולפרט קרבניהם כצ"ל: ד"ה סלת בלולה ותורה א' להם אבל לא בזריקה שחטאת למעלה מחוט הסקרא ד' מתנות על ד' קרנות ואשם למטה ב' מתנות שהן ד' ואולי משום דאין אשם בצבור לא הביאו אשם: והתודו את חטאתם והשיב את אשמו בראשו אמר לי חבירי הרבני מו"ה מיכאל כ"צ זאלצער תושב ס"ה בשנת תקצ"ד משם זקינו הגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל כלפי שאחז"ל פ"ק דקידושין העושה מצוה א' מקדמת לפניו ליום הדין עבר עבירה א' מלפפתו ליום הדין הרי דהפרקליטים הולכים לפניהם והקטגורים אחריו ואמנם העושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והקטיגור נעשה פרקליט ורמז זה הכ' הנ"ל והתודו את חטאתם עי"ז והשיב את אשמו הוא הקטיגור שהיה לו לרדוף אחריו בראשו שילך לפניו למליץ: איש איש מה כ' למעלה ואיש את קדשיו אם אתה מעכב תרומותיך ומעשרותיך מלהביאן לכהן סופך להביא אצלו מנחת סוטה ע' בס' תפארת יונתן פשט המאמר ודפח"ח וש"י: ושמעתי בשם הגאון מו"ה משה פערלס שהיה אב"ד בקהל אייזענשטאט ע"ד הנ"ל אבל להיפך הנה יש ב' דרכי' שיעשיר האיש הישראלי הדרך הא' עשר בשביל שתתעשר והדרך השני אור להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשינו כי היכי דתתעתרו והנה אשר יעשה עושר ע"י שעישר כראוי ברכת ה' תעשיר ולא יוסיף עצב עמה אבל המגיע לעושר ע"י שקנה תכשיטין הרבה לאשתו סוף שתזוח דעתה עליו ותצא לתרבות רעה וז"ש אם אתה מעכב מעשרותיך מלהביאן לכהן ואמנם למען לא תוורש תקנה תכשיטין לאשתך סופך להביא אצלו מנחת סוטה כי ב"ס תעזוב עי"ז ארחות יושר: ולי כ' לפ' כפשוטו ע"ד בז לדבר יחבל לו המעשרות והתרומות צוה הש"י לתתם לכהנים וללוים למען יורו משפטיך ליעקב כי יהיה ריב בין אנשים ותורתך מה הוא אסור ומה מותר לישראל והנה הקמצן אומר אני אעכב הכל לעצמי ואם יהי לי דין עם א' אתפשר ואם יארע ספק בביתי בין אסור למותר אומר אסור ועדן לא יגיע ההפסד לערך התרומות והמעשרות והש"י אומר לו הנה יבא לך ספק באשתך אם היא מותרת לך או אסורה וע"כ תבא אצל הכהן וזה ענין המאמר הנ"ל: מאשר חטא על הנפש רש"י זה שציער עצמו מן היין ומק' הש"ס והדין קרא בנזיר טמא כ' ומשני ששונה בחטא ולולי ד' רז"ל י"ל דר"א הקפר מדייק קרא כדכ' וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וא"כ מן השמים טמאוהו וה"ז דומה לעבד ששפך לו רבו קיתון על פניו וקאמר כ"א הקפר הטעם שטמאוהו מן השמים משום שציער עצמו מן היין כלומר שהיה לו נזירותו למשא: כל כסף הכלים ע' רמב"ן וסיפר מרן זצוק"ל ע"ז כי בימי הקיסר קאראלוס הששי הוצרך המלכות לזהב לטבוע בו מטבעות זהב וצוה על הממונה על גנזי הקיסר שיבחר זהב מבית גנזיו אשר אין לו זכרון בספר הזכרונות מאין בא ונתן לבית המטבע שני קערות זהב ולקח שר המטבע אחת מהנה ורצה לטבוע ממנו מטבעות דוקאטין והיה זהב הדוקאטין עשר מעלות אחורני' נגד הזהב הזה והואיל לתת סיגים לתוכו ולא יוכל להורידו על מדרגת הדוקאטען והגיד כזאת להקיסר וחפשו בס' הזכרונו' ונמצא כי הקערות היו מבית מקדשינו בעוה"ר ואחת מהנה הוחזרה למקומה והשר אבד משמרתו על שלא הי' בקי בס' הזכרון: