ליקוטי חבר בן חיים ד קעה

רש"י במתני' השפוד והאסכלא כ' רש"י שתשמישן ע"י צלי כ"כ ליישב כפל הלשון דמאחר דתנן ללבן באור ילבן באור ואנא ידענא דגם שפודין ואסכלאות בכלל אלא דס"ד דאתנור קאי וכיו"ב דאין בתשמישו שום מוהל ומשקה משא"כ בשפוד ואסכלא דתשמישן ע"י צלי ובשעת תשמישו בולע ע"י מוהל סד"א דסגי בהגעלה קמ"ל ובזה מיושב למה לא מק' הש"ס מיד ארישא אמרת ללבן באור ילבן באור והתנן השפוד והאסכלא מגעילן אלא דס"ד רישא לאו בשפוד ואסכלא מתנייה: רש"י ד"ה מגעילן דלא חשיב כלבון כ' דרש"י בא ליישב דלמא בשפוד מועיל בין הגעלה בין ליבון דס"ד משום דדרכו ע"י צלי וזה מקרי בולע ע"י משקה לא מהני קמ"ל תנא דידן דגם ליבון מועיל ולעולם הגעלה כמי מועלת לזה כ' רש"י דאם הגעלה מועלת לא אצטריך לאשמועי' דלבון מועיל דלבון חשוב מהגעלה: רש"י ד"ה גבי קדשי' כ' רש"י דנותר אי' כרת כוונת רש"י דלכאורה מאי מק' הש"ס הכא בגיעולי נכרי' דיש לחוש שהגוי נשתמש בו חלב דאי' כרת החמירו משא"כ בקדשי' העיקר שלא ישתמשו זרים וזר שאכל קדש אין בו כרת לזה כ' רש"י דלא היא דעיקר קפידא משום נותר הוה ונותר הרי אי' בי' כרת: ותוכן ד' רש"י שהאריך בזה דלא תימא דר"ע המק' פשיטא לי' דמריקה בקדשי' לאחר שנעשה נותר כי אם אפי' דאם בעת מריקה ושטיפה עדן אינו נותר מאחר דהגעלה לא מהני בשפוד ואסכלא א"כ הלא למחר יפלוט נותר: גמ' מי דמי מריקה ושטיפה בצונן כ' דלאו דפשיטא לאביי דמריקה ושטיפה בצונן כ"א הכי ק' למאי דס"ד הך מגעילן ר"ל מריקה ושטיפה א"כ מאחר דבמריקה ושטיפה אפלגי תנאי אי בחמין אי בצונן ל"ל לתנא למיחת נפשי' לפלוגתא ולקרות למריקה הגעלה הלא כח היה לשנות השפוד והאסכלא טעונין מריקה ושטיפה וכ' טעמי' דרבה דס"ד דבכלי הטעוני' ליבון לא הצריכה תורה מריקה בחמין וסגי בשטיפה לחוד לכך תנן מגעילן בחמין אף דליבנן: רש"י ד"ה וה"ה לליבון לא רצה רש"י לפ' דס"ל בחדא מניה סגי דכבר כ' רש"י דאי אשמועי' הגעלה אנא ידענא דכ"ש ליבון: א"ל רבא י"ל טעמי' דאביי דאי תנן בגיעולי ככרים תרתי סד"א דגיעולי נכרים דחידוש הוא דבעי' תרתי ולא בעלמא ואי אשמועי' בקדשי' סבור הייתי מאחר דגיעולי נכרים חידוש הוא והגעלה בהדיא כתיבא דבזהב וכסף לא שייך ליבון דהגעלה לחוד סגי לכך ניחא לי לתנא טפי למתני הכא חדא והתם חדא ויגיד עליו רעו: כל יום כעשה גיעול יל"ד היינו סברת ר"ט בזבחי' שם אבל רבנן הא פליגי עלי' התם ונ' ד' רבא דהא דרבנן פליגי אר"ט היינו משום דס"ל מריקה ושטיפה גזיה"כ ואמנם הש"ס מ' לי' דטעמא דרבנן דפליגי משום דק' להו חטאת מא"ל והיינו דמק' הש"ס עלי' דרבא וקאמר אי לא ס"ל דה"ט דרבנן א"כ גם הגעלה לא תיבעי: ויל"ד היאך נוכל לומר דכל יום נעשה גיעול הלא בשבת אין מבשלין קדשי' והבלוע כעשה נותר בשלמא אר"ט ל"ק דהא דנקט כל הרגל מיירי כשחל יום ראשון של יו"ט בשבת אבל ארבא ק' ונ' דבשבת שוב נעשה הכלי אינו בן יומו ומדאוריי' וודאי שרי ואפי' מדרבנן י"ל כיון דע"כ נעשה בשבת אינו בן יומו לא גזרי אטו בן יומו: רש"י ד"ה הדר מבשל בי' שלמי' חזה ושוק ר"ל דזרים בעלמא מנה להם במקדש הלא קדשי' קלים נאכלין בכל העיר וע"כ אחזה ושוק של כהני' קאי ולא מקרי ממעט באכילתן ע' בריטב"א: א"ה הגעלה נמי לא תבעי נ' ד' רבא דהך הגעלה היינו מריקה שהיא גזיה"כ וס"ד דמשום כל יום כעשה גיעול לא תבעי קמ"ל ושטיפה דבצונן פשיטא דבעי ורק לענין מריקה בחמין אצטריך למתני ול"ק קו אביי לעיל: בעידנא דפליט ליתי לאי' ויל"ד תק' לי' ג"כ הגעלה לא תבעי וכ' דהרי המרדכי כ' דחלב שנפל לקדירה שצריך לתת בתוכו מים צוננין שיבא החלב למעלה כי אי' שיכול להסירו אין בו ביטול וה"נ דכוותי' כיון דיכול להסירו ע"י הגעלה צריך להסירו: ונ' דסתם גמ' דמיאן מעיקרא בסברת רב אשי היינו משום דק' לי' א"כ אמאי הצריכה תורה שבירה בכלי חרס למה לא יגעילן קודם שנעשה נותר וכסברת רב אשי בשפודין ואסכלאות ומדמסיק רב אשי מ"מ הך סברא יש ראי' דס"ל לרב אשי כד' הרמב"ם דבאמת לא הצריכה תורה שבירה בכ"ח כ"א בחטאת מגזיה"כ ובשאר קדשי' עביד להו מריקה קודם שנעשה נותר וכמו שבארנו בסוגי' דמריקה ושטיפה: סכין שפה יל"ד למאן דמפ' שפה קנוח בעלמא למה אמרי' במ' חולין גבי סכין טריפה לחד מ"ד דבעי' הדחה וצ"ל דהתם משום דביה"ש רותח והכא בצונן דווקא וכפי' רש"י: ואמנם לד' הרמב"ם דס"ל שפה במשחזת ואפי' לכותח מהני ואמנם הקתא עכ"פ הגעלה בעי ולמה לי תרתי ליעבד לסכין ג"כ הגעלה וצ"ע: מילי דהספיד על מות איש בריתי הרב המופלג הצדיק אשכול הכפר איש שהכל בו תורה עבודה וגמילות חסדים מו"ה משה כ"צ ראזנער מתושבי קהלתינו ביום ב' כי תבא ט"ז אלול תר"ם. צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים הנשים יאהבו ביותר לבעליהן אם ישתדלו לתקן להם תכשיטי' ויחניפו להם לא זולת אבל דוד לא היה עם נפשו להחניף ליהונתן ואדרבא הוכיחו על פניו